דרך החיים נא

חיוב (א"ר סי' קמ"ו דלא כמ"א שם) [וע' סי' קכ"ד סעיף ד'] אמנם המדקדקין מחמירין על עצמם ועומדין וכן נכון אך גם המחמיר א"צ לעמוד רק בשעת הקריאה ולא בין גברא לגברא (ס"ס קמ"ו): ב אסור לצאת ולהניח הס"ת כשהוא פתוח אבל בין גברא לגברא שהס"ת מגוללת יכול לצאת לצורך גדול (סי' קמ"ו): ג משהתחיל הקורא לקרות בס"ת אסור לספר אפילו בד"ת ואפי' להורות הוראה אסור (אבל קודה שהתחיל לקרות ואפי' כבר פתחו הס"ת מותר לספר אבל ישמע הברכה ומכל שכן בברכו שיענה ביהל"ו) ולאפרושי מאיסורא יכול להפסיק ואפילו בין גברא לגברא אסור ללמוד (דשמא ימשוך הלימוד) ואפילו אם כבר קרא הפרשה אבל להורות הוראה מותר בין גברא לגברא (סימן קמ"ו ע"ש בא"ר): ד והמיקל ללמוד בלחש בשעת קריאה או אם יש עשרה דצייתי לס"ת ומיקל לעצמו לספר בד"ת או קודם שנפתח הס"ת מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו רוצה לשמוע הקריאה אלא לקרות בד"ת ומתחיל לקרות וכל מי שנוהג כן אין למחות בידו דיש לו על מי לסמוך (שם): ה אף שנתבאר לעיל שאסור לדבר בשעת קה"ת רק שישתוק וישמע מ"מ לקרות שמו"ת מותר ואפילו ליכא עשרה דצייתי לס"ת נמי מותר [וה"ה ללמוד חומש עם פירש"י באותה סדרה והטעם דפירש"י חשוב כמו תרגום] (וע' סי' רפ"ה) והמדקדק במעשיו נכון ליזהר גם בזה ולהאזין ולכוין דעתו לשמוע (שם): ו וכל זה אין ענין לפרשת זכור ופרשת פרה שהם בעשרה מדאורייתא (לי"א) שצריך לכוין ולשמעם מפי הקורא (שם ועיין סי' קכ"ד סעיף ד') ז אין לענות אמן עד שיסיים כל הברכה (סי' קמ"א): ח אם לא שמעו הקהל מהעולה שאמר ברכו רק שמעו מהש"ץ כשענה ביהל"ו לא יענו עמו ברוך כו' רק יאמרו אמן על דברי הש"ץ אבל יחיד שלא שמע מהעולה שאמר ברכו ושמע מהקהל עונים ביהל"ו עונה עמהם (א"ר סי' קל"ט) (ודלא כמ"א סי' נ"ז ועיין סי' קכ"ד ובמ"ח סי' נ"ו ס"ק ה'): ט אסור להסגן שילך ויעזוב הס"ת בשביל שהכעיסו אחד ואם עבר ועזב יש להענישו (א"ר סי' קמ"א): י אם ש"ץ בעצמו רוצה לעלות ולברך ולקרות צריך שיעמוד אחר אצלו (שם)

דין לאיזה אנשים שאין קורין אפילו הוא כהן

א בתענית ציבור במקום שקורין ויחל אם אין הכהן מתענה או שאין בדעתו להשלים או שלא קיבל התענית במנחה (כפי שיתבאר אי"ה לקמן בדיני תענית מתי שצריך לקבל במנחה) [עיין סי' תקס"ב ותקס"ו ס"ק ה' ובפ"מ שם] קורין הישראל במקומו וטוב שילך הכהן מביהכ"נ ואם יש כהן אחר בבית הכנסת א"צ לילך רק להודיע לש"ץ שלא יקראוהו (סי' קל"ה) ואם קראוהו לעלות לא יעלה (ט"ז סי' תקס"ו וא"ר סי' קל"ה):

ב ואם חל התענית בב' וה' אע"פ שדוחין פ' השבוע וקורין ויחל אם קראוהו לעלות יעלה אבל לכתחלה יצא מבהכ"נ והנ"מ בשחרית אבל במנחה שאף בב' וה' אין קורין אם קראוהו בתענית שקורין ויחל אף במנחה והוא אינו מתענה כמו שנתבאר בסעיף א' לא יעלה (א"ר סי' קל"ה):

ג אין לקרות לס"ת מי שעומד באמצע פסוקי דזמרה רק לכהן אם אין שם כהן אחר וכן ללוי אם אין שם אלא הוא [מ"א ופ"מ שם ע"ש בסי' קל"ה] אך לא יקרא עם הקורא [ע' מ"א סי' ס"ו] ולענין זה אין חילוק בין פסוקי דזמרה לק"ש (וע' סי' נ"א) ושאני ברכה שעל התורה דמותר לברך דהוי כברכת השבח דמותר בפסוקי דזמרה ולכך מותר לקרותו אפי' לכתחילה אף שיצטרך לברך משא"כ בק"ש דאסור בברכת השבח מש"ה אסור לקרותו:

