דרך החיים מח

לשתות שם) אמנם היינו עכ"פ אם שתה כמלוא לוגמיו דהוא רוב רביעית דאל"כ לא הוי קידוש כלל כמבואר בסי' רע"א ע"ש במ"א ס"ק ל"ב והוי כטועם קודם קידוש ואיסור גמור הוא לכן נכון כמ"ש המ"א לשתות וא"צ לברך ברכה אחרונה כמו שמבואר ברמ"א סי' קע"ח ע"ש ויסמוך על שתיית יין שישתה בביתו כמ"ש המ"א סי' קע"ח ע"ש ועיין רמ"א דהליכה לא הוי הפסק): ב שני ימים הראשונים של פסח אין מקדשין בביהכ"נ אפי' אין יין מצוי בעיר כלל וכלל (עיין סי' תפ"ז): ג אומרים פרק במה מדליקין בשבת אחר קידוש הש"ץ (כן הסכמת אחרונים) ואפי' בשבת שחל להיות בו חנוכה חוץ משבת שחל בו י"ט או שבת חוה"מ וכן בי"ט שחל להיות בע"ש א"א אותו (סי' ע"ר) מיהו יחיד בפ"ע יש לאמרו חוץ מיוה"כ שחל להיות בשבת (א"ר שם)

דיני קידוש על היין בביתו

א קידוש היום בלילה מדאורייתא ומ"מ בתפלה יוצא מדאורייתא ידי קידוש ועל הפת או על היין הוא רק מדרבנן אם התפלל כבר (מ"א סי' רע"א) ולפ"ז קטן שהגיע לחינוך יכול להוציא אפילו לגדול בקידוש אם הגדול התפלל כבר ואם הקטן ג"כ התפלל כבר אין יכול להוציא את הגדול שהתפלל כבר משום שהקטן שהתפלל כבר הוי תרי דרבנן וכן אינו יכול להוציא קטן שהתפלל לקטן שלא התפלל:

ב אם מקדש על הפת להוציא גם השומעים צריכין השומעים שיכוונו לצאת גם בברכת המוציא דאם לא יכוונו לברכת המוציא רק יכוונו לצאת רק בקידוש היום וברכת המוציא רוצין לברך בעצמן בשעת אכילה עושין איסור דעושין כב"ש (ברכות דף נ"א) דס"ל מברך על היום ואח"כ מברך על היין ואנן קי"ל כב"ה שם דמברך על היין ואח"כ מברך על היום והעושה כב"ש במקום ב"ה עביד איסורא אבל אם מקדש על היין יכולין לכוין לצאת ידי קידוש ושלא ישתו היין דאז אם שותין אח"כ יכולין לברך על היין דבשלמא בפת שמחויב לאכול אחר הקידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה והמסובין מחויבין לאכול מן הפת א"כ כשמכוין לצאת ידי חובת קידוש בשעה שמברך המקדש יוצא ממילא גם על האכילה בברכה זו משא"כ ביין שאין חובה על המסובין לשתות יין ואם היה יודע שישתה מהיין והוא אינו מכוין לצאת בשעה שמברך המקדש הוי כגורם ברכה שאינה צריכה דאסור כנלענ"ד:

ג קטן א"י להוציא אשה בקידוש הלילה משום דהאשה ג"כ חייבת בקידוש דבר תורה כמו האיש ואם התפללה האשה ערבית דינה כמש"ל (בס"ק א' לענין איש שהתפלל ערבית) אבל לכתחלה יש לחוש לגדולי הפוסקים שכ' דאינו יוצא ד"ת בתפלה ולפ"ז אין להוציא הקטן לגדול אף שכבר התפלל הגדול ואשה יכולה להוציא אנשים בקידוש משום דמחוייבת כמוהם ולכתחילה אין לעשות כן שתוציא אשה אנשים גדולים בקידוש משום דזילי מילתא אבל קטנים יכולה להוציא אפילו לכתחילה (פ"מ שם) וקטן בן שלשה עשר שנה אינו יכול להוציא הגדול או את האשה שלא התפללו עדיין דחיישינן שמא לא הביא עדיין שתי שערות דבמילי דאורייתא לא מוקמינין אחזקה (מ"א שם):

ד שני אנשים אם רוצים להוציא ב"ב לא יקדשו בב"א דתרי קלא לא משתמעי (א"ר שם בשם מהר"ש):

ה בין ברכת בורא פרי הגפן לטעימה או בין ברכת המוציא לטעימה אין להפסיק אפילו בעניית אמן לכן אותן הנוהגים כשמקדשין שנים כאחד אחד מברך בורא פרי הגפן או המוציא והשני אומר אמן לא יפה עושים שהמקדש שבירך כבר על היין או על הפת ועונה אמן על ברכת חבירו מפסיק בין ברכה לטעימה והוי איסור (פ"מ ומ"א סי' קס"ז):

ו אסור לטעום אפי' מים קודם שקידש ואם עבר וטעם מקדש אח"כ (מ"א דלא כב"ח):

