דרך החיים סג

שיברך תחילה בסוכה על הלולב וינענע בו ואם אין לו לולב בביתו לברך עליו בסוכה יברך עליו קודם הלל וינענע בשעת ברכה ואח"כ ינענע בהלל (סי' תרנ"א ועיין מ"א שם וסי' תרנ"ב):

ב סדר הנענועים בהלל הש"ץ ינענע בהודו כו' וכן ביאמר נא כו'. והציבור מנענעים בכל פעם שיאמרו הודו דהיינו ד' פעמים שעונין אחר הש"ץ הודו וכן מנענע הש"ץ באנא ה' הושיעה נא בב' פעמים שאומר והצבור ג"כ מנענעים ב"פ אבל באנא ה' הצליחה נא אין מנענעים הש"ץ ולא הציבור וכן בהודו לה' שבסוף שכופלין את הפסוק מנענעים בו ב' פעמים הש"ץ והציבור (שם):

ג סדר הנענועים לרוחות יחזור פניו למזרח ושדרו של לולב לצד פניו (כוונות) ויעשה שלש הולכות למזרח ושלש הבאות והיינו שמוליך ידו עם הלולב מכנגדו והלאה ג"פ ומביאו אצלו ויכסכס בעלין בשעת הולכה והבאה ובשעת הבאה יביא עיקרו של לולב נגד החזה ואח"כ יטה ראש הלולב לדרום ויעשה ג"כ ג"פ הולכה והבאה כמו במזרח אבל אין צריך להפוך פניו להצד שמנענע רק יטה ראש הלולב לצד שמנענע ויעשה ג"פ הולכה והבאה וכן לצד מערב יטה ראש הלולב על כתפו ומוליך ומביא (מהרי"ל וע' מ"א) ואח"כ לצד צפון ואח"כ למעלה ואח"כ לצד מטה וכשמנענע למטה א"צ להפוך ראש הלולב לצד מטה (ט"ז שם) וסדר הרוחות. מזרח. דרום. מערב. צפון. מעלה. מטה. (מ"א שם):

ד כשמנענע בהודו וביאמר נא ובאנא כו' יחלק הנענועים דהיינו שלא ינענע בהשם ובהודו כו' ששה תיבות ינענע בכל תיבה לרוח אחת וכן ביאמר נא ו' תיבות ינענע ג"כ בכל תיבה לרוח אחת ובאנא ג' תיבות בלא השם ינענע בכל תיבה לב' רוחות. וצריך לחבר האתרוג להלולב בשעת הנענועים ולנענע בשניהם יחד (שם ובמ"א):

ה ד' מינים הללו מעכבין זה את זה שאם חסר לו אחד מהן לא יברך על השאר אבל נוטל אותם בלא ברכה ומנענע בהם קודם הלל דהיינו בשעה שהיה מברך עליהם אם היו כולם ובשעת הלל ינענע ג"כ לזכר בעלמא בין ביום א' בין ביום ב' בין בשאר ימים (א"ר דלא כט"ז) והציבור יטלו אותן גם כן כדי שלא יבואו לטעות לשנה הבאה שיסברו שיצאו במה שנטל הש"ץ (א"ר דלא כט"ז ומ"א):

ו אם בירך על הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו פסולים אם היה לו ערבה בביתו באופן שא"צ להפסיק בנתיים כדי ליקח אותם יקח ארבעתם ביחד ויברך על אותו מין שהיה נחסר דהיינו על ערבה יברך ענ"ט ערבה על הדס ענ"ט עץ עבות ואם היה זה ביום ראשון צריך לברך עוד פעם ב' שהחיינו בשביל הנחסר דומיא דתורמוס שבירך עליו ונפל מידו אף שהיה לפניו תורמוס ואוכל את השניה מ"מ צריך לברך על השניה אבל על הלולב יצא כיון שהיו אצלו בביתו ארבעתם אבל אם לא הי' לו בביתו ערבה אחרת או הדס אחר בשעה שבירך ואח"כ הביאו לו צריך לברך על ארבעתם יחד פעם ב' על נטילת לולב כיון שלא היו מצוים אצלו בבית לא יצא גם על הלולב וצריך לברך עליו פעם ב' ואם היה זה ביום ראשון צריך לברך גם שהחיינו פעם שנית (א"ר שם דלא כמ"א):

ז אם חסר א' מהמינים לא יקח אחר במקומו כדי שלא יבואו לטעות בשנה האחרת (שם):

ח המדקדקים במצות אין מוסיפין על שלשה בדי הדס ועל שני ערבות (שם)

