דרך החיים סב

רק עד המולד ואם לאו מתענין עד הלילה ואם נהגו קצת אנשים שיתענו תמיד כל היום ער"ח ואח"כ רוצים לנהוג שלא יתענו רק עד המולד צריכין להתיר הנדר (מ"א שם) ופשוט דאפילו בערב שבת צריכין להשלים כשאירע פעם ראשון בחול והשלימו ואם בפעם ראשון לא השלים אפילו בחול אין צריך להשלים. מיהו במקום שעושין ממנו ת"א וקורין ויחל והוא נמנה עמהם צריך להשלים עד צאת הכוכבים ואף תנאי לא מהני (עיין מ"א שם וסימן רמ"ט). דיני שכח להתפלל מנחה בער"ח ודיני שכח יעלה ויבוא בתפלת מנחה דר"ח נכתב לעיל אצל דיני תשלומי תפלה כו' ע"ש

דיני ראש חודש

א ר"ח מותר בעשיית מלאכה והנשים נהגו שלא לעשות והוא מנהג טוב ויש בזה הרבה טעמים ואם המנהג שעושין קצת מלאכות וקצת אין עושין אזלי' בתר המנהג דמעיקרא כך קבילו עלייהו אבל בסתם אין להקל להם כלל [עיין מ"א שם]

סדר התפלה וקריאת הלל בראש חודש

א ראש חודש ערבית מתפלל ש"ע ואומר יעלה ויבוא בעבודה ואם שכח עיין לעיל אצל דיני סמיכת גאולה לתפלה ותפלת ש"ע סי' ע"ט ושם נתבאר דינו: ב שחרית מתפללין ש"ע ואומרים יעלה ויבוא בעבודה ואח"כ קורין הלל בדילוג בין יחיד בין ציבור ומברכין עליו בתחילה אשקבמ"ו לקרוא את ההלל ולבסוף יהללוך ובדיעבד אם בירך לגמור את ההלל יצא (ט"ז סי' תכ"ב) ומ"מ יזהר כל אדם לקרות בציבור כדי לברך עליו עם הצבור להוציא א"ע מחשש פלוגתא דהוי ברכה לבטלה כי יש פוסקים דס"ל דאין ליחיד לברך על קריאת ההלל [בר"ח] ולכן אם בא לביהכ"נ סמוך להלל ויש עוד שהות לקרוא ק"ש ולהתפלל אף אחר קריאת הלל יקרא תחלה הלל עם הציבור ואח"כ יתפלל ואם לא יהיה לו שהות אח"כ לומר פסוקי דזמרה ידלג כמו שמבואר לעיל אצל דיני אם איחר לבוא לבהכ"נ כו' ואם היחיד אומר פסוק דזמרה והציבור מתחילין לקרות הלל בר"ח או בחוה"מ פסח יקרא היחיד עמהם בלא ברכה תחילה וסוף ויסמוך עצמו על הברכות של פסוקי דזמרה כיון דהרבה פוסקים ס"ל דיחיד אין מברך באותן ימים שאין גומרין את ההלל אבל בימים שגומרים את ההלל אם היחיד עומד באמצע פסוקי דזמרה לא יקרא עמהם דלכ"ע צריך לברך עליו ובתוך פסוקי דזמרה אסור להפסיק בברכות (אמנם בין ישתבח ליוצר אפי' בימים שגומרים את ההלל יאמר הלל עם הציבור בברכה תחילה וסוף דהא מפסיקין לכל דבר מצוה אפילו לקבול על חובותיו כנ"ל) [עיין סי' נ"ד] ואם יחיד קורא את ההלל יש להדר אחר שנים שיאמרו עמו ראשי פרקים ונוהגין כן בהודו אבל לא באנא כו' (סי' תכ"ב): ג אם הפסיק באמצע הלל אפי' בדבור ושהה אפי' כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש וחוזר למקום שפסק ואם הפסיק באמצע ענין צריך לחזור לראש אותו פסוק שהפסיק בו ואם הפסיק מחמת אונס כגון שלא היה המקום נקי ושהה כדי לגמור את כולה בימים שאין גומרין את ההלל א"צ לחזור לראש אבל בימים שגומרין את הלל והפסיק מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש בלא ברכה בתחילה (עיין מ"א שם): ד הקורא את הלל למפרע לא יצא ואם טעה ודילג פסוק אחד או כמה פסוקים ואח"כ כשאמר כמה פסוקים אחרים נזכר שטעה א"א אותם במקום שנזכר רק חוזר לתחלת הפסוקים שדילג ויקרא משה ולהלן כסדר (שם): ה מצות קריאת הלל מעומר חוץ מליל פסח [וע' בט"ז הטעה] ואסור לסמוך עצמן לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה (מ"א ועיין א"ר שם): ו א"א הלל בבית האבל ובר"ח כשמתפלל בבית האבל אפילו בביתו אין צריד לומר ובחנוכה שגומרים את הלל צריך לומר אח"כ בביתו אבל בשבת שחל בו ר"ח או אם קבר את מתו ברגל אפילו אם מתפללין בבית האבל אומרים הלל כיון שאין בו אבילות (מ"א בסי' קל"א ס"ק י' ופ"מ)

