דרך החיים מג

אסור בבהמה בריאה שמתה רק כשהיתה מסוכנת מערב יו"ט מותר (סי' תקי"ח מ"א ס"ק ח'): ט אוכלין ומשקין הראויין למאכל נכרי כגון טריפה ויין נסך המותר בהנאה אם הוא דבר שראוי לכבד בו נכרי כמות שהוא כגון בשר טרפה מבושל מותר לטלטל בשבת ובי"ט כמו אוכלים הראויין לבהמה אבל אם אין עומד לכבד בו נכרי כמות שהוא כגון בשר טריפה חי וכן אם ליכא נכרי כלל במקום זה או דבר טריפה של נכרי המופקד ביד ישראל והמפקיר הנכרי אין כאן דא"א לכבד בו נכרים אחרים וכן טבל שאסור ליתנו לנכרי אסור לטלטל (עמ"ש בחידושי לסי' ש"ק ובסי' תמ"ו): י כל שגמרו בידי אדם לא הוי מוקצה ולכן קדירות אף שהן רותחות ביה"ש כיון שביד אדם לקררן לא הוי מוקצה אכן אם הקצה אותו בידים בכיון לצורך ביה"ש כגון כפה הסל לפני אפרוחים אף שבידו להפריחן כיון שהקצה בכיון לצורכן ביה"ש ל"ה כגמרו בידי אדם והא דאין מוקצה בשל נכרים אפילו במוקצה מחמת איסור הוא ג"כ מטעם זה כיון דביד הנכרים לסלק האיסור הוי כגמרו בידי אדם רק במחובר ומחוסר צידה אסור בשל נכרים מטעם שכתבתי לעיל ומטעם זה מנורה של נכרי שהדליק בו נכרי בשבת וכבה מותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו כשאר כלי שמלאכתו לאיסור אבל הנר עצמן שכבה אסור בשבת דהוי כשברי כלים כמו שיתבאר ונולד אסור אפי' בשל נכרי (מ"א סי' תק"ה ס"ק ג')

דין מוקצה בכלים

יא כלי שמלאכתו להיתר אפי' הוא גדול וכבד הרבה (ש"ח סעי' ב') מותר לטלטלו אפילו לצורך הכלי שלא ישבר ושלא יגנב אבל שלא לצורך כלל אסור. אמנם דבר שראוי להשתמש בו היום והוא נושא אצלו כדי שיהי' מוכן לו בשעתו כגון סכין מותר לטלטלו אצלו כל היום (שם ט"ז סק"ב):

יב כלי שמלאכתו לדבר שאסור לעשות בו בשבת הוי כלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמיוחד לדבר שאסור לעשות בי"ט הוא מוקצה אף בי"ט כגון מנורה שלא הדליקו בה ביה"ש בשבת (דכשהדליקו בה ביה"ש יתבאר לקמן) וכן קורנס של בשמים ומחט מותר לטלטלו לצורך גופו כגון קורנס וגרזן לפצוע בו אגוזים ומחט ליטול בו את הקוץ וכן לצורך מקומו כגון שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם וכשנוטלו בידו לצורך מקומו רשאי לטלטלו להניחו באיזה מקום שירצה כמו שיתבאר אח"כ אבל לצורך הכלי שלא ישבר ויגנב אסור וכשמחשב עליו לתשמיש אפי' עיקר כוונתו לצורך הכלי מותר (ש"ח סעיף ג' ובמ"א סק"ח):

יג קדירה שרוב מלאכתו לבשל בו הוי כלי שמלאכתו לאיסור. אמנם בשעה שהמאכל בתוכו מותר לטלטלו אגב המאכל וכן מדוכה שיש בתוכה בשמים. ודוקא בכה"ג שיש בתוכו המאכל שהכלי מיוחד למאכל זה אבל להניח שאר דבר היתר בכלי שמלאכתו לאיסור כדי לטלטלו אגב ההיתר אסור (שם ט"ז סק"ד וב"י בטור בסי' ש"ח):

יד מותר לשמוט דפוס מן המנעל כי הדפוס הוי כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטל לצורך גופו וכן מותר לשמוט הקנה מהחלוק שתולין עליו לייבשו (סי' ש"ח מ"א ס"ק ל"א):

טו מכבדת שמכבדין בו הבית הואיל ואסור לכבד הבית הוי כלי שמלאכתו לאיסור (שם ס"ק ע"ה) וכן בגד שעטנז דאסור ללבשו ומקפיד לשמש בו תשמיש אחר הוי מלאכתו לאיסור (שם ס"ק ע"ד) כיס המיוחד למעות הוי כלי שמלאכתו לאיסור אם לא שפתחו למטה וביטלו מן היחוד למעות ויש להחמיר בכיס של מעות אפי' אין בו מעות שלא לטלטל אפילו לצורך גופו ומקומו כיון דקפיד עליה שלא להשתמש בו תשמיש אחר הוי כמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור אפילו לצורך גופו ומקומו כמו שיתבאר לקמן. אמנם בכיס התפור בבגד ודאי לא קפיד עליה להניח בו דברים אחרים ומותר לצורך גופו ולכן מותר ללבשו או להניח דבר בתוכו וליטול ממנו ואפי' לצאת בבגד לר"ה שרי דהכיס בטל אגב הבגד (מ"א סי' ש"י ס"ק ה' ו') תפילין כיון שאסור ללובשן בשבת וי"ט הוי כלי שמלאכתו לאיסור וכן שופר:

