דרך החיים מא

שנתחלקה לעיסות מ"מ אם מתכוין בפירוש שלא יפטור רק העיסה זו ולא האחרת אף אותה שנילוש עמה אינה פוטרת דחלה כמו תרומה שניטלת במחשבה וכשמחשב שלא לפטור אינה פוטרת והא דאסרו שם הוא מטעם דהוי ברכה שאינה צריכה כיון שיכול לכוין ולפטור בברכה אחת] ואם נתן שאור שהורמה חלתה לתוך עיסה גדולה שלא הורמה חלתה אם יש לו עיסה אחרת שלא הורמה חלתה ויש בה כשיעור חלה מרים ממנה על העיסה הגדולה ע"י הקפה ואם אין בה כשיעור חלה מצרפה בכלי או ע"י נשיכה לאותה עיסה גדולה ואם אין לו עיסה אחרת מפריש מן העיסה גדולה מינה ובה דבדיעבד ינן על הפוסקים שסוברים יש בילה בדבר לח ומפרישין מן החיוב על החיוב וכן מותר לכתחילה ליטול מעיסה זו שאור קודם שמפרישין ממנה חלה לחמץ בו עיסות אחרות דכולי האי לא חיישינן דמתרמי תרי זימני אותה של פטור (סי' שכ"ד): ד האופה פשטיד"א מעיסה שלא הורמה חלתה ובתוכו בשר מותר להפריש אח"כ מינה ובה ונפטר אף הטעם של העיפה שנבלע בבשר ולא אמרי' דהוי כמפריש מן החיוב על הפטור כיון דטעם כעיקר דאורייתא [ש"ך בשם מ"כ] ועיין בסוף הלכות חלה והט"ז אוסר להפריש מינה ובה כיון שיש בעיסת הפשטיד"א טעם בשר אמנם הוא תמוה דטעם בשר הנבלע בעיסת הפשטיד"א אינו מזיק להעיסה לענין חלה דהטעם אין מבטל הממש וע"ל בסוף הלכות חלה: ה עיסה שאין בה כשיעור ובעת אפייתה תפחה עד שגדלה ונראה כאלו יש בה כשיעור פטורה והוא הדין אם תפחה קודם אפייה (שם): ו אסור לעשות עיסתו פחות מכשיעור כדי להפקיע מחיוב חלה אבל בפסח מותר לעשות פחות מכשיעור מחמת חשש חימוץ ואח"כ יצרפן לחייבן בחלה (שם)

דין אם מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה

א אין מפרישין חלה בלא רשות בעל העיסה מיהו היכא דבעל העיסה אינו בביתו ואם ימתינו עליו מלאפות עד שיבא לביתו ויפריש חלה יש חשש קלקול העיסה יכולה המשרתת בעצמה להפריש חלה בלא רשות בעלת העיסה ואשה אחרת שאינה משרתת אינה יכולה להפריש חלה בלא רשות אלא א"כ כשימתינו על בעלת העיסה עד שתבוא לביתה בודאי תתקלקל דאז בודאי ניחא לה (ש"ך סי' שכ"ח): ב שני שותפין א"צ ליטול רשות זה מזה אבל אחר אינו יכול להפריש עד שנוטל רשות משניהם (עם): ג אם נתן רשות לאחד בעודו קמח שיפריש לאחר שיעשה עיסה מועיל [ולא אמרי' כיון דהמפריש חלתו קמח לא עשה ולא כלום וא"כ הא מאי דאיהו בעצמו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח מ"מ כיון דיכול להביא עיסה ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהיה נילוש מש"ה מהני] (שם)

