דרך החיים נה

וכן אם נמצא מגרשיהן תמורת מגרשיהם דנשתנה הקריאה דאף שלפעמים מצינו מגרשיהן מ"מ כיון שנשתנה לשון הקריאה מוציאין אחרת (וע' א"ר שם):

ב וכן אם נשתנה בענין ג"כ מוציאין אחרת כמו אם נמצא במקום ימצה דמו ימצא דמו אף שנקרא ממש בשוה במבטא מ"מ נשתנה בענין או אם נמצא במקום מאן יבמי בפ' תצא מאין ביו"ד דאז נשתנה הענין דהא מאן בלא יו"ד נגזר משורש מיאון וסירוב ולא נמצא כלל בתנ"ך מאין ביו"ד שיהי' לשון סירוב וכ"מ לשון מאין ביו"ד נגזר משורש אין והמ"ם הוא שימוש כמו מאין יושב מאין אדם דהוי כאלו נכתב מן אין כמשפט שימוש מ"ם אם כן הוי שימי בענין ומוציאין אחרת (והטעם שכתב הא"ר להוציא אחרת בטעות מאין הנ"ל משום דיש דרש בגמרא מטעם זה אין להוציא אחרת וכן הסכמת שאר המחברים) וכן כל כיוצא בזה:

ג אמנם אם נמצא חסר יו"ד בתנועה גדולה ייעדנה שנמצא חסר יוד וזה נמצא פעמים רבות שיחסור יו"ד כמו ויראו חסר יו"ד דהוה ליה למכתב וייראו אין מוציאין אחרת דזה לא מקרי שינוי בלשון שאף שת"ג נרגשת במבטא יותר מת"ק מכל מקום אין זה מיקרי שינוי בלשון כ"כ אך אם נשתנה הענין כבר כתבתי דצריך להוציא אחרת כמו אם נמצא בפ' וירא תראי תמורת תיראי אף שת"ק במקום ת"ג לא מיקרי שינוי בלשון מ"מ שינוי בענין הוי דתיראי ביו"ד נגזר משורש ירא משא"כ תראי בלא יו"ד נגזר משורש ראה ולא מצינו תראי מלשון יראה בלי יו"ד דנימא דהוי חסירות ויתרות דכ"מ דכתיב בלי יו"ד הוי משורש ראה אך אם נמצא אצל פסוק ויראו האנשים בפ' מקץ ויראו תמורת וייראו אין להוציא אחרת דנמצא לפעמים ויראו לשון יראה ופחד בחד יו"ד כמו ויראו כל הגוים (נחמי' ו') וכהנה רבות אע"פ שיש לפרשו בלשון ראה מ"מ כיון דמצינו לפעמים מלשון פחד בחד יו"ד חסירות ויתרות מיקרי משא"כ שיחסר היו"ד אצל תראי לשון פחד לא מצינו בתנ"ך ושמור זה:

ד וכל אלו אף שאין מוציאין אחרת מ"מ לכתחלה אין להוציא וצריך תיקון:

ה נמצא תיבה כפולה צריך להוציא אחרת וכ"ש אות כפולה (א"ר דלא כפ"מ):

ו אותיות גדולות וקטנות שנמסרו במסורה או מנין הפוכות או פאי"ן לפופות וכה"ג שנמסרו במסורה לא מיקרי שינוי להוציא אחרת דלא עדיף מחסירות ויתרות הנ"ל:

ז כל תיבה שיש בו קרי וכתיב אם נכתב הקרי צריך להוציא אחרת (שם):

ח כדרלעומר. פדהצור. אליצור. עמינדב. וכהנה שמקובל בידינו שתיבה אחת היא אם נמצא בשתי שיטות צריך להוציא אחרת (שם א"ר):

ט פרשה שצריכה להיות פתוחה וכתבה סתומה או להיפך או כרב פתוחה או סתומה במקום דא"צ או שחסרה צריך להוציא אחרת ואפי' היה פתוחה או סתומה במקום שצריך רק שלא היה כשיעור ט' אותיות קטנות צריך להוציא אחרת (יו"ד סי' רע"ה):

י סיים באמצע השיטה והניח חלק כשיעור ט' אותיות קטנות והתחיל מתחלת השיטה שתחתיה לכ"ע פתוחה הוי ואם מצא תמונה זו במקום שצריך להיות סתומה צריך להוציא אחרת הניח הפס' ראשונה בסוף השיטה והתחיל בפ' השניה באמצע השיטה שתחתיה והניח כשיעור ט' אותיות לכ"ע סתומה הוי ואם נמצא צורה זו במקום פתוחה הוי שינוי וצריך להוציא אחרת וכן אם סיים פ' ראשונה באמצע שיטה ולא הניח עד סוף השורה כשיעור ט' אותיות והתחיל בשורה שתחתיה באמצע ולא הניח גם כן חלק ט"א ובהצטרפות יחד יש חלק כשיעור ט"א ג"כ הוי סתומה לכ"ע ואם נמצא במקוה פתוחה פסול וצריך להוציא אחרת (עיין יו"ד סי' ער"ה וט"ז ס"ק ל"ב ובא"ר ועיי' ברא"ש הלכות מזוזה ובטור שם):