ז אם שכח לקדש ונזכר אחר שכבר נטל ידיו ובירך ברכת המוציא אם נזכר קודם שבצע את הפת לשנים דהיינו שעדיין דבוק הפרוסה בהלחם שאם יאחז בפרוסה עולה הככר עמו והיה אצלו לחם משנה יקדש על הפת בלא ברכת המוציא ויאכל ממנו ואם בצע את הפת ולא אכל עדיין יביאו לחם משנה אחר ויקדש עליהם בלא ברכת המוציא ולא יאכל מהלחם שקידש עליו שאינו רשאי לאכול בלא ברכה דדמי (לסי' ר"ו סעיף ו') דאם בירך על פרי אחד והיה דעתו רק על זה ולא לאכול אחרת אפי' מונחות לפניו אינו רשאי לאכול את האחרות ובשבת ודאי מן הסתם דעתו רק לאכול מהלחם שמונח על השלחן ובצע עליהם כי אחרים השלמים צריכין לסעודה אחרת ולכך לא יאכל רק מהלחם שבצע ממנו ובירך עליו ברכת המוציא כי מה שאינו אוכל מלחם שקידש עליו לא איכפת לן בדיעבד ודמי לנשפך הכוס אחר הקידוש שטועם מן כוס אחר בלא קידוש (כמ"ש המחבר בסעיף ט"ו עמ"א שם) וכאן נמי כדיעבד דמי כדי שלא להכניס עצמו בספק ברכה לבטלה. ואם אחר שאכל המוציא נזכר שלא קידש עדיין אז יש לקדש על היין ולא על הפת (א"ר שם) רק אם אין לו יין יביא לחם משנה אחר ויקדש בלא ברכת המוציא:

ח אם לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יש לו תשלומין למחר כל היום ואומר כל הקידוש של לילה מלבד ויכולו ואפילו קידש רק שלא אכל בלילה וגם לא שתה רביעית יין אחר הקידוש דלא הוי קידוש במקום סעודה הוי כלא קידש כלל (שם):

ט צריך שתהיה מפה פרוסה על השלחן תחת הפת ומפה על הפת זכר למן שהיה מונח בקופסא טל מלמעלה וטל מלמטה (ט"ז בשם הטור) ולפ"ז אפי' מקדש על הפת צריך שיהיה מפה תחת הפת ומפה על הפת (ט"ז שם) ויניח ידיו על המפה ועל הלחם משנה בשעת הקידוש וכשיגיע להמוציא יגלה הלחם משנה ויניח ידו עליהם ויברך המוציא וכשיגיע להשם יגביה שניהם למעלה עד שיגמור השם ואח"כ יניחם ואחר גמר המוציא יכסה במפה ויניח ידיו עליהם עד שיגמור הקידוש (א"ר שם):

י מקדש על כוס יין מלא שלא יהא פגום וטעון כל מה שטעון כוס ברהמ"ז ונוהגין לעמוד כשמתחילין לומר יום הששי ויכולו השמים משום שהשם יהו"ה נרמז בראשי תיבות ואח"כ נוהגין לישב וכשמתחיל יתן עיניו בנרות ואח"כ יתן עיניו בכוס של ברכה (רמ"א שם) וכששכח לומר ויכולו יאמר אותו בתוך הסעודה על הכוס (מ"א שם):

יא אם אין לו אלא כוס אחד של יין מוטב שיניחנו למ"ש על הבדלה דקידוש אפשר בפת והבדלה א"א בפת אבל אם יש לו שכר על הבדלה מוטב שיקדש על היין ויבדיל על השכר כי יש לחוש לדעת ר"ת שאין מקדשין על הפת ואפילו בקידוש של שחרית מוטב שיקדש על היין ויבדיל על השכר כי בשחרית קודם אכילה נפשו של אדם קצה בשכר ועוד דהבדלה אפשר לכ"ע בשכר דהוי חמר מדינה מיהו בבית הכנסת עדיף טפי להניח הכוס של יין להבדלה אף שיהיה לו שכר להבדלה (מ"א שם):

יב לפי דעת רמ"א יש לנהוג ליטול ידיו קודם הקידוש ולקדש על היין ואח"כ יבצע ויברך המוציא ויש נוהגין שמקדשין קודם נטילה (שם) ואף עפ"כ א"צ לברך ברכה אחרונה על היין של קידוש שברהמ"ז פוטרת את היין שבתוך הסעודה (פ"מ בט"ז סי' רע"א):

יג צריך לשתות מכוס של קידוש כמלא לוגמיו דהיינו כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו ובאדם בינוני הוא רובו של רביעית והגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומ"מ טפי מרביעית לא בעי לשתות אפילו מלא לוגמיו הם טפי מרביעית (מ"א שם בשם הר"ן):

יד לכתחילה צריך לטעום המקדש בעצמו כשיעור דהיינו מלא לוגמיו ומצוה מן המובחר לאחר שתיית המקדש כשיעור יטעמו כל המסובין כולם מכוס הברכה ומיהו מי שיש לו יין מעט ואם יטעמו כל המסובין לא ישאר לקידוש שחרית מוטב שלא ישתה רק המקדש בעצמו מלא לוגמיו ולא יצטרפו ב' או ג' למלא לוגמיו ואף שמצוה שיטעמו כולם מכוס של ברכה מ"מ הא עדיפא שישתה אחד כשיעור אבל בדיעבד אפי' שתיית כל המסובין מצטרף למלא לוגמיו ואפי' לא טעם המקדש (מ"א שם וע' א"ר שם):

טו לא