דרך החיים מט

יטעמו המסובין קודם שיטעום המקדש אם זקוקים לפוסו דהיינו שהכוסות שבידם פגומין וצריך לשפוך מכוסו לכוסות שבידם כדי שישתו כולם מכוס שאינו פגום אבל אם היה בידם כוסות שאינן פגומין רשאים לשתות קודם שישתה המקדש (מחבר שם בסי' רע"א): טז קידש וקודם שטעם הפסיק בדיבור חוזר ומברך בפה"ג וא"צ לחזור ולקדש אבל אם הפסיק בדברים השייכים לסעודה (וכ"ש בדברים השייכים לקידוש) א"צ לחזור ולברך אפילו ברכת בפה"ג (מ"א שם) יז קידש על היין וקודם שטעם נשפך הכוס יביאו לו יין אפי' מבית אחר ויברך בפה"ג ויטעום ממנו וא"צ לחזור ולקדש דטעימה מכוס אחר סגי ואם היה בביתו יין ודעתו היה לשתות עוד יין אחר הקידוש יקח יין ויטעום וא"צ לא לקדש ולא לברך בפה"ג ואם היו מסובין לפניו ולפניהם כוסות עם יין ישתו המסובין מכוסות שלהן והמקדש יצא בטעימת המסובין וא"צ עוד לכוס אחר לשתות אבל הוא לא ישתה מכוס של המסובין בלא ברכה כיון שלא היה דעתו עליו ואם הסיח דעתו קודם שטעם מכוס אחר צריך לחזור ולקדש (מ"א שם) [ונתבאר עוד בע"ה בברכת הפירות]: יח ואם קידש על הכוס שהיה סבור שהוא של יין ונמצא שהוא של מים אף שהיה אצלו יין על השלחן צריך לקדש פעם שנית כי לא היה הקידוש על הכוס אף שהיה מונח על השלחן פת ואם היה בדעתו בשעת קידוש לשתות עוד יין א"צ לברך בפה"ג (מ"א דלא כט"ז ס"ס רע"א): יט ואם קידש שחרית על שכר ונשפך הכוס א"צ להביא אחר כי י"א שד בפת (מ"א שם): כ ואם קידש שחרית על יין ונשפך אף שדי בפת אם יש לו יין יביאו לו עוד כוס יין לטעום משום דיין חשוב וכ"ש בלילה אף שמקדשין על פת יביאו לו כוס אחר אם יש לו יין ויטעום ממנו משום דאסמכינהו אקרא (פ"מ וא"ר שם) ונראה אם טעה וסבר שהיא יין וקידש עליו ונמצא שהוא של מים אם היו על השלחן עוד כוסות יין הראויין לקידוש והיה בדעתו לשתותם א"צ לחזור ולקדש שנית

דין על איזה יין מקדשין

א אין מקדשין על היון שריחו רע אע"ג דריחו וטעמו חמרא ולא על יין מגולה ומיהו אם היה מגולה שעה מועטת אין להקפיד אא"כ נמר ריחו וטעמו (סי' רע"ב מ"א שם):

ב יין מגתו מקדשין עליו וסוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום (מחבר שם) וכן מקדשין על יין שבפי החביות אף שיש בו קמחין רק שצריך לסנן אותו בתחילה במסננת ואם לאו אסור (רמ"א שם) אבל אם יש עליו קרום לבן שקורין קאניג אין מקדשין עליו (מ"א שם ועיין בט"ז סי' ר"ב) וכן מקדשין על יין שריחו חלא וטעמי' חמרא (שם מחבר) אבל על יין שטעמיה חלא וריחי' חמרא אין מקדשין עליו (רמ"א שם) וטעמי' חלא היינו כל שבני אדם נמנעין מלשתותו משום חמיצות (מ"א שם):

ג יין צמוקים מקדשין עליו (ואפי' בישל הצמוקים דיין מבושל מקדשין עליו) והוא שיש בהם לחלוחית קצת בלא שריי' וצריך שיהא צמוקים מעט יותר מאחד בששה במים בשעת נתינתן במים (ודלא כהבכור שור ד' קכ"א ע"ג שכ' דמשערינן אחר שנתגדלו במים) דמה שנתגדל אח"כ ע"י שריי' הוא משום שנכנס המים בהצמוקים אבל אם הצמוקים יבשים בלא שום לחלוחית שאף אם ידרכו לא יצא מהם לחלוחית כלל פסולים (מ"א שם בשם הריב"ש) ומיהו לכתחלה מצוה מן המובחר לברור יין טוב וישן לקידוש וגם שלא יהא בו תערובת מעט דבש כי הרמב"ם פוסל יין שנתערב בו אפי' מעט דבש לקידוש ואף שכל הפוסקים מכשירין מ"מ אם אפשר יש לחוש לדעת הרמב"ם:

