דרך החיים נו

ולא גוף הלמ"ד לא יכיר האות מה הוא הוי שינוי צורת האות ופסול וצריך להוציא אחרת וצריך לכסות לו האותיות שלפני אות זה [עיין מ"א ס"ק י"ט וס"ק מ' ובא"ע סי' קכ"ה ובמהרי"ט חלק יו"ד סי' ל"ג ועיין ב"י שהביא בשם הרמב"ן והר"ן והריב"ש]:

כה נמצא נגיעה אות לאות אם לאחר הכתיבה נעשה הנגיעה כשר בכל ענין שנגע בין בתחלת האות בין בסוף האות אם לא שנשתנה צורת האות לגמרי ומכ"ש אם נשתנה לצורת אות אחרת כמו וא"ו שנדבק בסופה לנו"ן כפופה דיבוק עב שנראה כצורת טי"ת או כצורת עיי"ן כזה ט ע עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש יקרא אותו לטי"ת או לעיי"ן ואם נראה שמתחלת הכתיבה נעשה הנגיעה ונדבק בראש האות או באמצעותו ולא נשתנה צורת האות כמו רגל ת לך' פשוטה הואיל ולא נגמר צורת האות בתחילתה בכשרות דקודם שנעשה לאות נדבק צריך להוציא אחרת מיהו אם בחול יכול לגרור הדבק כיון שאין הפסול מגוף האות ולא נשתנה צורת האות לא מיקרי חק תוכות עיין בסי' ל"ב בא"ח] ואם בסוף האות נדבק כמו לז' באופן שגם קודם הדיבוק נגמר צורת האות ואח"כ נעשה דיבוק דק ולא נשתנה צורת האות כנ"ל יש לסמוך על הפוסקים המכשירין וא"צ להוציא אחרת עיין מ"א סי' קמ"ג ועיון מה שאכתוב לקמן אי"ה] [ומה שכ' הא"ר לחלוק על המ"א וכתב דיש לסמוך על הפוסקים בסי' ל"ב דנגיעה בתחלת אות נמי מהני גרירה ועל הרשב"א דסובר דכל הראוי לבילה כו' הדבר תמוה מאוד דהא הוי כתרי קולות דסתרי אהדדי דהא מבואר בב"י בסימן ל"ב דלכך דחו הפוסקים הירושלמי דמחלק בין נגיעה מתחלת אות דפסול ובין נגיעה לסוף אות דכשר כנ"ל מהלכתא משום דבש"ס דידן סתמא קתני שצריך להיות מוקף גויל ואם איתא דכל שמהני גרירה אפי' לא גררו עדיין כשר דכל הראוי לבילה כו' כהרשב"א מהירושלמי הנ"ל א"כ האיך יפרנסו הא דאמרו בש"ס דילן כל אות שאינו מוקף גויל פסול הלא כיון דסברו היכא דמהני גרירא כגרור דמי ואם תדחק לומר דמיירי בש"ס דאם יגרר האות לא ישאר כשיעור דתו לא שייך כל הראוי לבילה כו' אך עדיין קשה למה לא חלקו בש"ס ואי נימא דתני ושייר דאין למידין מן הכללות א"כ מנ"ל לדחות הירו' ובלא"ה דוחק למאור לאוקמי הש"ס בזה ודו"ק) ואם ספק מתי נעשה הנגיעה צריך להוציא אחרת דהא עיקר טעמא שמקילינן בידעינן שנעשה הנגיעה אח"כ הוא משום ספק ספיקא כמו שאכתוב לקמן בסעיף שאח"ז אבל אם ספק מתי נעשה הנגיעה אין כאן ס"ס אם לא שנעשה הנגיעה בסוף האות):

כו אם נמצא נקב בתוך חלל אות אפי' ניקב כל חללה א"צ להוציא אחרת (דיש לסמוך על המכשירין בסי' ל"ב סעיף ט"ו ועל הרמב"ם שמכשיר לקרות בס"ת פסולה (ע' ססי' קמ"ג) ואף שמהרי"ט בתשובה סי' ל"ג חלק יו"ד דחה דעת האומרים כן וכתב דאין לסמוך על הרמב"ם לצרפו לס"ס דכל הפוסקים חולקים עליו אמנם לדידן דקיי"ל בסי' קמ"ג דיכול לברך בדיעבד אם כבר קרא וכן אם אין ס"ת אחרת וכבר הוציאו מותר לקרות בו דאנו סומכין על הרמב"ם ומרדכי וגדולי הפוסקים יש לצרפן לס"ס דלא כמהרי"ט (וע' סי' הקודם מ"ש בשם המ"א):

