דרך החיים מז

חובת ק"ש קודם הלילה] ואח"כ יאכל אך אין למחות במי שנוהג לאכול מיד אחר שהתפלל ואינו ממתין עד הלילה לקרות ק"ש מקודם (דיש לסמוך עמ"ש הט"ז בסי' רל"ה ס"ק ב' או עמ"ש בס"ק ג' ע"ש ומי שנוהג תמיד לקרות על מטתו ג' פרשיות כדי להתכוין לצאת בו מותר לאכול אף קודם דאז לא שייך כלל למיחש שלא יקרא ק"ש (וכמ"ש הט"ז שם בס"ק ג' ושאר אחרונים שם): ד ומי שמתפלל קודם הלילה ואוכל יזהר עכ"פ שימשוך סעודתו עד הלילה ויאכל כזית בלילה (שם במ"א וע' א"ר מ"ש)

השמטה מדיני תפלת ערבית לעיל בדי"ז ע"א

יא בין הפרקים ובאמצע הפרקים של ערבית דינם כשל שחרית עיין עליהם לעיל (וע' מ"א סי' רל"ו): במקום שנוהגין לומר אמן אחר ברכותיו כמו בישתבח או יהללוך בהלל יענה ג"כ אמן אחר ברכתו בשומר עמו ישראל לעד ולא יענה אמן אחר המלך בכבודו (סוף סי' רל"ו) אבל אחר הש"ץ בודאי יענה אחר כל ברכותיו (חוץ מברכת אוהב עמו ישראל) כשהקדים לסיים קודם הש"ץ: יב נהגו לעמוד בשעה שאומרים הח"י פסוקים של ברוך ה' לעולם או"א ויש נוהגים לישב ויש להם על מי שיסמוכו (שם): יג אין להפסיק בדבור בין גאולה דערבית לתפלה ומיהו מה שמכריז הש"ץ יעו"י בר"ח בין קדיש לתפלת ערבית או טל ומטר בזמן שמתחילין לאמרו או עה"נ בחנוכה ופורים ל"ה הפסק שם): יד מי ששכח להתפלל מעריב וכן כל דיני הש"ע וכמה דינים נתבארו אצל דיני תשלומי תפלה וכן אם יצאו מקצתן ומדברים הצריכין ליזהר בעת התפלה הכל באר היטב נתבאר לעיל בדף ה' ו' ח' עיין עליהם ושמור אותם

דיני תפלת ערבית של שבת

א אם שכח בשבת ואמר שומר עמו ישראל חלף הפורס סוכת שלום עלינו וכו' אם מכר תוך כדי דבור יאמר מיד אחר תיבת לעד הפורס כו' ואם שהה כ"ד [הוא כדי שיאמר שלום עליך רבי ומורי] מעת שסיים תיבת לעד אין צריך לאמרו ולא יחזור עוד הפעם (אלי' רב' סי' רס"ז): ב אם טעה והתחיל תפלת חול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ולאחר שסיים אותה ברכה מתחיל בשל שבת ל"ש מכר בברכת אתה חונן ל"ש נזכר בשאר ברכות (סי' רס"ח) ואם נזכר באמצע ברכות אחרונות פוסק באמצע הברכה ומתחיל בשל שבת וגומר של שבת רצה ומודים כו' ואם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו אפילו גמר תפלתו אינו חוזר אלא לשל שבת ומתחיל אתה קדשת (שם) והנ"מ שנזכר קודם אלהי נצור או לפני שאר תחנונים שרגיל לומר אבל אם כבר השלים תפלתו והסיח דעתו מהתפלה ואמר יהיו לרצון כו' כעקורין דמי אע"פ שלא עקר רגליו עדיין (מ"א שם וע' בסדר שחרית): ג אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר אתה קודם שאמר חונן נזכר ששבת היום אין צריך לסיים אותה ברכה רק באתה קדשת כסדר (שם): ד אם טעה והתפלל תפלה אחת של שבת במקום שצריך להתפלל תפלה אחרת של שבת כגון ישמח משה במקום אתה קדשת יצא בדיעבד אך אם נזכר באמצע הברכה פוסק ומתחיל התפלה הצריכה (שם) אבל אם התפלל תפלת מוסף חלף תפלה אחרת לא יצא [ע"ש] שהוא שקר מוחלט [ע' מש"ל אצל דיני תפלה ביעלה ויבוא ע"ש] וכן אפילו אם נזכר באמצע תפלת מוסף צריך לחזור לראש התפלה ולא מהני שיחזור לישמח משה (שם): ה אם התפלל של חול במעריב של שבת ולא הזכיר של שבת או שלא התפלל כלל ושמע מהש"ץ ברכת מעין שבע מהראש ועד סוף יצא ולכתחילה יש ליזהר לומר עם הש"ץ מלה במלה מן הברכה עד סוף בא"י מקדש השבת ואם כבר אמרה הש"ץ צריך לחזור ולהתפלל ולא יאמר ביחיד ברכת מעין שבע ואם אמרה ביחיד יצא וא"צ להתפלל שנית (שם) ונכון הדבר שאם נזכר קודם ששמע מהש"ץ הברכה הנ"ל שלא יסמוך על זה רק יתפלל עוד הפעם תפלת שבע כסדר [כי יש חולקין בזה ע' בטור] וכ"ז מהני בשבת לחודא אבל בי"ט שחל להיות בשבת אין יוצא בברכת מעין שבע הואיל ואין מזכיר של יו"ט בברכת מעין שבע (א"ר): ו לאחר התפלה חוזרים ואומרים ויכולו ואומרים אותו בקו"ר ומעומד ואין לדבר בשעה שאומרים ויכולו ויחיד המתפלל אין אומר אותו כלל והטעם לזה משום דבזה אנו מעידין להקב"ה במעשה בראשית ואין עדות ליחיד ודוקא עדה שלימה ויחיד אם ירצה לומר לא יתכוין לשום עדות אלא כקורא בתורה (סי' רס"ח בט"ז) וכן נכון ליחיד לאמרו (ע' א"ר סי' ר"ס) ואפילו בי"ט ראשון של פסח שחל בשבת שאין אומרים ברכת מעין שבע אבל ויכולו אומרים (עיין סי' תפ"ז)