טז נר שלם של חלב או של שעוה מיקרי כלי שמלאכתו לאיסור ומותר כשצריך לו לדבר היתר דהוי כלצורך גופו. וכן מותר לטלטל נר או תיבה שמונחים בו נרות שלמים לצורך מקומו. אבל כשהנר אינו שלם מיקרי צרורות ואינו כלי ואסור אפי' לצורך גופו ומקומו (ש"ח מ"א ס"ק י"ח):

יז כלי שמקפידין שלא להשתמש בו תשמיש אחר בחול משום הפסד שלא יופסד בתשמיש מקרי מוקצה מחמת חסרון כיס כגון סכין של סופרים או של שחיטה ושל מילה וכן כלים המיוחדין לסחורה. ואם אין דמיו יקרים דוקא כשנתנן לאוצר לסחורה. וכן נייר חלק העומד לכתוב עליו וכן שטרי חובות וכתבי חשבונות כל שמקפיד עליו שלא להשתמש בו לצור על פי צלוחיתו ושאר תשמישים מיקרי מוקצה מחמת ח"כ ואסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ומקומו (שם סעי' א'):

יח לבנים המונחין בבית ולא סידרן לצורך בנין הואיל וחזיין להעמיד עליהן איזה דבר הוי כלי שמלאכתו להיתר אבל סידרן לבנין מוקצין הן ואסורין. וכן עורות של בהמה גסה שלא ייחדן לסחורה בין של אומן בין של בעה"ב מותר לטלטלן דחזו לישב עליהן. אבל מבהמה דקה אסור אא"כ חשב לישב עליהן. וכן נסרים שלא ייחדן לסחורה אם הן של בעה"ב מותר אבל של אומן דקפיד עליהן אסור. וכן פשתן סרוק וצמר מנופץ שנותנין על המכה שלא יסרטו בגדים המכה [דאלו לרפואה בלא"ה אסור בשבת] אם חשב עליהן לתתן על המכה מותר ומכל שכן כשצבען בשמן אבל לצאת בהן לר"ה י"א דלא מהני מחשבה (סי' ש"ח סעיף כ"ד כ"ה כ"ו):

יט כלי שהוא מאוס להשתמש בו מותר לטלטל דקיי"ל במוקצה מחמת מיאוס דמותר (סי' רע"ט סעיף ו')

דין שברי כלים

כ כלי שנשבר בשבת ומכל שכן אם נשבר מבעוד יום אם הוא עדיין ראוי לשום מלאכה כגון לכסות בו כלי מותר לטלטלו אפי' למאן דאוסר נולד [סי' ש"ח בט"ז ס"ק ה'] ואם זרקו לאשפה מבע"י כיון שביטלה בע"ש מלהיות כלי אסור אבל זרקו לאשפה בשבת שרי [שם מ"א ס"ק י"ז] והא דמותר לטלטל שברי כלים כשראויין לשום מלאכה דוקא כשראוי למלאכה שרגילין לייחד למלאכה כזו אבל כשראוי אחר השבירה למלאכה שאין מדרך העולם ליחד למלאכה כזו אסור. ולכן אסור לטלטל מחט שנשבר ליטול בו את הקוץ או לשום בצעיפי נשים שדרך העולם לזרוק מחט שנשבר בין הגרוטאות אא"כ יחדה לכך בפי' מע"ש (מ"א שם ס"ק כ"ד וסי' ש"ג סעיף י"ט). אבל מחט חדשה שלא תיקנה עדיין מותר ליטול בו את הקוץ או לשום בצעיפי נשים דזימנין דמשוי ליה מנא לזה: כא דלתות הכלים שנתפרקו בין בחול בין בשבת מותר לטלטלן אפי' אינן ראויין למלאכה אחרת כיון שראויין להתחבר עם הכלי אחר שבת לא נתבטל שם כלי מהן (שם סעיף ח'): כב דלתות הבית שנתפרקו אפי' בשבת אסור לטלטלן ואפי' ראויין למלאכה אחרת שלא הוכנו ביה"ש לטלטל אף שהוכנו ביה"ש ע"י פתיחה ונעילה מ"מ למלאכה כזו שרוצה לטלטלו עכשיו היה אסור ביה"ש דהא היה אסור לפורקו בשבת ומגו דאיתקצי ביה"ש למלאכה זו איתקצי לכולי יומא ומינה דכלי שהיה מוקצה מחמת חסרון כיס ונשבר בשבת וראוי לתשמיש אסור כיון שהיה אסור ביה"ש וכן כלי שמלאכתו לאיסור בשבת וראוי למלאכת היתר אסור לטלטלו מחמה לצל הואיל והיה אסור ביה"ש לזה (שם מ"א ס"ק י"ט): כג שיורי מחצלאות מותר לטלטל דחזי לכסות ביה טינופא ושירי מטלניות שאינן מטליתות של מצוה אפי' אין בהם ג' על ג' מותר לטלטל דחזי לקנח בו מידי: כד עוקצה לבעלי' הוי מוקצה לכל העולם ולכן בגד שאין בו ג' על ג' אצל בעה"ב עשיר דדרך העשיר לזרקו