דרך החיים סא

קריא' לבהכ"נ אלא מי שרגיל לילך לביהכ"נ במ"ש) וקורא ק"ש וחוזר לסעודה וכשגומר מתפלל ומבדיל (סי' רל"ה) ואם קרא ק"ש אז אם התחיל לאכול אינו פוסק למ"ד הבדלה דרבנן ולמ"ד הבדלה דאורייתא פוסק אבל אם לא התחיל לאכול רק נטל ידיו פוסק אמנם נ"ל תמוה בהתחיל באיסור דבשבת דף ט' מוכיח הש"ס מהא דריב"ל דאמר אסור לטעום דפוסק ע"ש ובהבדלה אמרינן ג"כ אסור לטעום עיין בתוס' שם דמדמי' זה לזה ומחלקין בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר:

ד כשהיה אוכל וחשיכה שאמרנו שא"צ להפסיק גומר סעודתו ומברך בהמ"ז על הכוס ואח"כ מבדיל עליו ואם יש לו יין לשתי כוסות מברך בהמ"ז על כוס אחד ואין שותה ממנו ואח"כ כשהתפלל מבדיל על כוס אחר משום דאין לומר שתי קדושות על כוס אחד היכא דאפשר ושותה משניהם ואם נזהר כל השנה כולה שאין מברך בהמ"ז בלא כוס יכול לשתות מן הכוס של בהמ"ז תיכף אחר בהמ"ז אפילו קודם הבדלה (מ"א שם):

ה טעה ואכל קודם שהבדיל על הכום אעפ"כ יכול להבדיל אח"כ (שם) דין מי שאין לו כוס להבדיל בין במ"ש לחול בין במ"ש לי"ט עיין לעיל בסדר הבדלה סעיף ו':

ו המבדיל על היין במ"ש באותו חדר שרוצה לאכול שם סעודה במ"ש אפילו הבדיל קודם שנטל ידיו פוטר יין של הבדלה את היין שבתוך המזון מלברך עליו ולענין ברכה אחרונה על הכום של הבדלה הדין כך אם שותה יין עוד בתוך הסעודה א"צ לברך ברכה אחרונה על הכוס של הבדלה דברהמ"ז אפילו בלא כוס פוטרת את היין שבתוך המזון עם היין של הבדלה מברכה אחרונה ואם לא שתה יין בתוך המזון אין ברהמ"ז בלא כוס פוטרת את היין של הבדלה מברכה אחרונה (שם עיין מ"א):

ז אם רוצה לאכול תיכף אחר הבדלה צריך ליזהר שלא יביא לחם לשלחן קודם הבדלה לפי שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו ועכשיו אין מקדימו לפי שאין מבדילין על הפת והוי בושת לפת שמוקדם ליין בפסוק ואין לו מעלה כמו יין ואם הפת על השלחן קודם הבדלה מכסהו במפה ודוקא אם רוצה לסעוד תיכף אבל אם אינו רוצה לסעוד תיכף א"צ לכסות אותו (חם):

ח אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ואם הבדיל בתפלה מותר לעשות דברים שאינו טורח גדול כגון הדלקות נרות או הוצאה מרשות לרשות מ"מ בעל נפש יחמיר על עצמו ולא ידליק נר אפילו הבדיל בתפלה עד אחר סדר קדושה כי הזוהר האריך מאוד בעונש המדליק נר קודם שסיימו הציבור סדר קדושה אבל חזן הכנסת יכול להתפלל מעריב קודם שמתפללין הציבור אחר שיעור תוס' שבת [כמבואר לעיל בדין ערבית] במ"ש ויבדיל בתפלה ויכול להדליק נרות לביהכ"נ משום כבוד ציבור אבל דברים שהם טורח אסור לעשותן קודם שיבדיל על הכוס ונשים שמתפללות מעריב במ"ש מבדילות בתפלה ואח"כ יכולות לעשות מלאכה ואותן שאין מתפללות או שאינן יכולות להתפלל יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא שם ומלכות לכן יזהר כל אדם ללמד את בנותיו לומר המבדיל בין קודש וללמדן נוסח הברכה (מ"א שם):