יא סיים פרשה ראשונה בסוף השיטה או לא סיים והתחיל פרשה שני' באמצע השיטה שתחתיה והניח כשיעור ט' אותיות וכן אם הניח שיטה אחת חלק ולא הניח בשיטה שלפני' שיעור ט"א (עי' ח"צ ס"י) והתחיל בפ' שני' בשיטה שלישית בתחילתה אלו הצורות מחלוקת הרא"ש והרמב"ם אם הוי פתוחה או סתומה לכן אם נמצאו צורות אלו במקום פתוחה או במקום סתומה א"צ אפילו תיקון (הסכמת אחרונים ביו"ד סי' ער"ה) אך אם נמצאו אלו הצרות האחרונות פעם במקום פתוחה ופעם במקום סתומה פסולה וצריך להוציא אחרת:

יב אם נמצא חסר הנקודות שיש בס"ת לפעמים כמו **(צ"ל ויאמרו אלי"ו איה.)** איה שרה אשתך דוירא וכיוצא בהם שראוי להיות שם נקודות ע"פ המסורה אם נחסרו הנקודות א"צ להוציא אחרת (ט"ז יו"ד סי' רע"ד):

יג תיבה שיצתה אפילו רובה חוץ לשיטה ואפי' ג' אותיות כשרה בדיעבד (ועיי' בב"י בב"ה יו"ד סי' רע"ג) וכן אם נחסר אות אחת בסוף התיבה ותלאוהו למעלה שאם יורידו האות התלוי בין התיבות יהא נראה כתיבה אחת מ"מ כשר דעכ"פ ניכר ששתי תיבות הם (ט"ז י"ד סי' רע"ד):

יד אבל בהשם מהשמות שיצא אות אחת חוץ לשיטה אפי' רוב אות אחת צריך להוציא אחרת (ועי' ב"ה יו"ד סי' רע"ו דלא כמ"א סי' ל"ב) והנ"מ שם עצמו אבל הנטפל להשם מאחריו שיצא חוץ לשיטה אין להוציא אחרת וכן הדין אם נתלה אות מן השם או מן הנטפל (עיי' ט"ז סי' רע"ו ביו"ד ס"ק ז' ובמ"א סי' ל"ב עיי' פ"מ שם):

טו נמצא שתי תיבות שלא הרחיק כראוי עד שתינוק דלא חכים ולא טיפש קורא כתיבה אחת או להיפך שהרחיק באמצע התיבה עד שנראה לתינוק כנ"ל כשתי תיבות מוציאין אחרת (יו"ד סי' רע"ד ע"ש בט"ז):

טז אותיות שעטנ"ז ג"צ שנחסרו התגין שלהם אינו פסול (ע' סי' ל"ו בא"ח וביו"ד שם):

יז לעיני כל ישראל צריך שיסיים באמצע השיטה בסוף הדף ואם שינה פסול (א"ר סי' קמ"ג):

יח אם לא נמצא בי"ה שמ"ו בראש העמודים אין לפסול הספר בזה (ס"ס רע"ג ביו"ד):

יט נקרע התפירה שבין יריעה ליריעה אפילו נקרע רוב ועדיין מחוברת בחמש או בשש תפירות של קיימא כשר אבל בפחות מזה יש להוציא אחרת (סי' רע"ח ביו"ד ע"ש בנה"כ) מיהו מה שנמצא קרע אחד בחומש מן החומשים בס"ת זו אין לפסול שאר החומשים לקרות בהם כמו שנתבאר לעיל (ע' סי' קמ"ג):

כ ס"ת שנקרעה למעלה או למטה בגליון ונכנס הקרע עד שני שיטין יכול לקרות בו אפילו קודם שנתפר (ט"ז יו"ד סי' ר"פ) וכ"ש שיש לפסוק כוותיה לפי מה שכ' הרשב"א גבי נדבק אות לאות לאחר שנכתב דכשר הואיל וכל הראוי לבילה כו' (ע' בב"י בא"ח סי' ל"ב) ה"נ הואיל וראוי לתופרו כתפור דמי (ובזה מיושב קו' נה"כ) ואם נקרע בתוך ג' שיטות לא יתפור לכן לא יקרא בו דבין חדש לישן אין אנו בקיאין (אמנם בתשו' צ"צ ס"י מכשיר גם בזמן הזה עי"ש) בין שנקרע בין תיבה לתיבה בין שנקרע בין אות לאות (עיין ט"ז וש"ך ס"ק ב') אך אם תפרו אם נקרע תוך ג' והוציאו כבר יכול לקרות (ט"ז שם וצ"ע):

כא אבל אם נקרע בין דף לדף או בין שיטה לשיטה ברוחב אם לא נקרע רובו אין מוציאין אחרת (שם):

כב ואם נקרע באמצע האות פסול ואפי' דיבוק לא מהני וכן אם נכתב מקצתו על הקלף ומקצתו על המטלית פסול (ש"ך וב"ח שם דלא כט"ז) ואפי' אם נכתב כל האות על הקלף רק שהקפת גויל אינו רק מהמטלית צריך להוציא אחרת (שם) [ועיקר הקפת גויל יתבאר לקמן אי"ה]:

כג אותיות ותיבות שנמחקו קצת אם רשומן ניכר שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותן א"צ להוציא אחרת ואפי' לכתחילה מותר אבל אם הוסר הדיו השחור ונשאר מראה אדמדם הוי שינוי מראה ופסול (א"ר סי' ל"ב סעיף כ"ו) והדיו צריך שיהא שחור (שם ביו"ד סי' רע"ג):

כד אם נמצא צואר הלמ"ד נמשך תוך חלל ד' או ר' של שיטה ראשונה ונשתנה צורת האות שנראה כה' ואפילו נמצא בתוך חלל ה' או ח' ונראה שנשתנה צורת האות שתינוק דלא חכים ולא טיפש אם יכסה לו שיטה התחתונה שלא יהא נראה רק ראש הלמ"ד