דרך החיים מ

והם בכלי א' הכלי מצרפן לחיוב חלה ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת מהני צירוף כלי להתחייב בחלה (י"ד סי' שכ"ה): ב צירוף כלי לא מהני אלא בכלי שיש לה דפנות ונותנם בתוך הכלי וצריך שלא יצא שום ככר א' או עיסה א' כולה חוץ לדופני הכלי דאז אין הכלי מצרף לאותו ככר או אותה העיסה היוצאת חוץ לדופני הכלי ולא מהני מה שמכסה במפה עליה ואם המקצת מן הככר או מן העיסה מונחין תוך הכלי ומקצת חוץ לכלי אז הכלי מצרפן (שם): ג אם נתן את העיסות או את הככרות בטבלא שאין לה לבזבזין אין מצטרף לחלה ואם מכסה הפת למעלה בסדין או במפה כשהן מונחים על הטבלא אין חשוב כמו כלי לצרפן לחלה ובפסח אם אין כלי שיחזיק את כולם כדי לצרף אותם לחלה יניחן בסדין ויכסה באותו סדין עליהם והוי כמו צירוף כלי ואף שבאמצע מגולים רק יזהר שלא תצא מצה שלימה חוץ לכיסוי (שם): ד בד"א שמצטרפין על ידי נשיכה וצירוף כלי כמו שנתבאר לעיל דוקא שהיו העיסות של אדם אחד ואינו מקפיד על תערובתן אבל אם מקפיד על תערובתן כגון שהאחת פת קיבר והא' פת נקיה או שבעיסה אחת יש כרכום ובשניה אין בה כרכום באותן מסתמא אפי' אדם א' מקפיד על תערובתן ואין מצטרפין וכן אפי' בעיסה שאין סתם בני אדם מקפידין אם הוא מקפיד בפירוש שלא יתערבו זה עם זה אין מצטרפין (סי' שכ"ו)

דין צירוף בעיסות ב' אנשים

א שתי עיסות של ב' אנשים שאין בכל אחת שיעור חלה ויש בשתיהן שיעור חלה ונתערבו יחד שלא מדעתן עד שנשכו זו בזו או שנתן כ"א קמחו לנחתום ועירבן הנחתום שלא מדעתן אפי' ע"ד לחלקן אחר אפייה אפי' אם השתי העיסות ממין אחד שאם היה מאדם אחד לא היה מקפיד על תערובתן מ"מ כיון ששני בני אדם מסתמא מקפידין שלא לערב עיסתן מש"ה אין מצטרפין ופטורין מחלה אא"כ ידוע בפירוש שאין מקפידין על עירוב העיסות והיה דעתן ג"כ שלא לחלק עד אחר אפייה דאז מצטרף וחייב בחלה ותלמידים הלומדים ביחד לפני רב אם נתן כל א' קמחו לנחתום לאפותן ועירבן הנחתום שלא מדעתן כדי לחלקן אחר אפייה מצטרף וחייב בחלה כיון שמסתמא אין מקפידין וכן שני שותפין מסתמא אין מקפידין (שם): ב שני אנשים שלשו עיסה שאין בה רק כשיעור א' אם היה דעתן לחלק בבצק פטור אפי' אם אחר שחילקן הוסיף כל א' וא' בעיסתו עד שהיה בהם כשיעור פטורין מחלה כיון שהיה להם שעת חיוב ונפטרו אבל אם הוסיף כ"א שיעור שלם חייב אבל אם היה בדעתן בשעת לישה לחלק לאחר אפייה אפי' חולקין בבצק חייבין (ש"ך סי' שכ"ו). וכן אדם א' שעשה עיסה כשיעור כדי לחלק הבצק בפחות מכשיעור לאנשים אחרים או לב"ב שאינן סמוכין על שלחנו וחלקם בבצק אח"כ פטורה מחלה ואפי' הוסיפו אח"כ על כל חלק עיסה עד שיהיה בה כשיעור פטורה כיון שהיה להם שעת חיוב ונפטרו הוי כעיסה שהורמה חלתה אבל אם הוסיף כשיעור חלה חייב בחלה אבל אם לא היה בדעתו בשעת לישה לחלקן בבצק לאנשים הרבה אף שחילקו אח"כ חייבת בחלה (שם): ג שני מינים מן חמשת המינים שחייבין בחלה אין מצטרפין ע"י נשיכה וצירוף כלי אף באין מקפידין על תערובתן רק עיסת דגן מצטרף עם עיסת שעורים וכן עיסת שעורים מצטרף עם עיסה של שבולת שועל אבל שאר מינין אין מצטרפין זה עם זה אם לא שלש אותן ביחד דאז כל הה' מינים מצטרפין כמ"ש לעיל ולהרמב"ם עיסה של דגן מצטרפת עם של שבולת שועל ולכן לכתחילה אין לצרף עיסת דגן עם עיסה של ש"ש ע"י נשיכה או צירוף כלי ואם צירף מפריש חלה בלא ברכה (סימן שכ"ד): ד אם דיבק עיסה שלא היה בה שיעור חלה עם עיסה של ה' מינים ממין שאינו מצטרף שלא היה בה ג"כ כשיעור חלה ובין שניהם יש כשיעור חלה ואח"כ חלק אותם והוסיף על כל א' ממינו עד שהיה בו כשיעור חייב כ"א בחלה כיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבין ועכשיו בא להם החיוב אבל אם דיבק שתי עיסות ממין א' ע"ד לחלקם לשני אנשים ולא היה בכל א' מהם בפ"ע שיעור חלה רק בין שניהם וחילקן אח"כ והוסיף על כ"א מהם עד שהיה בו כשיעור חלה פטורים לפי שכבר היה להם שעת חובה והם היו פטורים באותה שעה (כמו שנתבאר לעיל שם)

