דרך החיים נח

אינו דוחה שום חיוב. החתן שהיה חתונתו מיום ד' ואילך הוא חיוב בשבת שאחריו ודוקא שהוא בחור או היא בתולה ומי שאשתו הולכת לבהכ"נ הוא קודם לחתן זה. בעל יולדת בת קודם לאבי הילד זכר. יא"צ קודם לאבי הילד. ובשבת שאשתו הולכת לבהכ"נ אפילו לבן הוא קודם לכל החיובין חוץ החתן בשבת שמזמרין אותו שהוא ג"כ קודם. זה הכלל יא"צ אחרון לכל החיובים לבד מאבי הילד קודם המילה שהוא אחרון לו. בפ' ויחי קורין המלאך הגואל ללוי ויכול הלוי לקנות ולדחות כל החיובים חוץ מחתן שמזמרים אותו ונער שנעשה ב"מ. שני חיובים שוים הולכין אחר כבוד התורה ובעניינים אלו תלוי בדעת הסגן לדקדק בזה כפי שכלו

דיני הזכרות נשמות ואב הרחמים

א נהגו להזכיר אחר קה"ת נשמות המתים ולומר אב הרחמים ובכל יום שאין אומרים צו"ץ א"א בו א"ה ואין מזכירין נשמות ואם מתפלל בבית האבל תוך שבעה בשבת אף שא"א תחנה בבית האבל מכל מקום בשבת אומרים אב הרחמים וצו"צ לפי שאין הדין מתוחה בשבת כמו בחול [פ"מ סי' קל"א ס"ק יו"ד] וכן כשיש חתונה או מילה וכן כשמברכין החודש אין אומרים אותו ואין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע ובשבתות בימי הספירה אומרים א"ה אפי' כשמברכין החדש ואפילו כשחל מילה בשבתות ההם אומרים א"ה אבל אין מזכירין נשמות וכשחל ר"ח אייר בשבת א"א א"ה ובד פרשיות א"א א"ה ואין מזכירין נשמות אף שאומרים צו"ץ במנחה [מהרי"ל]

דיני תפלת מוסף וזמנה. א זמן תפלת מוסף מיד אחר תפלת השחר ואין לאחרה יותר מעד שבע שעות ואם איחר אותה עד אחר שבע שעות יצא ידי חובתו אבל נקרא פושע ואם שכח ולא התפלל עד שעבר זמנה דהיינו שעבר כל היום אין לה תשלומין ואם התפלל אותה קודם תפלת שחר יצא (סי' רפ"ו): ב קודם תפלת מוסף אם רוצה לטעום צריך לקדש ואחר הקידוש ישתה עוד יין כדי שיהיה במקום סעודה או יאכל אחר הקידוש כזית פת או מיני תרגימא מה' מינים אבל סעודה אסור לאכול קודם מוסף מדינא ולכך אף מאן דחליש ליבי' אסור לאכול סעודה (ט"ז) ומי שחלש לבו ואין לו כוס יין שישתה אחר הקידוש וגם אין לו מיני תרגימא אם יש לו יין לקידוש יקדש עליו וישתה כל הכוס ויתפלל במקומו מוסף ויאכל תיכף אחר מוסף והטעם דאפשר דהתפלה לא מקרי הפסק בין קידוש לסעודה ועוד דיש לסמוך קצת על מה דמשמע (בסי' רע"ג ס"ה) דבכוס של קידוש אם שתה יוצא בזה הקידוש במקום סעודה אבל אם רוצה לקדש על שכר ואין לו במה שיצא ידי סעודה אחר קידוש ובשכר לכ"ע לא יצא ידי סעודה אפילו אם שותה עוד כוס אחר קידוש יעשה כמ"ש המ"א שיאכל קצת פירות אחר הקידוש ויתפלל במקומו מוסף ותיכף אחר מוסף יאכל שם: ג אם אמר ומוספים כהלכתם אף שלא אמר וביום השבת שני כבשים כו' יצא כי הפסוקים אינו אלא מנהג לאמרם [וע' סי' רס"ח] רק אם נזכר באמצע ברכת אלהינו ואלהי אבותינו כו' קודם שסיים הברכה היינו שלא אמר עדיין בא"י צריך לחזור ולומר וביום השבת חבל אם הזכיר השם הוי כסיים הברכה: ד ואם איחר תפלת מוסף עד שעה ורביע קודם הלילה שהוא זמן מנחה קטנה יתפלל מנחה תחלה ואח"כ של מוסף ומיהו באין שהות להתפלל שתיהן. יתפלל מוסף שאין לה תשלומין בערבית ולא מנחה שיש לה תשצומין בערבית ויתפלל ערבית שתים (סי' רפ"ו עיין מ"א שם): ה אם החליף תפלת מוסף באחרת כגון שאמר במוסף ישמח משה ונזכר אפילו באמצע ברכה מג' אחרונות פוסק אפילו באמצע ברכה וחוזר לתכנת שבת: ו ש"ץ שטעה בתפלת לחש של מוסף ונזכר בג' אחרונות אינו חוזר לראש שהתפלה בקול רם לפניו

