דרך החיים מה

ומותר וטוב לעשות ע"י נכרי במקום שא"צ כל כך אבל בנר של שמן שא"א שלא יקרב אותו אל הפתילה ונמצא מבעיר אסור לעשות כי אם ע"י נכרי דפסיק רישא מותר ע"י נכרי ויש ליזהר שיניח החלות ג"כ על השלחן ביה"ש כדי שיהיה השלחן והמפה בסיס לאיסור ולהיתר (סי' רע"ז סעיף ג'):

לו לא מיקרי בסים רק המקום שמונח עליו המוקצה אבל שאר המפה לא מיקרי בסיס ומותר לכפול שאר המפה שהוא חוץ למקום עמידת הנרות ואם נפל שם נר מותר לנערה לכולי עלמא לז לא מיקרי בסיס רק במקום שההיתר משמש להאיסור כגון שהניח נר על השלחן שהשלחן משמש להנר. וכן בהניח מעות על הכר. אבל כשהמוקצה משמש לההיתר לא מיקרי ההיתר בסיס לאיסור כגון פירות שטמן בעפר ומקצתן מגולין ולא השרישו יכול ליטול הפירות אע"פ שבנטילתו מזיז עפר ממקומו דהוי טילטול מן הצד לצורך דבר המותר דמותר כמו שיתבאר. ואע"פ שהוסיפו מחמת לחות הקרקע לא מיקרי זריעה כיון שלא השרישו ואפי' הניחו מבע"י שיהיו שם כל השבת לא מיקרי הפירות בסיס לאיסור כיון דאין הפירות משמשין להעפר אדרבה העפר משמש להפירות. וכן אם כיסה קדירה בדברים המוקצין וקצתו מגולה יכול ליטל' ואין בו משום בסיס דאדרבה המוקצה משמש לההיתר ואם אינו מגולה כלל יכול לתחוב כוש לנער המוקצה כדי ליטול הקדרה דהוי טילטול מן הצד (סי' רנ"ט במ"א ס"ק ו' וסי' שי"א סעיף ח' מ"א ס"ק כ"ג):

לח לא מיקרי בסיס כי אם כשהיה מונח עליו בין השמשות אבל כשלא הונח עליו ביה"ש רק בשבת לא מיקרי ההיתר בסיס אפי' בשעה שהאיסור מונח עליו ולכן אם יש על השלחן עצמות וקליפין אם הן ראויין למאכל בהמה מותר ליטול אותן בידו ולהעבירן מעל השלחן. אכן בי"ט אמור דנולד אסור בי"ט (סי' תצ"ה במ"א ס"ק ז') ואם אינן ראויין לכלבים ולבהמה מותר להגביה השלחן ולנערן דלא נעשה השלחן בסיס אפי' בשעה שהאיסור עליו כיון שלא נעשה בסיס ביה"ש. ואם יש פת על השלחן מותר להגביה הטבלא ולטלטלה עם הקליפין אע"ג דבכ"מ שהוא בסיס לאיסור ולהיתר ואפשר לנער צריך לנער דוקא הכא שאני שאותן הדברים בטלין לגבי פת. ואם צריך למקום השלחן אפילו אין על השלחן כי אם אותן הדברים שאינן ראויין למאכל בהמה מותר להגביה ולטלטלם כיון דלא נעשה בסיס לאיסור ביה"ש. ואם רצה לגרר אותן ע"י סכין מן המפה מותר כיון שלא נגע בהן הוי טלטול מן הצד דמותר כמו שיתבאר לקמן (עי' ש"ח סעיף כ"ז ובט"ז ובמ"א שם):

לט לא נקרא בסים אם האיסור אינו על עיקר הבגד כגון כיס התפור בבגד והניח בתוכו מעות מותר לטלטל הבגד אף שיש מעות בכיס רק שאסור ללובשו בשבת מחשש דשמא יצא בו וכן אסור להניח לכתחילה בע"ש מעות מחשש זה. ודוקא כשפיה לבד תפור בבגד אבל אם הכיס תפור לארכו בבגד ומעות בכיס חשוב כמונח על עיקר הבגד. וכן אם כיס מלא מעות קשור בבגד ואינו תפור כיון דהכיס הוא כלי בפ"ע וקשור בבגד הבגד נעשה בסיס לכיס במניח ואם שכחו הדין כמו שמבואר באות ל"א ע"ש. וכן הדין בתיבה שבתוך השלחן כשיש מעות בתיבה הוי השלחן בסיס לתיבה כיון דהתיבה הוא כלי בפ"ע לא בטל להשלחן ואסור לטלטל השלחן אא"כ יש על השלחן דבר היתר החשוב לו עכשיו יותר הוי השלחן בסיס לאיסור ולהיתר ודינו מבואר לעיל אות ל"ב