דין כיצד מפרישין חלה מן עיסה שיש בה כשיעור חלה על עיסה אחרת שיש בה כשיעור

א אם יש לו שתי עיסות ויש בכל עיסה כשיעור ורוצה להפריש מזו על זו או שאפה אותן פת ורוצה להפריש מאחד על כולם א"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו [וזה מיקרי מן המוקף] מפרישין מזה על זה ובזה אם יש בכל אחד כשיעור אפי' אם הוא מקפיד עליהם שלא יתערבו כגון שהא' פת קיבר והב' פת נקיה או בא' יש כרכום ובשני אין בו כרכום רק אם הם של אדם אחד מפרישין מא' על חבירו כשהן מוקפין ואם לש שתי עיסות משתי מינים ויש בכל עיסה כשיעור ומונחים כולם לפניו אין מפרישין מא' על כולם רק עיסת שעורין וש"ש מפרישין מזה על זה אבל שאר מינים אין מפרישין מזה על זה (סי' שכ"ד סעיף ב')

דין אם מפרישין חלה מעיסה של תבואה ישנה על עיסה מתבואה חדשה או להיפך

א עיסה מתבואה חדשה ויש בה כשיעור חלה ועשה עיסה מתבואה ישנה ויש בה ג"כ כשיעור חלה אין מפרישין לא מן החדשה על הישנה ולא מן הישנה על החדשה ואם עשה שתי עיסות ואין בכל א' שיעור חלה ויש בשתיהם שיעור חלה והשיכן זו בזו או שצרפן בכלי אין מצטרפין להתחייב בחלה אפי' אם רוצה להפריש חלה מאמצע שניהם דאז מפריש מן החדש על החדש ומן הישן על הישן אפ"ה אין מצטרפין מדרבנן מחמת גזירה [שאם יראו שמצטרפין יבואו להפריש מזע"ז] אבל מדאורייתא מצטרפין וחייבין בחלה ולכן לכתחילה אין להשיך אותן או לצרפן בכלי ואם עבר וצירפן אסור לאכול אותן עד שיפריש על כל א' וא' מעיסה אחרת שלא הורמה חלתה מן החדש על החדש ומן הישן על הישן (סי' שכ"ד) ודוקא ע"י נשיכה וצירוף כלי אין מצטרפין אבל אם לש עיסה אחת מתבואה חדשה וישנה או שעירב העיסות עד שנעשו גוף אחד מצטרפין: ב אם נילוש ביחד עיסה שלא הורמה חלתה ועיסה שהורמה חלתה אם יש לו עיסה אחרת שיש בה לבד שיעור חלה שלא הורמה חלתה נותנה אצל העיסה שנתערבה כדי שיהיה מן המוקף ומפריש ממנה על העיסה שנתערבה וא"צ לא נשיכה ולא צירוף כלי ואם אין בעיסה הב' שיעור חלה לבד רק עם צירוף העיסה שנתערבה צריך להשיך אותה אל העיסה שנתערבה או לצרפן יחד בכלי ואם אין לו אחרת שלא הורמה חלתה מפריש מעיסת התערובת מינה ובה (שם) ועיין מ"ש בסוף הלכות חלה: ג נוהגות הנשים ליקח מעט בצק מהעיסה הגדולה קודם הפרשת חלה ומשהות אותה שיהי' לשאור להחמיץ בה עיסה אחרת כדי שיהיה אותו השאור מן החיוב ואז אף אם יזדמן שיבוא השאור לידה בשעת הפרשת חלה מהעיסה יהי' מחיוב על החיוב [ולכאורה קשה כיון דהשאור נילוש ביחד עם העיסה ונתחייב ביחד א"כ כשנוטל אח"כ חלה מן העיסה נפטר השאור ג"כ ומה בכך שנוטל השאור קודם שמפרישין חלה וכדמשמע קצת מפי' שכ"ו בט"ז ובש"ך דאוסרין לחלק בצק גדול שנילוש ביחד להרבה אנשים לכל אחד שיעור חלה שיטול כ"א חלה ע"ש ולכן נראה דאף דחלה א' פוטרת כל העיסה שנילוש ביחד אף אחר