זמן נטילת לולב

א זמן מצות לולב ביום אבל לא בלילה וכל היום כשר לנטילת לולב שאם לא נטלו שחרית יטלנו אח"כ ומ"מ זריזין מקדימין למצות ונוטלין אותו בבוקר וזמנו הוא משתנץ החמה ליטול אותו לכתחילה ואם נטלו משעלה ע"ה יצא בדיעבד אפי' א"צ לצאת לדרך ואם רוצה להשכים לצאת לדרך מותר לכתחילה ליטלו משעלה ע"ה ואם שכח ליטלו כל היום ומכר ביה"ש אפילו ביום א' נטלו בין השמשות בלא ברכה (פ"מ סי' ס"ז במ"ז) וכן הדין בספק אם נטל לולב (שם). ב אסור לאכול קודם שיטלנו ואם שכח ואכל ונזכר תוך הסעודה ביום ראשון שהוא מה"ת וה"ה י"ט שני לדידן שעושין ב' ימים טובים מספק אפילו יש שהות ביום ליטלו אחר כך יפסיק ובשאר הימים אין צריך להפסיק אם יש שהות ביום אחר אכילה אבל אם אין שהות אפילו בשאר הימים יפסיק (שם ובט"ז שם): ג מי שבא בדרך בחוה"מ ומצפה שיבוא למקום שיהיה שם לולב אפילו מי שרוצה להחמיר על עצמו לא יתענה יותר מחצות היום משום דאסור להתענות בחול המועד וכן הישובים שאין להם אתרוג וצריכין לשלוח אחר אתרוג ונתעכב א"צ להמתין שלא לאכול יותר מחצות אפילו ביום א' שהוא מדאורייתא [וע' מ"א וא"ר שם]

דין אם מותר להריח בהדס ובאתרוג

א הדם של מצוה אסור להריח בו כל ז' אפילו בשבת אבל אתרוג מותר להריח בו בשבת שבתוך החג אבל בימי החג שלא בשבת אין להריח בו אפי' שלא בשעת נטילתו לצאת (א"ר סי' תרנ"ג דלא כמ"א) מחמת שנחלקו הפוסקים אם לברך אם לאו: ב מותר להחזיר הלולב למים בי"ט ויכול להוסיף עוד מים אחרים אם צריך אבל להחליף את המים אסור ובחוה"מ מצוה להחליפם כדי שישאר לח והדר ונוהגין ליקח בחוה"מ בכל יום ערבה חדשה ולקשרה בלולב משום הידור מצוה (סי' תרנ"ד)

דין עכו"ם שהביא לולב

א עכו"ם שהביא לולב לישראל מחוץ לתחום מותר ליטלו אפי' מי שהובא בשבילו ומותר לשלוח עכו"ם בי"ט להביא לולב מחוץ לי"ב מיל בין ביום ראשון בין ביום שני וכן להביא מחוץ לתחום מותר לומר לעכו"ם להביא אפי' בשבת בשביל יו"ט שני ובשביל י"ט ראשון מותר לשלוח אפי' בשבת חוץ לי"ב מיל אבל בשביל י"ט שני אין לשלוח לא בשבת ולא בי"ט חוץ לי"ב מיל וכל היכא דהביאו מחוץ לתחום דמותר לצאת בו אעפ"כ אסור לטלטלו חוץ לד' אמותיו אם העיר אין בה עירוב וצריך לילך למקום האתרוג וליטלו שם ובית אפי' גדול נחשב כד' אמות ובשביל זקן או חולה שאינן יכולין לילך יאמר לעכו"ם להוליך אצלם אבל אם יש שם עירוב יכול לטלטלו בכל העיר רק חוץ למקום העירוב אינו רשאי לטלטלו (סי' תרנ"ה ועיין מ"א וא"ר ופ"מ שם): ב ערבה שנתלשה בי"ט בין ביום א' בין ביום ב' אסור לטלטלה בו ביום אפי' אין לו אחרת לצאת בה אבל אם נתלשה ביום א' מותרת ביום ב' (וע' מ"א שם)

דינים פרטיים ללולב

א קטן היודע לנענע לולב כדינו דהיינו מוליך ומביא מעלה ומוריד אביו חייב לקנות לו לולב אם ידו משגת כדי לחנכו במצות וכדי שיעשה הנענועים כדינו בשעת הלל עם הציבור ואם אין ידו משגת לקנות לו לולב לבדו עכ"פ יתן לו לולב שלו אחר שיצא בו שיברך עליו וינענע בו (סי' תרנ"ז ועיין ט"ז ומ"א). ב מה"ת אין מצות לולב חוץ למקדש אלא יום ראשון לבד וחכמים תיקנו שיהי' ניטל בכ"מ כל שבעה (סי' תרנ"ח): ג בשבת אינו נוטל אפי' חל בו יום ראשון דהמצוה מה"ת. דאסור לטלטל הלולב בשבת אפי' לצורך גופו או מקומו דהוי כאבן (דלא כט"ז) אבל האתרוג מותר