דרך החיים נ

אחרת א"צ לחזור ולקדש וכן מחדר לחדר שרואה מקומו א"צ לחזור ולקדש ומחדר לחדר תחת גג אחד שאין רואה מקומו או מאיגרא לארעא אה היה בדעתו לאכול בחדר אחר או שקידש באיגרא אדעתא לאכול בארעא או להיפך שפיר דמי (סי' רע"ג) וכן מבית לבית אם רואה מקומו ואין שביל היחיד הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים מפסיק ביניהם א"צ לקדש פעם אחרת (ט"ז סי' קצ"ה וע' א"ר שם) אם היה בדעתו לאכול בבית אחר: ב ומבית לסוכה בחג הסוכות אם קידש בבית מחמת שירדו גשמים ואח"כ פסקו הגשמים או להיפך אם קידש בסוכה ואח"כ ירדו גשמים א"צ לקדש פעם שנית כי כן הדרך שאם פסקו גשמים לילך לסוכה או להיפך לצאת מן הסוכה והוי כקידש ע"מ לאכול בבית אחר רק שצריך שלא יפסיק בין הבית ובין הסוכה כנ"ל בסעיף א' דהיינו שבעינן שיראה מקום הסוכה (פ"מ סי' רע"ג): ג צריך לאכול במקוה קידוש לאלתר ואם היה בדעתו לאכול מיד ואירע לו אונס והפסיק ולא אכל מיד א"צ לחזור ולקדש אבל אם יצא ממקומו בינתיים צריך לקדש שנית אבל אם היה בדעתו להפסיק בדברים אחרים אף שאח"כ הפסיק ע"י אונס צריך לחזור ולקדש (רמ"א סי' רע"ג ועיין מ"א שם) ואם היה בדעתו להפסיק או שלא לאכול כלל ולא הפסיק ואכל מיד א"צ לחזור ולקדש וכן כשהיה בדעתו לאכול בבית אחר ונמלך ואכל באותו בית שקידש א"צ לחזור ולקדש (רמ"א שם וע' מ"א שם וע' א"ר שם): ד יכול אדם לקדש לאחרים אף שאינו אוכל עמהם ואינו רוצה לצאת עמהם דלדידהו הוי מקום סעודה ואף בקידוש של שחרית יכול להוציאן בכה"ג והוא שאינם יודעין אבל אם יודעים בעצמם אסור לקדש להם אא"כ רוצה לצאת בעצמו בהקידוש שעושה להם [כמ"ש בסי' הקודם סעיף ה'] ואפילו לקטנים שיודעים אינו רשאי לקדש להם אם אינו רוצה לצאת בעצמו כמו בגדול והמקדש לאחרים ואינו רוצה לצאת אסור לו לטעום עמהם (מחבר ורמ"א): ה קידוש במקום סעודה סגי שישתה חוץ ממלא לוגמיו של קידוש עוד כוס יין דהיינו רביעית או שיאכל כזית מיני תרגימא מחמשת המינים ואם אכל פת כזית ודאי יצא אבל שכר אפי' במקום דהוי חמר מדינה אינו יוצא בשביל סעודה דלא סעיד כמו יין (שם וע' מ"א) וכן בפירות לא יצא: ו יכול לקדש בבית שישמעו השכנים ויוצאין בהקידוש ובלבד שיתכוין השומע לצאת והמשמיע להוציא ואם מקדש על הפת להוציא אחרים יכול לברך להם המוציא אם אינם יודעין אף שאין רוצה לצאת אבל אם מקדש להם על יין אינו רשאי לברך להם המוציא אף שאינם יודעין ואף שחובה לאכול פת כדי שיהא קידוש במקום סעודה (ט"ז ס"ק ב' דלא כלבוש ומ"א כאן ס"ק י"ג): ז המקדש א"צ. להיות במקום נר ואם נהנה בחצר יותר מפני האויר או מפני הזבובים מקדש בחצר ואוכל שם אף שאינו רואה הנרות שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער ודוקא במצער הרבה בבית הא לאו הכי צריך לאכול במקום הנרות וצריך לקדש שם (מ"א שם)