דין טלטול מוקצה בכל פרטיו

מ במקום שמותר לטלטל בצריך למקומו כגון כלי שמלאכתו לאיסור ונטלו בידו בין שהי' צריך למקומו ובין ששכחו ונטלו בידו מותר לטלטלו ולהניחו באיזה מקום שירצה ולכן מי ששכח כיסו עליו בשבת והוא בביתו כיון שהכיס לא נעשה בסיס להמעות כיון שהניחו בשכחה ומותר לטלטלו לצורך מקומו לכן מותר ג"כ לילך עמו להחדר ולהתיר חגורו שם כדי ליפול שם במקום המשתמר. וכן אם היה בידו יכול להוליכו לתיבה. אכן אם הוא בשוק אסור להביאו לביתו משום הוצאה רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל ואומר לנכרי לשמרו ואם הנכרי מביאו אין לחוש. אכן אם מתירא שלא יקחהו הנכרי לעצמו ונזכר בעודו מהלך ולא עמד לפוש ברה"ר שלא עשה עקירה כלל בר"ה בשבת יכול לרוץ עמו לביתו שלא לעמוד כלל כדי שלא יעשה עקירה. ודברים המוקצים בגופן כגון מעות ואבנים שאין להם שום היתר טלטול אפי' לצורך גופו ומקומו ושכחו ונטלו בידיו אסור לילך עמהן למקום אחר רק יזרק אותן תיכף (סי' רס"ו ועתו"ש ואבן העוזר שם) מלבד איזמל של מילה אף שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו אפי' לצורך גופו מ"מ כשהוא בידו יכול להניחו באותו חדר במקום שירצה דאי יצטרך להשליך האיזמל מידו וישבר מימנע ולא מהיל (ט"ז בי"ד סי' רס"ו ס"ק א'):

מא במקום פסידא מותר לטלטל מעות ודברים המוקצים כגון להצילם מפני הדליקה ואפי' בבית שהדליקה בו יש לסמוך על הט"ז שמתיר או מפני גזלנים הבאים לגזול. ונכון להניח בתוך דסקיא של מעות דבר היתר כגון ככר או תינוק לטלטל על ידן ודוקא בדליקה או גזלנים שהדבר בהול מותר מחשש שלא יבא לידי איסור דאורייתא. אבל אסור להציל סחורה המוקצה הנפסדת מן הגשמים על ידי ישראל רק ע"י נכרי. ואפילו מפני הדליקה לא התירו רק טלטול מוקצה ולא הוצאה אפילו לחצר שאינה מעורבת (סי' של"ד סעיף ב' וסעיף י"ז). ואם נתאכסן בבית נכרי ומתירא שאם ירגישו ממעותיו יגזלוהו ממנו וכיוצא בזה במקום פסידא שירא מגזלנים מותר לטלטלן אם הן צרורין בסדינו ואם הן מנוקבין שראוי לתלותן בצואר בתו ואינו מוקצה כ"כ אפי' נושאן אצלו מותר בשעת הדחק ולטלטלן בידו אסור אפילו במנוקבין כיון שלא ייחדן לכך לתלותן בצואר בתו אבל אם מחפשין אחריו ויש הפסד ברור מותר אפי' לטלטלו בידו אפי' אינו מנוקבין ואם צריך להוציאן חוץ לעירוב אז הדין כך כשמחפשין אחריו מותר אפילו משאן אצלו רק שאין נושא אותן בידו אבל כשאין מחפשין אחריו רק שירא שיגזלוהו ממנו אם ירגישו במעותיו לא שרי רק כשהן תפורין בבגדו שבטלין קצת לגבי בגד וגם הוי טלטול כלאחר יד. ובזה"ז דלית לן ר"ה מש"ה מותר. והט"ז מתיר אפילו כשמחזיק אותן בין בגדו לבשרו להוציאו. ואם יכול להיות יושב בביתו ולא לצאת לא יצא:

מב טלטול מן הצד לצורך דבר המותר מותר במוקצה כגון לגרר המוקצה בסכין או בד"א מותר. וכן לנער המוקצה ע"י דבר אחר. אבל אם עושה כן לצורך דבר המוקצה שלא יגנב או לדחוף חמץ בקנה מן הבית בי"ט וכיוצא בזה אסור. אבל לטלטל דבר היתר שהמוקצה מונח עליו אפי' במקום שלא נעשה בסים לא מיקרי טילטול מן הצד ואפי' לשאת תינוק שהמוקצה בידו אסור כ"א בתינוק שיש לו געגועין עליו משום סכנת חולי מותר. (סי' שי"א סעיף ח' וש"ט סעיף א') ולא התירו ביש לו געגועין רק באבן בידו אבל דינר בידו אסור דחיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל לאחוז התינוק בידו כשהוא מהלך ודינר בידו מותר מג אמירה לנכרי לטלטל מוקצה או אפי' לטלטל נר לצורך דבר המותר כיון שיש היתר בטילטול מן הצד מותר ג"כ לומר לנכרי אבל לצורך דבר המוקצה שלא יגנב כיון שאין היתר בטלטול מן הצד אסור לומר לנכרי מלבד במנורה שהדליקו בו בין השמשות אף לצורך דבר המוקצה מותר לומר לנכרי כיון שהמנהג כך הוי כאלו התנה ולהי"א מהני תנאי שלא יהיה בסיס מש"ה מותר (סי' רע"ו סעיף ג' ורע"ט ס"ד):

מד אסור להניח כלי שיפול לתוכו דבר המוקצה דהוי מבטל כלי מהיכנו:

. מא ליגע בדבר המוקצה אפי' לצורך דבר האסור מותר (מוהר"א מווילנא ומוכיח מהא דסכין ומדיחין המת) אבל במנורה התלוי ומתנדנד אסור ליגע דשמא יתנדנד מנגיעתו. וכן בכל דבר עגול המתנדנד אסור ליגע