דרך החיים נז

לב כל אות צריך שלא יהא לה צורת אות אחרת שלא ידמה כ' כפופה לב' ולא כ' פשוטה לר' או לד' כי לכתחילה צריך שיהא הירך מן הכ' פשוטה כפליים מן הגג ואם ספק לאיזו אות הוא דומה ישאל לתינוק כנ"ל וכן כל כה"ג (שם עיין בד"מ סי' ל"ו): לג אם נמצא ח רגל השמאל באמצע כזה **ציור בספר** או מ"ם סתומה כזה **ציור בספר** אין להוציא אחרת (עיין סי' ל"ב במ"א ס"ק ל"ג): לד תמונת החית ידוע אה נמצא ח כזה בלי חטוטרות פסול אבל אם נמצא חי"ת מרובעת ובראש השמאלי מקל כזה **ציור בספר** כשר וכן אם נמצא כצורת שני ווי"ן עם חטוטרות או ד' ו' כזה דו כשר (ע' סי' ל"ו בפ"מ ס"ק ג'): לה נטף שעוה על אות בחול יסירנה ואם בשבת אם נראה האות מתוכה ויכול לקרות כך כשר אך אם הוא מכוסה שאינו נראה מתוך השעוה אם נמצא זה בין גברא לגברא כיון שאין לקרות בע"פ מה שמכוסה בטעוה ואין קורין בחומשים מפני כבוד הציבור (ועיין מ"א סי' קמ"ג שכתב שמוטב לדחות זה משום ספק ברכה לבטלה משא"כ כנ"ל דאין כאן ברכה לבטלה) וליכא פגמא של ספר (כמו דאיתא ביומא דף ע' דתרי גברא בתרי ספרא לאו פגמא הוא) יש להוציא אחרת ואם נמצא באמצע הקריאה יש לקרות המכוסה בע"פ ואח"כ יסיים בה מנין הקרואים כיון דכבר קרא מה שמכוסה בשעוה מותר לקרות להלן בס"ת הזה דאין פסול בזה מה שמכוסה בשעוה (עי' אחרונים סי' קמ"ג)

דין בעת שמוציאין ג' ס"ת ואין להם אלא ב'

א בכל זמן שמוציאין שלשה ס"ת ואין להם אלא שנים לא יגללו הס"ת הב' לקרות בתוכה רק יקחו הס"ת הראשונה ויקראו מה שקורין בספר שלישי (ס"ס תרס"ט ברמ"א)