ט שכח ולא הבדיל במ"ש יבדיל עד סוף יום ג' אף שאכל באותן ג' ימים ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים ומי שמתענה ג' ימים וג' לילות רצופים ישמע הבדלה מאחרים ואם אין אחרים אצלו יכול להבדיל בעצמו וליתן לשתות לתינוק ואם אין לו תינוק לשתות יכול להתפלל ערבית מבע"י מפלג המנחה ולמעלה ומבדיל תיכף קודם הלילה ושותה אבל מי שמתענה ב' ימים וב' לילות רצופים אם יש לו תינוק ליתן לו יבדיל במ"ש ויתן לתינוק לשתות אבל אם אין לו תינוק יכול להמתין ולהבדיל במוצאי יום ב' דהיינו לאחר התענית ואם מתענה ב' ימים קודם ר"ה ור"ה חל ביום ג' אם ימתין עד אחר התענית יצטרך להבדיל יקה"ז כי על הנר אינו אומר אז שאינו מ"ש והוא מלתא דתמיה יעשה כמ"ש לעיל שיתפלל ערבית בשבת אחר פלג המנחה ויבדיל מבע"י ואם רגיל לקרות ק"ש עם צאת הכוכבים יכול להתפלל תפלה של ערבית מבע"י והק"ש יקרא בלילה אף שאינו סומך גאולה לתפלה (מ"א סי' רצ"ט וסימן רצ"ג) ואם התענה שני ימים ולא הבדיל במ"ש ור"ה ביום ג' לא יאמר קידוש והבדלה על כוס אחר דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד אף דכשחל י"ט במ"ש אומרים קידוש והבדלה על כוס אחד משום דאז בהבדלה ג"כ מזכיר קדושת י"ט דאומר בין קדושת שבת לקדושת י"ט כו' גם אומר בין קודש לקודש והוי חדא מילתא והוי כמו קדושה אחת אבל הכא שצריך לומר המבדיל בין קודש לחול לא הוי חדא מלתא ואין לאמרם על כוס אחד רק יקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס אחר וישתה משניהם ואם אין לו יין רק שכר יקדש על כוס אחד ויבדיל על כוס אחר כמו ביין או ישמע קידוש מאחרים ולא יטעום עמהם ויבדיל על השכר וישתה ואח"כ יברך המוציא (מ"א שם) משום דאסור לאכול קודם הבדלה וכן אם יש לו כוס א' של יין וכוס אחד של שכר יכול לקדש על היין ויבדיל על השכר ולא יברך שהכל על השכר כי היין פוטר שאר משקין מברכה:

י ליל תשעה באב שחל להיות במו"ש כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש ואינו מבדיל על הכוס ואינו מברך על הבשמים ובליל מוצאי ט"ב יבדיל על הכוס ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים ומי שמתענה שני ימים ט"ב משום ספיקא דיומא ישמע בליל מוצאי תשעה באב הבדלה מאחרים ואם אין אחר אצלו יבדיל בעצמו במוצאי ט"ב ויתן לתינוק לשתות ולא ימתין עד אחר התענית שיבדיל בעצמו כי אקרובי הבדלה לשבת עדיף. כ' המ"א בסי' תקנ"ו ס"ק א' הטעם שליל תשעה באב שחל להיות במ"ש שאין מבדילין מבע"י בשבת מפלג המנחה מ"ש ממה שמבואר בסי' רצ"ג דאם רוצה להחשיך על התחום או רוצה לילך לדבר מצוה שמבדיל מבע"י ולמה לא יבדיל כאן מבע"י ותי' דאם מבדיל קיבל התענית עליו ואסור לשתות כיון שהוא תענית חובה (משא"כ לעיל בקיבל עליו תענית יחיד שאינו חובה מ"א סי' רצ"ט) וגם לתינוק אסור ליתן דלמא אתי למסרך:

יא מי שמת לו מת בשבת פטור מן התפלה ומן ההבדלה ומותר לאכול במ"ש בלא הבדלה ולאחר שנקבר המת אפילו עד יום שלישי יבדיל על הכוס ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים אבל מן התפלה שכבר עברה עונתה פטור שא"צ להשלים שום תפלה שלא התפלל בשעה שהיה אונן כיון שלא היה חייב באותה שעה (י"ד סי' שמ"א) וכן באונן בשבת אין להקשות למה לא יתפלל מפלג המנחה ויבדיל כמו מי שרוצה להחשיך על התחום מפני שאם יתפלל ומבדיל בתפלה אסור לו להתפלל שאר התפלה מאתה חוננתנו ואילך וכן אסור לו להבדיל על הכוס כמ"ש המ"א לענין ט' באב שחל להיות בשבת ועוד דהוי כתרתי דסתרי אהדדי שעושהו לילה וחל עליו דין אנינות ואונן אסור להתפלל ולהבדיל מידי דהוו אם מת לו מת בעיר אחרת אף שאינו מוטל לפניו דחל עליו אנינות:

יב נוהגין תיכף אחר ההבדלה לקפל הטלית שיעסוק תיכף במצוה אחר ההבדלה (סי' ש' במ"א בשם מהרי"ל):

יג יסדר שלחנו במ"ש אף שאין צריך לאכול אלא כזית כי מצוה ללות את השבת בשמחה כמו שמלוין למלך בשמחה ע"כ יאמר זמירות של מ"ש ויזהר מאד לומר הרבון העולמים כו' בסימן טוב ומזל טוב כו' שערי אורה כו' כי הוא נזכר בגמרא ירושלמי (פרק אין עומדין) וכל הפוסקים הביאו לאמרו. ועוד יש טעמים הרבה לסעודת מ"ש (סימן ש' עיין מ"א וא"ר)

דיני ערב ראש חודש

א יש נוהגין להתענות ער"ח ואם חל ער"ח ביום שבת מקדימין להתענות ביום ה' ואם חל ער"ח ביום ו' אותן שאומרים סליחות (היינו יו"כ קטן) קודם מנחה יתענו ביום ה' ואותן שא"א סליחות יתענו ביום ו' (תי"ז א"ר שם) ויש מקומות שנהגו להתענות ביום המולד אם המולד קודם ר"ח ואם המולד לפעמים בחצי יום או אפילו קודם אין מתענין