דיני בציעת הפת

א בוצע על שתי ככרות שלמים ואפילו נשים חייבות בלחם משנה (א"ר סי' רע"ד) ואם נשרף קצת מקרי שלם עדיין ואם חתך השרוף לא הוי שלם [מ"א וח"צ וש"א] ואם שכח ליטול חלה אוכל והולך ואח"כ מפריש חלה ומ"מ חשוב לחם משנה: ב בליל שבת בוצע על התחתונה ויקרב התחתונה אליו כדי שלא יעבור על המצוה וכשיגיע להמוציא ירשום בסכין על הלחם קודם ברכת המוציא ויניחנה למטה וישים ידיו עליהם ויברך המוציא וכשיגיע להשם יגביהם למעלה וכשיגמור השם יניחם למטה ויגמור הברכה ויבצע אותם ובשחרית בשבת ובי"ט יבצע על העליונה (שם): ג מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך ואם יש לפני כ"א לחם משנה יכולין לטעום אף שעדיין לא טעם הבוצע (שם)

דיני תפלת שחרית של שבת ודין הטועה בתפלת שבת

א מאחרין לבא לבהכ"נ בשבת יותר מבימות החול וממהרין לצאת קודם שש שעות: ב מתפללין כל סדר התפלה עד ישתבח ואחר כך אומרים נשמת: ג אין לשחות בולך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקום שאמרו חז"ל (סי' רפ"א): ד אם שכח לומר לאל אשר שבת צריך לאמרו אחר התפלה ושאר פסוקי דזמרה אם שכח אין חיוב לאמרו אחר התפלה (סי' רפ"א עיין מ"א שם) ויש להנעים ולהאריך בזמירות בניגון שיש בו נעימה (שם): ה אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר תיבת חונן הוי ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אינו גומר ברכת אתה חונן ומתחיל ישמח משה כו' (סי' רס"ח): ו אם טעה והתפלל תפלה של חול בשבת לא יצא ואם נזכר קודם שעקר רגליו אף שסיים תפלתו חוזר לשל שבת ומתחיל ישמח משה וגו' רצה ומודים וכו' שים שלום (וצ"ע אם נזכר באמצע ברכת רצה למה יחזור לשל שבת דסגי בהזכרה דהא הירושלמי הביאו הב"י שכן היה ראוי בשבת אלא שקבעו לומר ז' ברכות שלא רצו להטריח בי"ח ברכות וכיון שהתפלל י"ח כבר תסגי בהזכרה וצ"ע) והנ"מ שנזכר קודם שאמר אלהי נצור או לפני שאר תחנונים שרגיל לומר אבל אם השלים תפלתו והסיח דעתו מן התפלה ואמר יהיו לרצון כו' אף שלא עקר רגליו עדיין כעקורין דמי וחוזר לראש התפלה (מ"א שם) ואם טעה בתפלת שבת בין זו לזו ע"ל בדיני ערבית של שבת ותדרשנו לכאן ובמקום שצריך לחזור ולהתפלל אם יוצא במה שמכוין ושומע מהש"ץ ע"ל בדיני תפלת חול

דיני וסדר האיך יקבל הס"ת ומי הוא הקורא ומנהגיו

א הנותן ספר תורה והמקבלו צריך שיהא בימינו (סי' רפ"ב) והש"ץ יאמר גדלו כנהוג: ב יש למנוע מהיות הקורא קטן אם לא בשעת הדחק (מ"א סי' רפ"ב) ואם ידוע שהוא בן י"ג שנה ויום אחד אף שלא ידוע שהביא שתי שערות מותר לקרות ועולה למנין: ג אין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הציבור (סי' קמ"א): ד צריך לכתחילה לקרות מעומד ואפילו לסמוך עצמו אל הכותל או לעמוד אסור ואפילו סמיכה מועטת שאם ינטל אותו דבר לא יפול אסור לכתחילה שצרין לעמוד באימה (רסי' קמ"ח) ובעל בשר מותר לסמוך הואיל וצריך וה"ה כל אדם כשצריך וגם בעל בשר לא יסמוך עצמו על המפה רק על השלחן דהמפה תשמיש קדושה היא ואסור לשמש בה תשמיש הדיוט (א"ר שם): ה קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת או בניקוד אם הענין משתנה עי"כ כמו יעשה ליעשה בציר"י מחזירין אותו אבל קרא לאהרן הרן בפת"ח כיון דשניהם אותיות גרוניות הן לא הוו חד שינוי (א"ר סי' קמ"ב) אבל אם אין הענין משתנה אין מחזירין, וגוערין בו. וכן אם טעה בנגינת טעם אין מחזירין אותו. וגוערין בו (שם). אמנה מי שאינו חוזר אפילו במקום שהענין משתנה אין למחות בידו (שם א"ר)

הנהגת הקהל בשעת קריאה והסגן והש"ץ

א בשעה שהעולה אומר ברכו והקהל עונין ביהל"ו יש להם לעמוד ובברכ' אשר בחר בנו ובקריאת התורה אין כ"כ