ד היה עומד בברכת ק"ש ומכ"ש בק"ש עצמה לא יקרא אותו אפי' אין שם כהן אלא הוא רק יקרא לישראל במקומו ומותר לקרות לישראל בשמו ויאמר במקום כהן לכן אם אין שם כהן אלא הוא ילך הכהן מבהכ"נ קודם הקריאה וכן הדין בלוי ואם כבר קרא אותו אפילו באמצע הפרק פוסק אך אם יכול למהר ולסיים עד הפרק ימהר ואם אינו יכול לסיים עד הפרק יסיים עכ"פ להיכא דסליק עניינא אך לעכב בשביל זה לא יעכב אמנם לא יקרא עם הקורא ומכ"ש שלא יאמר להש"ץ לעשות מי שבירך (סי' קל"ה וסימן ס"ו מ"א ועמש"ל בדיני ק"ש אם פסק מה דינו):

ה ה בין גאולה לתפלה לא יעלה אפילו אם קראוהו ואצ"ל באמצע ש"ע ובתוך אלהי נצור פוסק ועולה (ססי' ק"ד ע"ש בא"ר):

ו האידנא נוהגין שלא לקרות כלל לקטן אפי' יודע למי מברכין עד שיגיע לכלל שנותיו אפי' אם הוא כהן ואין שם כהן אחר (סי' רפ"ב דברי האחרונים) רק יקרא אחר במקום כהן אמנם למפטיר מותר לקרותו זולת פרשת זכור ופרה (ועיין ת' מהרי"ל וא"ר סי' רפ"ב ס"ק ח' דלא כט"ז סי' תרפ"ה ודלא כב"ח שם). וביום א' של שבועות שקורין המרכבה למפטיר ובשביעי של פסח שקורין השירה ובשבת שובה אין קורין לקטן לכתחילה אמנם גם בשאר מפטיר הוא דוקא בקטן שהגיע לחינוך ויודע לחתך האותיות בטוב (מ"א שם וע' סי' תרפ"ה):

ז אם בא לכלל שנותיו דהיינו י"ג שנה ויום אחד א"צ לבדקו אם הביא שתי שערות (עיין בסי' נ"ה וע"ל בדיני קדיש בעשרה):

ח כהן אבל תוך שבעה אפילו אם קראוהו לא יעלה (יו"ד סי' שפ"ד) אבל בשבת אם אין שם כהן אחר אלא הוא מותר לקרותו דהוי כדבר שבפרהסיא אמנם טוב שיצא מביהכ"נ קודם הקריאה (א"ר סי' קל"ה ויו"ד סי' ת' ע"ש) ואם הוא אונן אפילו ברגל אסור לעלות (מ"א סי' תקמ"ח ס"ק ח') אבל שיש לו בן למול בשבת תוך ז' ימי אבילותו הנוהגין לקרותו אין למחות בידם (עיין יו"ד סי' ת' בט"ז ופר"ח חולק עליו עיין בליקוטים):

ט סומא נהגו האידנא לקרותו (סי' קל"ט) י כהן שנשא גרושה או אחת מן הנשים האסורות לכהן אפילו גירשה או מתה אין מהגין בו קדושה אפי' לקרותו בתורה ראשון עד שידור הנאה ע"ד רבים מהנשים שאסור בהם (סי' קכ"ח):

יא נטמא למת שאינו מז' מתי מצוה אין נוהגין בו מעלת כהונה עד שיקבל עליו לבלי יטמא עוד בהן (וא"צ נדר ע"ד רבים) (שם):

יב מי שיש לו בת שהמירה דתה או זינתה אין חייבין עוד לקדשו כי אביה היא מחללת ודוקא זינתה באירוסין או בנשואין אבל פנויה לא (שם ועיין א"ר) ומכ"ש אם הוא עצמו עבר בזנות פנויה דסתם פנויה נדה היא דמחללין מעליו הקדושה אף שהוא נושא כפיו מ"מ הוא מחולל מקדושה (וכדמוכח מט"ז שם סי' קכ"ח ס"ק ל"ו):

יג מי שאביו מומר לעכו"ם קורין אותו בשם אבי אביו אבל לא בשמו לבד שלא לביישו ברבים ודוקא שלא עלה עדיין מימיו קודם שהמיר אביו אבל אם הוא גדול וכבר הורגל באותו עיר בשם אביו קורין אותו בשם אביו כדי שלא לביישו אך לא יאמר תוארים על אביו (כמו חבר או מורינו) כי אין לומר שקר רק יאמר בחפזון לבלי ירגישו העם וכן אם יש לחוש לאיבת המומר והוא אלם מותר לקרותו בשמו וכ"ז בעירו אבל אם יבוא לעיר אחרת יאמר לקרותו בשם אבי אביו כי שם אין בושה לו והאסופי והשתוקי קורין בשם אבי אמו ואם אין ידוע קורין לו בשם אברהם כמו גר (סי' קל"ט וא"ר שם):

יד אין לקרות שני אחים זה אחר זה בין מן האב ובין מן האם וכן בן אחר האב או אב עם בן בנו ג"כ אין לקרותם זא"ז משום עינא בישא ואפי' אומרים שאין מקפידין ואפילו אחד הוא אחרון והשני מפטיר ודוקא בשבת שאין מוציאין ס"ת אחרת למפטיר אבל אם מוציאין ספר תורה אחרת מותר וכן אם המפטיר אינו בר מצוה עדיין מותר (סי' קמ"א וע"ש בא"ר) ובמקום הצורך יש להתיר עם בן בנו (עיין אחרונים) ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה לא ירד (א"ר ופר"ח וכנה"ג):

טו מקום שנוהגים שלא לקרות המפטיר בשמו רק סתם יעמוד המפטיר כיון שאין פורטין את שמו מותר אפי' שני אחים זא"ז או אב ובנו ודוקא במקום שנוהגין כן אבל לעשות כך במקום שנוהגין לקרות בשם לא וכן אם המנהג כנ"ל