דין איזה פת חייב בחלה

א אין חיוב חלה אלא בעיסה שראויה לבא לידי לחם שיהא קרוי לחם דכתיב ראשית עריסותיכם וגו' באכלכם מלחם הארץ וגו' (סי' שכ"ט): ב עיסה שבלילתה רכה היינו שאין מגבלין אותה רק שמערבין מים עם קמח ושופכין אותה לתוך המחבת ואופין אותה במחבת שלא ע"י משקה חייבת בחלה אבל אם טגנה במשקה פטורה מחלה (שם): ג עיסה שבלילתה עבה וגלגלה ע"ד לבשלה או לטגנה ועשה כן אם היה בה שיעור חלה יפריש חלה בלא ברכה ואם היה בדעתו בשעת לישה לאפות מעט אפי' פחות משיעור חלה מפריש חלה בעודו בצק בברכה ואם לא היה בדעתו בשעת לישה לאפות מעט ממנו רק אח"כ נמלך לאפות מעט צריך מקודם לאפות אותו מעט ואח"כ יפריש חלה בברכה (שם): ד העושה עיסה במי ביצים או בשאר מי פירות אם עושה אותה כדי לאפות קיכלי"ך וכי"ב אם אין בה תערובת כלל מז' משקים [והן. יין. דבש דבורים. שמן. חלב. טל. דם. מים] המכשירין יש פלוגתא אם חייבת בחלה לכן יפריש חלה בלא ברכה או אם יש לו עיסה שלא הורמה חלתה יניח עיסה זו שנלושה במי ביצים או במי פירות אצל העיסה שלא הורמה חלתה ויפריש מזו על העיסה שנלושה במי פירות (ש"ך שם) אבל אם יש בה תערובת משאר משקין אפי' מעט משעת לישה חייבת בחלה בברכה: ה העושה עיסה במי ביצים לבשל כמו לאקשי"ן או קרעפלי"ך וכיוצא אם אין בו תערובת כלל מן המשקים המכשירין א"צ להפריש חלה ממנה אפי' בלא ברכה ואם רוצה לאפות מעט יפריש מכל העיסה חלה בלא ברכה ואם יש בו מעט מים או שאר משקים דינו כמו בסעיף ד': ו יש ליזהר מללוש עיסה במי ביצים או בשאר מי פירות לבדם אא"כ יערב עמהם ממשקים המכשירים מחמת דעיסה שנלושה במי פירות לבדה אינה מוכשרת לקבל טומאה וא"כ חלה זו טהורה ולאכלה ג"כ א"א דאנו רובן טמאים (שם): ז הדובשנין שבלילתן עבה כגון לעקי"ך חייב בחלה לכ"ע לכן כשעושין לעקי"ך שיעור חלה צריך להפריש חלה וכן במקום שהמנהג כשעושין חתונה או ברית מילה שולחין לו אוהביו כ"א לעקי"ך וכ"א אין מפריש חלה ממנו בביתו מפני שהוא פחות מכשיעור אח"כ כשנצטרפו יחד בכלי אצל מי שנשתלחו לו חייבין בחלה וצריך להפריש מהן חלה והיינו לבצוע מכ"א מעט בלא ברכה והטעם שמא א' נטל בביתו בהצטרפו עם שאר עיסות שלו ויהי' מהפטור על החיוב כשיבוא בידו זה לכן יבצע מכ"א מעט

דיני חלה בעיסת נכרי

א הקונה בצק מנחתום עכו"ם אף שיש בה כשיעור חלה א"צ להפריש ממנה חלה וכן אם לקח מן הנחתום פחות מכשיעור והוסיף עליו הישראל עד שהיה בו כשיעור פטור אם לא שהוסיף עליו הישראל כשיעור מעיסה שלו וכ"ש הקונה פת מנחתום עכו"ם שא"ל להפריש ממנה חלה (סי' ש"ל)

הב"י בסי' ש"ל הביא בשם מ"כ וז"ל כשלקח עיסה מן הגוי שהיא פטורה מחלה ועירב' עם העיסה של ישראל שחייבת בחלה א"א להפריש עליו ממקום אחר דהוי כמפריש מן החיוב על הפטור אם העיסה שלקח מן הגוי היא הרוב שהרי המעורב בטל מן התורה ברוב ואותה עיסה שלא נתערבה חייבת אע"ג דתרווייהו מדרבנן מ"מ כיון שבעיסה שנתערבה יש תרי דרבנן חדא דחלה בזמה"ז דרבנן שנית שנתבטלה ברוב ואותה עיסה שלא נתערבה אין בה אלא חד דרבנן ואין מפרישין מזו ע"ז דהוי מחיוב על הפטור והביא ראיה ממנחות דל"א דר"ש שזורי שנתערב לו טבל בחולין וכו' ע"ש והד"מ בסי' שכ"ז סתר זה מהא שכתב הטור דאם נתערב לו פת שהופרש ממנו חלה עם פת שלא הופרש ממנו חלה וכן בנטל שאור מן עיסה שלא הורמה חלתה עם עיסה שהורמה חלתה דיכול להפריש עליו ממקום אחר ע"ש ואין להקשות על הד"מ דמאי מייתי ראיה מהך דשאור הא על השאור הטעם משום דטעם כעיקר דאורייתא דז"א דכל מב"מ אין בו משום טכ"ע אף שהשאור הוא מחמיץ ידוע הוא שהמחמיץ ומעמיד אינו אלא מדרבנן כמבואר בפר"ח יו"ד סי' צ"ח. והנה הב"י בש"ע העתיק דינו של הטור ונראה דחזר ממה שהעתיק בהב"י בשם מ"כ ופוסק דמותר להפריש בכה"ג ממ"א. אך מ"מ צריך ליישב הך דמנחות דף ל"א דצוה דוקא לקנות דמאי להפריש ממנו דמשמע דאסור להפריש מחיוב גמור וכדברי המ"כ שהביא הב"י והנה אפשר לחלק בין מעשר לחלה דהנה הא דאסור להפריש מן החיוב מדאור'