דרך החיים נט

(סי' רצ"א): ב צריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר יכול לעשותה בכל שאר מינים ואפילו בפירות יכול לקיימ' אם א"א בענין אחר (שם): ג מי שלא אכל סעודה ראשונה בליל שבת יאכל שלש סעודות ביום שבת [עיין סי' רע"א סעיף ח': ד זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית ואם התחיל קודם חצות לאכול סעודה ג' ואכל עד אחר שש ומחצה יצא דהא עכ"פ אכל אחר חצות מ"א שם] ועכ"פ בעינן שיאכל אחר שש ומחצה פת יותר מכביצה: ה אם חל יו"ט במוצאי שבת שאסור לאכול משעה עשירית ולמעלה וכשירצה לאכול סעודה ג' קודם שעה עשירית יהיה עליו כאכילה גסה יפסיק מסעודת שחרית ויברך בהמ"ז ויקום וילך מעט ויטול ידיו ויברך ברכת המוציא ויסעוד ובלבד שיאכל אותה משש ומחצה ולמעלה אבל אם יודע בעצמו שיוכל לאכול קודם שעה עשירית סעודה שלישית לא יחלק סעודת שחרית לשנים משום דכמה פוסקים סוברים דאין לחלק הסעודה לשנים משום ברכה שא"צ (שם עיין מ"א שם): ו א"צ לקדש בסעודה ג' אבל לחם משנה צריך בסעודה שלישית ולכל הפחות אם אין לו שנים יראה עכ"פ לבצוע על ככר אחד שלם (שם): ז נשים חייבות בסעודה שלישית כמו אנשים (שם)

דיני ערבית במוצאי שבת

א מאחרין תפלת ערבית במ"ש כדי להוסיף מחול על הקודש וצריך ליזהר מלעשות מלאכה במ"ש עד שיראו ג' כוכבים קטנים רצופים ואם הוא יום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו (סי' רצ"ג). דיני התפלה מבואר לעיל בתפלת שחרית ולאחר התפלה בלחש אומר הש"ץ ח"ק: ב ואומרים ויהי מעם ואתה קדוש באריכות כדי לאחר סדר קדושה שאז חוזרים הרשעים לגיהנם וכופלין הפסוק אורך ימים כו' שבזה נשלם השם היוצא ממנו [טור]. פסוק ויהי נועם יאמר מעומד. וכשחל יו"ט באותו השבוע אפי' ביום ו' א"א ויהי נועם ואתה קדוש אבל ויתן לך אומרים אף כשחל יו"ט באמצע השבוע (סימן רצ"ה): ג אחר ויהי נועם ואתה קדוש אומרים קדיש תתקבל: ד ומבדיל השליח צבור כדי להוציא מי שאין לו יין (שם)

דיני קידוש לבנה

א אין לקדש את החודש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה וצריך שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע ואם נתכסה בעבים אין לברך עליה ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסה גומר הברכה מיהו אם רואה שתתכסה בתוך הברכה אין לו להתחיל ולברך ואם נתכסה בעב דק וקלוש יכול לברך עליה (סי' תכ"ו במ"א):

ב מצוה מן המובחר ברך על הירח במ"ש או במוצאי י"ט כשהוא מבושם ובגדיו נאים ודוקא אם ליל מ"ש הוא קודם עשרה לחודש דהיינו שיהיה ה' לילות לחצי כ"ט י"ב תשצ"ג (עיין מ"א וא"ר) אז יש להמתין עד מ"ש אבל אם הוא אח"כ אין ממתינין כי שמא יהיו באותן ג' או ד' ימים עננים ולא יוכלו לברך עליה ותתבטל המצוה (שם מ"א סי' תכ"ו):

ג אין מקדשין הלבנה לא בליל שבת ולא בליל יו"ט אפילו חל במ"ש אבל אם לא היתה נראית עד סוף זמן חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ונראית בשבת או בי"ט ואם לא יקדשנה אז תעבור עונתה מותר לקדש אותה בשבת או בי"ט חבל בענין אחר אין להקל כי יש הרבה טעמים על פי הסוד (מ"א שם):

ד אין מקדשין הלבנה קודם יוה"כ משום ששרויין בצער על מחילת העונות אבל במוצאי יוה"כ מקדשין דאז שורין בשמחה וכן אין מקדשין אותה קודם ט"ב משום שאז שורין באבילות וכן אבל תוך ז' ימי אבלו אין לו לקדש הלבנה אבל אם ימתין עד שישלים אבילותו לא ישארו עוד ה' ימים לחצי כ"ט י"ב תשצ"ג יכול לקדש בתוך אבלו ואם מקדש ביחיד מקדש בתוך ביתו דרך חלון או דרך פתח הפתוח אבל אם מקדש בעשרה יכול לצאת לחוץ ולקדש [וע' א"ר ופ"מ שם] ובמוצאי ט"ב המנהג לקדש הלבנה [כ"כ הא"ר בשם מהר"י לוריא וע' שם הטעם] יחיד המתענה יקדש עם הציבור משום דברוב עם הדרת מלך וכן צבור המתענין ואם לא יקדשוה תעבור עונתה כגון אם לא קדשו אותה עד תענית אסתר יכולין לקדש אותה אחר התענית (ט"ז ומ"א שם):