כז ואם נמצא הנקב חוץ לאות לא בתוך החלל אם לאחר הכתיבה נעשה הנקב (גם בספק מתי נעשה הנקב תולין דהשתא נעשה דמסתמא אם היה נקב בשעת הכתיבה היה רואה אותו אם לא שהנקב קטן מאוד) א"צ להוציא אחרת ואם ניכר לעין להדיא שהיה מתחלת הכתיבה אם הנקב מאות לאות בלי היקף מיל צריך להוציא אחרת ואפילו טלאי במקום הנקב לא מהני אם אין היקף הגויל מגוף הס"ת (דהקפת גויל מטלאי לא מהני) [עי' יו"ד סימן ר"פ בש"ך] ואם יש גויל אפילו הנקב מגיע עד לאות ויש מעבר לנקב קודם התחלת האות השנית גויל כשר. והטעם לכל הנ"ל דב"י הקשה בסי' ל"ב למה אם הפסיק אות בנקב כשר הא צריך שיהא מוקף גויל וע"ז תי' ב' תירוצים. א'. דדוקא דיבוק אות לאות פסול ולא נקב. ב'. דדוקא אם נעשה מתחילה פסול אבל לאחר הכתיבה כשר. וכתב הט"ז בס"ק י"ד דהא דכתב המחבר בסעיף ט"ו דנקב כל חללה פסול להירו' הוא כתי' ראשון והדבר תמוה לכאורה דהא לתי' הראשון אינו פסול נקב כלל ואמנם באמת דבריו נכונים מאוד דהא דמחלק הב"י בין נקב לדיבוק היינו מטעם דהא קיי"ל דכל אות שאינו מוקף גויל פסול שצריך שיהא גויל מקיף אות ואפילו אינו סמוך לו דהנקב אצל האות אינו מבטל הקפת גויל כיון שיש היקף גויל מעבר להנקב ולכך כשיש נגיעה פסול דליכא היקף גויל בין אות לאות אבל נקב ויש מעבר לנקב גויל לא איכפת לן וכן מוכח מדברי הט"ז ס"ק ח' שכ' גבי נקב כל חללה דדוקא כל תוכו וז"ל ואף שנפסק הגויל מצד א' מגין עליו מצד השני ודומה לאם נפסק חלק מצד א' מבחוץ ונשאר קיים באותו צד גופו דלא מצינו בזה פסול עכ"ל כלומר דאף שהנקב סמוך לאות בלי היקף גויל מגין עליו הקלף שבאותו צד גופו שנשאר קיים מעל הנקב וזה ברור כוונתו דלא כמו שהבין הפ"מ ותמה עי"ש ולפ"ז לתי' הראשון לאו דוקא נגיעה דה"ה נקב בין אות לאות אם לא נשאר גויל ולענין לקרות בו לכתחילה מחמור המחבר כב' תי' הנ"ל ובזה מיושב קושית הט"ז שם ס"ק י"ד וכ"כ הנ"כ אמנה לענין להוציא אחרת סמכינן להקל כב' התירוצים הנ"ל מטעם ס"ס וכמש"ל בסעיף כ"ה ובזה מבואר כל מה שכתבנו:

כח נמצא נקב בתוך הדיו של האות אפילו דיו מקיפה מכל צדדים אם נודע הדבר שמתחלת כתיבתה היה הנקב אם הנקב קטן בכדי שיהא הדיו עובר עליו וסתמו ולא יהא ניכר (ואף שנראה הנקב נגד השמש) כשר ואם אין הדיו יכול לסתום הנקב פסול דהאות נראה חלוקה לשתים (שם סעיף י"ג):

כט אם נמצא נקב או הפסק בלא נקב באותיות פשוטות כמו ו' ז' וכדומה באופן שאון איסור משום היקף גויל כגון שנעשה לאחר הכתיבה צריך שיהא צורת האות עד הנקב או ההפסק כי מה שלאחר ההפסק אינו מצטרף (שם ס' ט"ז) מיהו אם מכסה לתינוק שאינו לא טיפש ולא חכים מה שלאחר הנקב ואינו מראה לו אלא מה שקודם ההפסק ותינוק קראו לאות מה שהוא ו' או ז' סגי בהכי (ט"ז שם דלא כא"ר דדבריו תמוהין) וצריך לכסות לו ג"כ האותיות שלפני האות הזה (מ"א שם):

ל נמצא א שרגל הא' או פני הא' אינן נוגעים כלל פסול עד שיתקן ולהיפך שפני הא' או רגלה נוגע לגמרי בקו האמצעי פסול שאין להם ליגע אלא בדקו' שלהם (ואף אם אירע זה בחול לא מהני גרירה כי צריך לגרר כל מה שנכתב בפיסול ולחזור ולכתוב) [שם[ ואף שאם מראה לתינוק כשנפסק רגל הא' יקראנו לא' לא מהני דכיון דנראה לנו דהאות נפסק לשתים לא מהני קריאת התינוק דמשום הפירוד לא יטעה באות אחר (ט"ז דלא כא"ר) ולא מהני קריאת התינוק רק אם הספק הוא אם הוא צורת אות זה או שיש לו צורת אות אחר כמו אם ספק באות ו' אם דומה לו' או לי' או כ' כפופ' לב' וכה"ג שיש להסתפק אם תמונתה דומה לאות אחרת שכיון דהתינוק קורא לאות זה שצריך גילוי מילתא דתמונת האות שפיר הוא ואינו דומה לאות האחד אבל ספק אם יש לה צורת אות אם לא לא מהני קריאת התינוק כמו א' שנפסק רגלה או שי"ן שנפסק קו אמצעי דאין ראיה מקריאת התינוק לא' או לשי"ן דאפילו טיפש מהטיפשין לא יטעה דכי בשביל שנפסק רגל הא' או קו השי"ן יטעה (וכן מבואר בריב"ש סי' ק"ך ודברי הא"ר בזה אינן מחוורין) ולא מהני קריאת התינוק רק אם ספק לנו אם דומה לאות אחרת אבל אם ברור לנו דיש לו צורה אחרת אף שתינוק קורא לאות זה לא מהני (שם):

לא ניקב רגל הפנימי של ה' אם נשתייר כ"ש א"צ להוציא אחרת ובלבד שלא יהא פסול מטעם היקף גויל וכמש"ל סעיף כ"ו וכ"ז כגון שנעשה אחר הכתיבה ואם ניקב יריכה דהיינו רגל הימיני פסול עד שישאר הימנה כמלא אות קטנה (היינו י') וה"ה אם נפסק קצת עוביו אם נשתייר חוש דק כשר היינו כמו ו' אוי' דקה (שם) וכן אם נמחק קצת הדיו ולא ניקב: