דרך החיים מו

אבל אם תלוי על המנורה דבר היתר מותר ליקח הדבר היתר ממנו אע"פ שמתנדנד דהוי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר (סי' ש"ח וסי' רס"ה מ"א ס"ק ד'):

מו טלטול בגופו או ברגליו מותר במוקצה ולכן מותר לישב על אבנים אע"פ שמזיזן ואפי' לצורך דבר המוקצה מותר לטלטל בגופו (סי' שי"א סעיף ח' וסי' ש"ח מ"א ס"ק ז' ועמ"ש בהגהות למ"א ס"ק מ"א):

מז מותר לטלטל מוקצה במקום הזיקא דרבים כגון קוץ או גחלת המונח בכרמלית אבל במקום שהיה אפשר לסלקו מע"ש כגון שהיה מונח מאתמול אסור אלא א"כ בטלטול מן הצד וכן שברי זכוכית מותר לסלק מן השולחן כדי שלא יוזק בהן (סי' ש"ח סעיף ו' וסעיף י"ח):

מח אסור לטלטל מוקצה אפילו במקום צער ב"ח כגון בהמה שנפלה לאמת המים אסור להעלותה בידים אבל לומר לנכרי מותר וכן ביטול כלי מהיכנו כגון להניח תחתי' כלים מותר מפני צער ב"ח (סי' ש"ה סעיף י"ט):

מט מותר לטלטל מוקצה לצורך חולה שאין בו סכנה וכן משום כבוד הבריות כגון לקנח עצמו ואפילו לטלטל מכרמלית לרה"י מותר לטלטל כדי לקנח משום כבוד הבריות:

נ מותר לטלטל מוקצה בי"ט משום צורך אוכל נפש כגון לטלטל העפר כדי לאפות במקומו או לטלטל האבנים המונחים על הפירות כדי לאכול הפירות אבל לאכול או ליהנות מדבר המוקצה כגון להסיק במוקצה אסור. נא חלב שנחלב מבהמה בי"ט כיון דרוב בהמות שלנו עומדין לחלב ולגדל הוי מוקצה ואסור. ואף דהט"ז מתיר נראה דלית הלכתא כוותיה בהא. ועוד דאפילו בבהמה העומדת לאכילה אינו מותר כ"א כשנחלב לתוך הרבה אוכלין שהאוכלין יהיו הרוב לכן אינו מותר רק בב' י"ט של גליות כשנחלב ביום א' או בשבת שלפניו מותר בי"ט ב' אבל י"ט של ר"ה אסור וכן נחלב בשבת אסור בי"ט א' אפילו בי"ט של גליות:

נב נולד אף שמותר בשבת מ"מ ביצה שנולדה בשבת אסורה משום הרבה טעמים אחרים. ולכן אין היתר כי אם כשנולדה בי"ט א' של גליות מותר ביום ב' כדלעיל אות נ"א. ונולד דלא היה בעולם כלל כגון אפר שהוסק בשבת אסור אפי' בשבת. ואפר כירה שהוסק מעי"ט חשוב מוכן בי"ט דחזי לכיסוי דם אבל אפר שהוסק בי"ט בעודו חם שראוי לצלות בו ביצה חשוב מוכן ואם נתקרר הוי מוקצה חזר ונתחמם חזר להתירו:

נג מוקצה דבע"ח אסור בשבת לכן אפילו התרנגולים שבבית שברחו אסור לטלטלן אלא רודף אותן למקום שמשתמרין ושאר בעלי חיים מותר לאחוז בהם שידדו אבל תרנגולת אסור שמגביה עצמה. ואין מדדין ברה"ר אבל תינוק שרי כל שיכול לדדות קצת. ובהמות שיוצאות ורועות ולנות חוץ לתחום בי"ט הן מוקצין. ודוקא בבהמת ישראל אבל בהמת נכרי מותר אא"כ באו בשביל ישראל אסורים לזה שהובאו בשבילו מחוץ לתחום ובספק יש להקל. ותרנגולת העומדת לגדל ושור העומד לחרישה מוקצה. מיהו מהני זימון מי"ט א' לי"ט ב' אבל יונים ואווזין ותרנגולין שבבית וחצר העומדין לאכילה ובאין לכלובן לערב א"צ זימון וירא שמים יזמין מעי"ט אבל יוני שובך ויוני עליה וציפרין שקיננו בטפיחין אפילו באין לכלובן בערב אפילו זימון לא מהני. אם לא בקטנים שא"י לפרוח רק שמדדין. וצריך שירשום ולומר זה וזה אני נוטל למחר ואם זימן כל השובך אם אפשר שיצטרך כל השובך רשאי ונוטל למחר מה שהוא צריך אבל אם אין צריך רק לזוג וזימן כל השובך לא מהני. זימן ב' ומצא ג' ושאר שנויים הואיל ואינו מצוי לא כתבתים. ונכרי שהביא יונים מדדין מותרין דשל נכרי אין צריך הכנה. אבל יונים מפריחין שמחוסרין צידה אסורין אפילו בי"ט ב' ואין נותנין מזונות לפני דגים וחיה ועוף המוקצין ודוקא לפניהם ממש אבל בריחוק קצת מהן מותר אבל אין נותנין מזונות לפני אותן שאין מזונותן עליך ואסור להעמיד בהמה בידים ע"ג מוקצה כדי לאכול אלא עומד בפניה בענין שלא תוכל לנטות אלא דרך שם ואסור לסלק תבן מלפני שור של פטם שנמאס ברירין שלו והוי מוקצה:

נד בהמה ועוף שנשחטו בי"ט מותר לטלטל העור והנוצה להצניען דהתירו סופן משום תחילתן דאל"כ לא ישחוט:

נה עצים המונחים בחדר לצורך ימות החורף אסור להתחיל מהם בי"ט ותבן שעומד למאכל בהמה מותר דמסיקין באוכלין:

נו לפתות הטמונים בבור ופותחן נכרי בשבת וי"ט אף שהוא מלאכה דאורייתא מותר כיון שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן אבל אם פותחן נכרי בשביל ישראל אסור עד למוצאי שבת וי"ט בכדי שיעשה (סי' תקי"ח מ"א ס"ק י"ד):

נז מוקצה מחמת מצוה כיצד עצי סוכה ומיה אסורים כל ז' כמבואר בהלכות סוכה וכן אשה שהדליקה נר של שבת וקבלה עליה שבת אפי' מבעוד יום אסור הנר לכל אדם בטלטול ומ"מ מותר להדליק ממנה נר חנוכה ובמוקצה מחמת מצוה מהני תנאי קודם בין השמשות הראשון ולומר איני בודל מהן כל בין השמשות או לומר אימתי שארצה אוכלן (סי' תרל"ח מ"א ס"ק ח'):

נח מוקצה משום לתא דמלאכה כיצד כל כיסוי הכלים אפי' אין להם בית אחיזה ואפילו הכלים מחוברים לקרקע בטיט מותרים והוא שתיקן הכיסוי להכלי מערב שבת ויעשה בו מעשה או שנשתמש בו מבעוד יום לכך אבל כיסוי בור ודות או כיסוי חבית הקבוע בקרקע לגמרי אסור לטלטלה אלא א"כ יש להם בית אחיזה ובלאו הכי אסור לכסות בו משום בנין וממילא אסור לטלטלה אפי' אינו מונח על הבור דהוי ככלי שמלאכתו לאיסור וגרע מיניה. מנורה של פרקים או שאר כלי של פרקים אסור לטלטל גזירה שמא תפול ויתפרק ויהדק ואסרו עוד אפי' מנורה שיש בה חריצין שדומה לשל פרקים אבל מנורה או כלי שדרכן בכך להיות תמיד רפוין מותר ולא גזרו אטו מיהדק כיון שכלי הזה דרך להיות רפוי (מ"א סי' רע"ט ס"ק ד') ובי"ט מותר להעמיד מנורה ושלחן של פרקים אע"ג שאינן רפוין והוא שלא יהדק:

נט גרף של רעי או דבר מוקצה המאוס עליו אם הוא במקום דריסת רגל מותר להוציאו לאשפה אפי' בלא כלי וכשהכלי עדיין בידו מותר ג"כ להחזירו ובלא"ה אסור להחזירו אם לא שיתן לתוכו מים וראויין לשתיית בהמה בהגרף אז מותר להחזירה אגב המים אם צריך לפנות עליו או להוציא בו צואה מותר. מנורה שהדליק בה ביה"ש אפי' היא מאוס יש להחמיר. ואין עושין גרף של רעי לכתחלה כיצד אסור להביא דבר לידי מיאוס אפילו אינו מתכוין כדי להוציאו ואם עבר ועשה מותר להוציאו ובמקום פסידא אפילו הגרף מונח בחצר מותר להכניס מטתו או שולחנו אצל הגרף כדי להוציאו. מותר ליתן כלי תחת הדלף שהוא ראוי לרחיצה וכשיתמלא שופכו ומחזירו למקומו אבל דלף שאינו ראוי לרחיצה אסור להעמיד תחתיו כלי כשאין דעתו לשפכו משום ביטול כלי מהיכנו. ואם דעתו לשפכו כשימאס עליו אסור משום שאין עושין גרף של רעי לכתחילה שלא במקום פסידא ובדיעבד אם נתן ומאוס עליו והוא במקום דריסת רגל מותר להוציאו ולשפכו

דין ערבית של שבת

א אף במקום שנהגו להתפלל מעריב בזמנה אפילו בציבור מקדימין אותה להתפלל בע"ש יותר מימות החול ולהתפלל אותה מפלג המנחה ואילך קודם הלילה ומותרין להתפלל מנחה ומעריב אחר פלג המנחה (עיין סי' רס"ז) (ואף שכ' המ"א שם להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהא תרתי דסתרי אך כיון דשאר מקומות נוהגין להקל בזה גם בחול וכמ"ש המ"א סי' רל"ה מטעם שטירחא לאספם ולקבצם פעמים עכ"פ יש להם לסמוך על האי טעמא בע"ש ע"ש): ב בד"א בציבור אבל ביחיד כיון שמקדים להתפלל מעריב בע"ש יש לו להקדים ולהתפלל מנחה קודם פלג המנחה [שהוא י"א שעות פחות רביע על היום] (שם סי' רס"ז): ג לאחר שהתפלל מעריב קודם הלילה אם אין עד הלילה חצי שעה יש לירא שמים ליזהר ולהמתין עד הערב ויקרא ק"ש בלא הברכות [הואיל ולי"א לא יצא ידי