ה מצוה לקדש אותה במקום טהרה אם אפשר וכדרך שיוצאין לקבל פני המלך יוצאין לקראתה אבל מי שחושש באיזה מיחוש וא"י לצאת מביתו או ששרויין בין העכו"ם או שיש שם מבואות המטונפות יכולין לקיים המצוה בבית דרך החלון או דרך פתח שיראה משם הלבנה ולכתחילה כשמקדש דרך חלון יפתח החלון אבל אם אינו יכול לפתוח החלון אם הזכוכית שבחלון זך שהלבנה נראית ממנה ויכול להכיר דרך החלון דברים שניכרין לאור הלבנה א"צ לפתוח החלון אבל אם אינו זך כ"כ אסור לקדש עד שיפתח החלון (וע' מ"א שם ופ"מ שם):

ו אין מברכין על הלבנה עד שיעבור עליה שלשה ימים מעל"ע מיום המולדואם חל מ"ש אחר שלשה מעל"ע מיום המולד וזורחת יפה מקדשין אותה ואם לא קדשו חותה במ"ש אין לקדשה בחול עד ז' שלימים (א"ר שם) ואם ימתינו עד מ"ש השניה יהיה עוד ה' לילות לחצי כ"ט י"ב תשצ"ג ימתינו עד מ"ש השנייה ולא יקדשו בחול כמ"ש לעיל ואין לקדש אותה אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג ומונין אותם מעל"ע מיום המולד (תשובת מהרי"ל ורמ"א ועיין פ"מ שם):

ז סומא חייב לקדש הלבנה (מ"א) ונשים פטורות מלקדש הלבנה משום דהוי מ"ע שהז"ג ואף דכל מ"ע שהז"ג נשים מקיימות ומברכות עליהן מ"מ מצוה זו א"צ לקיימה משום דהם גרמו פגם הלבנה (מ"א בשם של"ה):

ח ותולה עיניו ומסתכל בה שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה (שנ"ה) ומיישר רגליו ומברך מעומד:

ט בשעה שאומר כשם שאני רוקד כו' ורוקד יזהר שלא יכרע דמחזי ככורע ללבנה רק יזקוף על אצבעותיו (מ"א בשם של"ה)

דיני הבדלה על היין במוצאי שבת

א סדר הבדלה יין בשמים נר הבדלה והסימן יבנ"ה אפי' במ"ש לחוה"מ אבל במוצאי י"ט לחוה"מ או לחול א"א רק יין והבדלה. וצריך ליזהר שלא יהא הכוס פגום ובשעת הבדלה יתן עיניו בכוס ובנר והעונים יתנו עיניהם ג"כ בכוס ובנר. נוהגין להבדיל על כוס מלא שיהא מלא על כל גדותיו עד שישפך ממנו לארץ והוא סימן ברכה כדאמרי' כל בית שלא נשפך בו יין כמים כו' ולאחר ששותה ישפוך קצת מן הכוס על השולחן ומכבין בו ההבדלה ורוחצין בו העינים משום חיבוב מצוה (סי' רצ"ו מ"א שם): ב אומר הבדלה מעומד. ואוחז היין בימינו והדס בשמאלו ומברך על היין ושוב נוטל ההדס בימינו והיין בשמאלו ומברך על ההדס ומברך על הנר ואח"כ נוטל היין בימינו ומברך בא"י המבדיל וכו' ויושב ושותה ואינו שותה מעומד. נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה (מ"א בשם של"ה) כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתותו כולו ואינו משקה ממנו בני ביתו (מ"א שם): ג אפי' שמעו כל בני הבית הבדלה בבית הכנסת אם נתכוונו שלא לצאת בו מבדילין בבית ואף מי שיצא בבהכ"נ יכול להבדיל בביתו להוציא את בני הבית ודוקא שצריך להוציא אנשים אבל להוציא נשים בהבדלה אינו רשאי להבדיל בשבילם אם יצא כבר כי כמה פוסקים סוברים דאשה אינה חייבת בהבדלה והוי ברכה לבטלה וגם להבדיל לעצמן אינם רשאים לפי פוסקים אלו ועוד דנוהגין שלא לשתות מכוס הבדלה ברכה