דיני קידושא רבא של שחרית וקצת מנהגי שבת

א יהיה שולחנו ערוך ומטה מוצעת ומפה פרוסה על השלחן כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בפה"ג והוא נקרא קידושא רבא וזה הקידוש אינו אלא מדרבנן ואח"כ יטול ידיו (ועיין לעיל בקידוש לילה לענין נטילה ע"ש) ויבצע על לחם משנה כמו בלילה ויסעוד וגם זה הקידוש צריך שיהיה במקום סעודה (ע"ל בדיני קידוש לילה): ב אסור לטעום קודם קידוש אפילו מים ומיהו בבוקר קודם תפלת שחרית מותר לשתות מים מפני שלא חל עליו חובת קידוש עדיין (סימן רפ"ט): ג במקום שאין יין מצוי הוי שכר ושאר משקין שדרך לשתותן לצמאו חמר מדינה חוץ ממים ומותר לקדש על המשקין בשחרית ואם אין לו שכר ושאר משקין יברך על הפת המוציא והוא ג"כ קדושא רבא ואסור לאכול ולשתות שאר דברים עד שיקדש מקודם על הפת ואם אין לו פת יכול לאכול שאר דברים בלא קידוש ואפי' מצפה שיביאו לו פת או שאר משקין לקידוש א"ל להמתין ומותר לאכול קודה הקידוש וכשמביאין לו פת או יין לקידוש יקדש עליו אח"כ והטעם די"א דמותר לאכול קודם קידוש וכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק אבל בקידוש של לילה צריך להמתין ולא לאכול עד חצות לילה אם מצפה שיביאו לו לחם או יין לקידוש אבל יותר מחצות לילה אין להמתין (מ"א שם): ד נשים חייבות בקידוש היום כמו אנשים: ה מי שמתענה בשבת א"צ לקדש בשחרית (פ"מ שם): ו ירבה פירות ומגדים ומיני ריח כדי להשלים מנין מאה ברכות ואם רגיל בשינה אל יבטלנה משום דעונג הוא לו ולא יאמר אישן בשבת כדי שיהיה לי פנאי לעשות מלאכה במו"ש (סי' ר"ץ עיין מ"א שם)

דיני תפלת מנחה בשבת וצ"צ

א במנחה אומרים אשרי ובא לציון. חצי קדיש. ואומרים ואני תפלתי ואח"כ קורין ג' גברי בפ' ראשונה משבוע הבאה ואפילו חל י"ט בשבת קורין בפ' הבאה וא"א קדיש אחר קה"ת ואומרים יהללו ומכניסין ס"ת להיכל ואח"כ אומרים ח"ק וש"ע אתה אחד כו' (סי' רצ"ב): ב ואם אין ס"ת לקרות הפ' אומרים ואני תפלתי תיכף אחר ובא לציון בלי ח"ק בנתיים ואחר ואני תפלתי אומרים חצי קדיש קודם התפלה (א"ר שם): ג אומרים צו"צ בשבת במנחה ואם הוא יום שאלו היה חול לא היו אומרים בו תחנון א"א צו"צ אבל אם מתפללין בבית האבל תוך שבעה אף שא"א תחנון בחול מ"מ בשבת אומרים צדקתך משום דבשבת אין הדין מתוחה כמ"ש לעיל אצל אב הרחמים וכמו בהלל (פ"מ סי' קל"א ס"ק יו"ד) וכשמתפללין אצל התינוק הנימול בשבת א"א במנחה צו"צ (פ"מ שם ס"ק י"א): ד אומרים אחר מנחה בקיץ פרקי אבות ובחורף ברכי נפשי ושיר המעלות [רצ"ב] ואם נמשך התפלה עד סמוך לחשיכה שאם יאמר פרקי אבות או ברכי נפשי לא יוכל לקיים סעודה שלישית לא יאמר פרקי אבות ושיר המעלות (עיין מ"א שם)

דיני סעודה שלישית בשבת

א יהא זהיר לקיים סעודה שלישית ואף אם הוא שבע יכול לקיים אותה ביותר מכביצה ואם א"א לו כלל לאכול אין חייב לצער עצמו והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר כדי שיוכל לאכול סעודה שלישית