דיני קדיש וסדר הפטרה וברכת ההפטרה

א כל מקום שקורין בתורה אומרים קדיש לאחר קה"ת לבד ממנחה בשבת ומנחה בתענית שסומכין על הקדיש שאומרים לפני ש"ע (סי' רפ"ב וסי' רצ"ב): ב בזמן שמוציאין שני ס"ת או ג' אין אומרים הקדיש רק לאחר כל הקריאה ואם יש מפטיר אומרים קודם המפטיר ובשעת הקדיש יהא הס"ת השניה על השלחן וגם הראשונה וכשיש ג' ס"ת אין מניחין אלא הב' והג' (סי' קמ"ז מ"א ופ"מ): ג המפטיר לא יפטיר עד שיגמור הגולל לגלול הס"ת במטפחותיה (סי' קמ"ז): ד התחילו לקרות בתורה בעשרה ויצאו מקצתן שנתבאר לעיל שגומרים הקריאה עם כל המנין שצריכין לקרות ואין קורין רק ז' גברי והשביעי אומר ההפטרה בלא ברכות והקדיש יאמר אחר ההפטרה אבל אם התחילו ההפטרה יגמור כולה עם ברכות אחרונות (מ"א בסי' קמ"ג ע' בא"ר ופ"מ שם): ה אסור לספר בשעה שהמפטיר קורא בנביא עד שישלים (ס"ס קמ"ו): ו בשבת שהפרשיות מחוברין מפטירין בהפטרה של פ' שניה (סי' רפ"ד) לבד באחרי וקדושים כשהן מחוברין שאז מפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי (סי' תכ"ח): ז הפטרת ויברח יעקב שייך לפ' ויצא לא כמו שנדפס לפ' וישלח (מ"א שם): ח ר"ח שחל להיות בשבת מפטירין השמים כסאי ואפי' ר"ח אלול שחל בשבת ודוחין עניה סוערה ובשבת ג' שאחריה קורין רני עקרה וגם עניה סוערה. ור"ח אב שחל להיות בשבת במקום שאין מנהג להפטיר שמעו יש להפטיר השמים כסאי ובמקום שיש מנהג להפטיר שמעו אין למחות בידם (סי' תכ"ה) ואם חל ר"ח בד' פרשיות מפטירין בשל פרשיות (שם): ט ר"ח שחל בא' בשבת מפטירין בשבת שלפני ר"ח מחר חודש [ואם חל ר"ח ביום שבת וביום א' מפטירין השמים כסאי] ואין דוחין הפטרת עניה סוערה משום מחר חודש (שם): י מי"ז בתמוז ואילך עד ט' באב מפטירין ג' דפורענותא שהם דברי. שמעו. חזון וסי' דש"ח ואם טעה והפטיר בשבת הראשון בפרשה דיומא תמורת דברי ירמיהו מפטיר בשבת הבאה דברי ירמיהו וגם שמעו מפני שהם סמוכות זה לזה (סי' תכ"ח במ"א שם): יא ומשם ואילך מפטירין ז' דנחמתא שהם. נחמו. ותאמר ציון. עניה סוערה. אנכי. רני עקרה. קומי אורי. שוש אשיש. ואם טעה ולא קרא הפטרת ותאמר ציון בשבת הקבוע לה בפ' עקב יש לה תשלומין לקרותה בפ' שופטים עם הפטרת אנכי דהיינו שיתחיל מתחלתה ותאמר עד לבסוף הפטרת אנכי וכן אם לא הפטיר אנכי בפ' שופטים יש לה תשלומין לשבת הבאה לקרותה עם רני עקרה דהיינו שיתחיל מן אנכי ויקרא עד סוף דני עקרה והפטרת קומי אורי שהוא לפ' תבא יש לה תשלומין בהפטרת שוש אשיש דשייכה לפ' נצבים (שם א"ר): [יב אין להתחיל ברכת הפטרה עד שיהיה החומש פתוח לפניו במקום ששם ההפטרה:] יג אין לענות אמן בברכה ראשונה שקודם ההפטרה כשמסיימין הנאמרים באמת רק לבסוף כשמסיימין וצדק שהכל ברכה אחת היא [עי' לבוש סי' רפ"ד וא"ר שם]: יד בשבת חוה"מ פסח אין מזכירין בברכת ההפטרה משל פסח לא באמצע ולא בחתימה רק מסיים מקדש השבת לבד אבל חוה"מ סוכות שחל בשבת מסיימין בהפטרה מקדש השבת וישראל והזמנים וה"ה באמצע מזכירין של מועד כמו בי"ט של סוכות שחל בשבת (סי' ת"צ וס"ס תרס"ג)

דיני וסדר הגבהה וגלילה

א כבר נתבאר דבעמודים מותר לאחוז ערום בלי מטפחת אבל לא בס"ת עצמה אפילו כשנטל ידיו: ב המגביה הס"ת מראה פני כתיבת ס"ת לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה על כל האנשים לראות הכתב ויש מדקדקים לראות האותיות עד שיכול לקרותם ולכרוע ולומר וזאת התורה כו' (סי' קל"ד): ג המגביה הס"ת צריך לגלול הס"ת על ג' דפין ולהגביה כנ"ל (מ"א שם): ד ביום שיש ב' ס"ת אין לפתוח השני ולא יסירו המפה עד שיגללו הראשון (סי' קמ"ז): ה אין לעשות מפה לס"ת ומעילים מדברים ישנים שנעשה בהם לצורך דבר הדיוט אם לא שישנה צורתן מכמות שהיו (שם): ואבל תוך שבעה אף שאסור לעלות לתורה מותר להיות בעל הגבהה וגלילה (ט"ז ביו"ד סי' שפ"ב)

דיני החיובין לקריאה

א אבי הבן בשבת שקודם המילה הוא חיוב. אבי הילד בשבת כשאשתו בריאה והולכת לבה"כ מחויב לקרותו אבל אם היא חולה ואינה יכולה לילך אינו חיוב עד שתלך ואם הוא יום מ' לזכר ופ' לנקיבה הוא חיוב אף שאינה הולכת דהוא זמן הבאת קרבן ואם מתה אשתו שוב אינו חיוב והמפלת בעלה חיוב אא"כ הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה. יא"צ הוא חיוב. החתן בשבת שקודם החתונה אפי' אם החתונה אינה במקום הזה הוא חיוב בשבת שקודם הנסיעה על החתונה במקום שמזמרין אותו אבל במקום שאין מזמרין אותו אינו חיוב. ואם היה החתן סבור שתהיה החתונה בשבוע זו ואח"כ נדחה החתונה והיתה בשבוע אחרת אם רוצה שיזמרו אותו שנית הוא חיוב אח"כ פ"ב לקרותו ואם לאו אינו חיוב. נער שנעשה בר מצוה באותו שבוע אם יש לו עירנות דוחה לכל החיובים כיון שהוא יום חינוכו חוץ מן החתן שמזמרים אותו הוא שוה שדוחה ג"כ לכל החיובים ויפילו גורל וחתן ביום חופתו דוחה ב"מ ואם הב"מ אין לו עירנות