ד מקום שאין מצוי יין דהיינו שאין יין בכל העיר והשכר הוא חמר מדינה דהיינו שרוב שתייתן הוא שכר בלילה יקדש על פת ואפי' אם אין לו אלא חתיכה פת יכול לקדש עליו (וראיה מהרא"ש פ' ע"פ שמביאו המ"א סי' רמ"ג ס"ק י"ד הא דמקשה שם פשיטא דנר עדיף דהא אפשר לקדש על פת כו' וע"כ פירושו כמ"ש המ"א דפת יש לו דאי אין לו פת אכילה עדיף א"כ יכול לקדש על פת ואם נאמר דעל חתיכות פת אין יכול לקדש אפילו אם אין לו כלל מה לקדש עליו אם כן קשה אפשר דמיירי הגמ' שיש לו חתיכות פת לאכילה וא"י לקדש עליו ואעפ"כ נר קודם) ובבוקר יותר טוב לקדש על שכר ואפילו אם יין מצוי אם רוצה בבוקר לקדש על שכר הרשות בידו במקום דשכר הוי חמר מדינה אבל בערבית אם יין מצוי בעיר יקדש על יין אפילו יין ביוקר כי יש גדולים דסברי דאין יוצא מדאורייתא ידי חובת קידוש בלילה בלא יין ומ"מ מי שירצה לעשות מצוה מן המובחר יקדש לעולם על יין אפילו בשחרית אפי' יין ביוקר (ט"ז מ"א שם) ומי שחביבה עליו ריפתא יותר מיין יקדש אריפתא אפילו בלילה רק אם רוצה לקדש על היין הרשות בידו ובשחרית אף שחביבה עליו ריפתא יקדש על יין אם יין מצוי או על שכר אם רוצה כדי שיהא זכר שהוא משום קידוש דמה שמברך המוציא על הפת ליכא היכרא שהוא משום קידוש (עי' מ"א שם):

ה ומי שאינו שותה יין משום נדר יכול לקדש עליו וישתו אחרים המסובין אצלו ואם אין אחרים אצלו יקדש על הפת או ישמע קידוש מאחרים (מ"א שם) ומה שתמה המ"א שם על הרמ"א מסי' רע"ג ס"ד דאין רשאי לקדש ולברך להוציא אחרים כשאינו טועם בעצמו רק כשאחרים אינן בקיאים לא קשה מידי שהדין דשם הוא של בה"ג שכ' הטור בשמו הטעם דלא אמרו אף שיצא מוציא רק לאינן בקיאים וה"ה אם לא יצא ואינו רוצה לצאת בקידוש זה אבל אם רוצה לצאת בעצמו יכול להוציא אחרים אפילו בקיאין אפי' אם אינו טועם בעצמו רק המסובין וטעמו [כדלעיל סי' רע"א סעיף י"ד] ותדע דהא למדו זה מעירובין דף מ"ב דאמר התם ניתבי' לינוקא ע"ש ואף שהמחבר כתב דיש לחוש לדברי הגאונים דבקידוש צריך שיטעום המקדש כ"כ הא"ר דאין לחוש:

ו על יי"ש אין לקדש לפי שא"א לשתות כמלא לוגמיו בלי הפסק ולכתחילה אין שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו (עיין א"ר ופ"מ שם) אבל בשחרית יכול לקדש על יי"ש (א"ר):

ז ברכת יין של קידוש פוטרת יין שבתוך הסעודה. ואין היין של קידוש טעון ברכה לאחריו דבהמ"ז פוטרתו בין שהוא על הכוס בין שאינו על הכוס ואפילו מי שנוהג כהמחבר (לעיל בסי' רע"א סעי' י"ב) שכ' דיקדש תחלה ואח"כ יטול ידיו אפ"ה מישך שייך כוס של קידוש לסעודה ובהמ"ז פוטרתו מברכה אחרונה (עיין פ"מ):

ח ולענין שיפטור יין של קידוש שאר משקים אם קידש על יין ובדעתו לשתות עוד יין בתוך הסעודה הוי כקבע עצמו לשתות וא"צ לברך על שאר משקין אפילו לא היו לפניו בשעה שבירך על היין [ע' א"ר סי' קע"ד וע' ע"ת ופ"מ שם דלא כט"ז] ואם אין בדעתו עוד לשתות יין רק שקידש על היין אם היו לפניו שאר משקין בשעה שקידש על היין פוטרם היין מברכה ואם לא היו לפניו בשעה שבירך על היין אף שהביאו לפניו בשעה שעדיין עמד לפניו צריך לברך עליהם:

ט ואם קידש על היין ולא טעם ממנו כגון שטעמו המסובין אף שהיו לפניו שאר משקין בשעה שבירך על היין צריך לברך על המשקין כי הטעם שיין פוטר משום שכל המשקין הם טפילין לו וכשאינו שותה לא שייך טעם זה וכן אם קידש ולא טעם צריך לברך על היין שבתוך המזון מפני שהפסיק בין טעימה לברכה (עיין תוס' ע"פ דף ק"א ד"ה ור"י אמר אף ידי יין נמי יצאו)

דיני קידוש במקום סעודה

א אין קידוש אלא במקום סעודה ובבית אחר אפי' טרקלין גדול אם קידש ע"מ לאכול בפינה זו ונמלך לאכול בפינה