דיני נטילת לולב בסוכות וברכתו

א שיעור הדס וערבה צריך לכתחלה להיות ארוכין י"ב גודלין ושדרו של לולב צריך להיות לכתחילה ט"ז גודלין ולמעלה אין להם שיעור אבל עכ"פ צריך שיצא השדרה של לולב למעלה מהם טפח (סימן תר"ן): ב מצוה לאגוד השלשה מינים ביחד בקשר גמור משום נוי ונוהגין לעשות הקשר בענין זה דהיינו שכורכין סביבות כל הג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך בתוך העגול הכרוך ועושין שלשה קשרים ללולב בענין זה היינו לבד הקשרים שקושרין הג' מינים ביחד יהיו ג' קשרים (א"ר סימן תרנ"א דלא כט"ז) ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה וישפיל ההדס וערבה תוך אגד הלולה כדי שיאחז כל הג' מינים בידו בשעת הברכה (שם רמ"א) וצריך להיות טפח למעלה פתוח ולא מקושר כדי שיהיה יכול לכסכס העלין (א"ר שם): ג וצריך להסיר החוט מן ההדס דהוי חציצה ויש לאגוד ההדס בלולב והוי לנאותו ואינו חוצץ ויאגוד הלולב באמצע והדס בימין וערבה בשמאל היינו כשמחזיק הלולב ופני השדרה אליו (שם וע' מ"א): ד יטול הלולב והדס וערבה אגודים ביחד בימינו כמו שנתבאר לעיל דינו ואתרוג בשמאלו ראשיהם למעלה ועיקרן למטה דרך גדילתן והאתרוג צריך להיות עוקצו למטה וזה הוי דרך גדילתו (שם): ה ויטול תחילה האתרוג בשמאלו מהופך העוקץ למעלה ופטמו למטה ואח"כ יטול הלולב בימין ויברך ביום ראשון על נטילת לולב ושהחיינו וביום שני על נטילת לולב לבד ואח"כ יהפוך האתרוג פטמו למעלה וינענע וכשמסלקם מידו יסלק תחילה הלולב ואח"כ האתרוג דכ"ז שהלולב בידו צ"ל האתרוג ג"כ בידו [מ"א שם] וכשנותן לחבירו לברך עליו יתן לאחר הלולב תחילה ואח"כ האתרוג ואותו האחר יתן למי שרוצה לברך עליו האתרוג תחילה ואי ליכא אחר יקח ממנו הלולב בשמאלו ואח"כ יקח האתרוג בשמאלו ואח"כ יתן הלולב לימינו ויוצא כל הדעות (מ"א בשם של"ה): ו אם שכח לברך עד שנטל כולם דרך גדילתם מ"מ מברך עליהם כ"ז שהם בידו שעדיין הוא עסוק במצותן [ועיין א"ר שם] ומברך מעומד וכן הלקיחה צריך שתהיה מעומד [מ"א בשם של"ה] ואינו מברך רק פעם אחת ביום אע"פ שנוטלו כמה פעמים ביום (שם): ז איטר נוטל לולב בימין שלו והאתרוג בשמאלו ואם היפך יצא וכן כל אדם אם נטל בהיפוך האתרוג בימין והלולב בשמאל גם כן יצא רק אם אפשר לו יטול פעם שנית בלא ברכה (ועיין מ"א שם) ושולט בשתי ידיו מטל האתרוג בשמאל ולולב בימין כל אם (שם): ח אם כרך סודר על ידיו או שנטלו דרך בית יד שקורין [האנדשוה] לא יצא וצריך לחלוץ התפילין קודם נטילת לולב ולכל הפחות (היינו שצריך ליטול קודם חליצת התפילין) צריך להסיר הרצועות מידו ואם לא הסיר הרצועות מידו ונטלו צריך לחזור וליטלו בלא ברכה (ע' א"ר שם): ט גידם שאין לו יד כלל יקח לולב בזרוע ימין ואתרוג בזרוע שמאל וכן אם יש לו יד אחת נוטל אחד בידו אחת והשני בזרוע ולא יטול שניהם בידו אחת אפילו בזה אחר זה ואם אין לו אלא יד אחת ובשניה אין לו אפי' זרוע יקחם בזה אחר זה ולא יקחם בב"א ואם אין לו לא יד ולא זרוע לא יקחם בפיו כי זה לא הוי לקיחה כלל (פ"מ שם)

דין הנענועים שצריך לעשות. א צריך לנענע לכל הרוחות בשעת הברכה ואפי' אינו נוטלו בשעת הלל וגם בהלל צריך לנענע לכל הרוחות ונכון