דיני ברכת מעין שבע

א הש"ץ אומר ברכה זו ולא הקהל והקהל מתחילין מגן אבות עד זכר למעשה בראשית אם לא שטעה ולא הזכיר של שבת כלל רק התפלל של חול שדינו שצריך ג"כ לאמרה עם הש"ץ כנ"ל אצל תפלת ערבית (ע"ש) ויש להקהל לשתוק ולא לדבר בשעה שאומר הש"ץ ברכת מעין שבע ולהאזין דבריו (שם) וכן יש להקהל לעמוד (עיין א"ר): ב א"א ברכת מעין שבע הנ"ל (היינו מבא"י כו' מגן אבות כו' אלהינו כו' עד בא"י מקדש השבת) בבית חתנים או בבית האבל שמתפללין שם כל ז' במנין וכ"ש אותם המתפללים בביתם במנין לפרקים ואין הולכין לביהכ"נ כיון דאין שה מנין קבוע אין אומרים [אבל במקום שנהגו שקובעין להתפלל על איזה ימים כמו שרגילין לעשות בירידים ויש שם ס"ת אומרים] אך כל מי שנוהג לומר ברכה הנ"ל במקומות הנ"ל אין למחות בידם (שם בא"ר): ג א"א ברכת מעין שבע אם חל י"ט ראשון של פסח בשבת סי' תפ"ז] אבל ויכולו אומרים אבל בשאר י"ט שחל בשבת אומרים רק שאינו מזכיר של י"ט באמצע (סי' רס"ח) וכן בשבת שחל לאחר י"ט אומרים (שם): ד יוה"כ שחל בשבת אין לומר בברכה זו רצה במנוחתינו רק יתחיל או"א קדשנו במצותיך ויאמר כסדר (כ"כ לבוש וא"ר בסי' תרי"ט וע"ש בעט"ז) וכן בכל התפלות אין לומר ביה"כ רצה במנוחתינו (ע"ש במחברים הנ"ל): ה בשבת של עשי"ת או ר"ה שחל בשבת ויה"כ שחל בשבת אומרים המלך הקדוש ואם שכח הש"ץ ואמר האל הקדוש אם חתם הברכה אינו חוזר לראש ואם לא חתם חוזר להמלך הקדוש (סי' תקפ"ב ופר"ח ופ"מ שם)

דיני קידוש בבהכ"נ ומשנת במה מדליקין

א נוהגין לקדש על היין בביהכ"נ בשבת ויום טוב ומהדרין אחר יין לקדש עליו בבית הכנסת והמקדש לא יטעימנו אלא מטעימו לקטן שהגיע לחינוך היינו כבר שית כבר שבע כל חד לפי ענינו ואם אין שם קטן שהגיע לחינוך ישתה המקדש או יתן לאחר שישתה רוב רביעית וא"צ לברך ברכה אחרונה [ע' סי' רס"ט] [דדעת המ"א שישתה כשיעור ומ"ש הא"ר דטעימה סגי דסומכין עמ"ש השר מקוצי הביאו הב"י יש לעיין בדבריו דלכאורה נ"ל בדעת השר מקוצי דאף דאסור לטעום קודם קידוש היינו אם לא קידש כלל אבל אם קידש אף שלא היה במקום סעודה מ"מ מותר (דהא דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה היינו לענין אם רוצה לאכול בבית אחר צריך לקדש שנית אבל עכ"פ מהני הקידוש