דרך החיים לח

**(סמוך לשקיעת החמה כו' מחמר אחר בהמתו בשבת ע"ש ברש"י ובמהרש"א ודוק] ביותר הי"ל להביא ד' הגאונים שמוטל על כל איש מישראל להחמיר כדעתם ועל הב"ח אין תימה כי לא ראה כלל ד' הגאונים רק ד' הראב"ן שהיא כד' הגאונים וד' הרא"ם הנ"ל אבל על המג"א קשה) ובל"ז אף לד' ר"ת הנ"ל מי שאינו בקי בשיעור ביה"ש צריך לקבל שבת ולהדליק נרות כשהשמש בראשי האילנות כדאיתא בגמ' ובש"ע להלכה פסוקה והנה לחשבון ביה"ש של ר"ת צריך בקיאות הרבה כמו שהאריך בזה המ"כ להוכיח בראיות ברורות שמשתנה לפי זמני השנה ולפי מדינות הישוב וא"כ חלילה להקל להדליק בע"ש אחר שקיעת החמה וכ"כ הגאון בעל התניא דלא כהגאון המחבר:

)** שעות הוי פלג המנחה שעה ונ"ב מינוטען וחצי ומהתחלת שיעור תוס' שבת ועד צ"ה יש שעה וי"ב מינוטען **( הג"ה ע' לעיל שהבאתי בשם המ"כ ששעה זו היא ג"כ זמניות. וקו' הלבוש תירץ שם המ"כ בטוב טעם ע"ש. ודע דגם הגאון המחבר לא סמך ע"ז למעשה לחשוב תמיד שיעור ג' מילין ורביע אחר השקיעה ליום גמור דא"כ הי' נפיק מיני' ח"ו חורבא בימים הקצרים שאין בין השקיעה לצ"ה רק לערך חצי שעה כנראה בחוש היו עושים מלאכה ומדליקין את הנר בלילה ממש ולכן לעיל בסק"א השכיל המחבר בלשונו לומר שג' רביעי מיל קודם צ"ה הוא ב"ה דהיינו לפי העת מתי שיהי' צ"ה שלו צריך לפרוש רביע שעה קודם ממלאכה ולא אמר החשבון מן השקיעה מטעם הנ"ל ולפי שספר ד"ח מצוי ביד הכל ויכולין לטעות בו להקל ח"ו באיסור סקילה נזקקתי לבאר זאת כדי להרים מכשול חוץ ממה שבארתי לעיל בהג"ה שאין להורות כן למעשה:

)** והשעה ההוא הוא שעה שוה נמצא ביום שהוא ארוך ח"י שעות יש מפלג המנחה עד התחלת שיעור תוספת שבת יותר מארבעים מינוטען ובתוך הארבעים מינוטען אינה רשאי להדליק בתנאי ועל דרך זה תוכל לחשוב תמיד ואם היום הוא ארוך ט"ו שעוה יש פחות משיעור זה וכן לעולם (ולפ"ז מיושב הקושיא שהביא בעט"ז בסי' רס"א בשם הלבוש):

ד ואם הדליקה קודם פלג המנחה אף שקיבלה עליה שבת בשעת הדלקה בפירוש צריכה לכבותה קודם הלילה ולהדליק שנית בברכה כי קודה פלג המנחה אינה כלום (א"ח סי' רס"ג ס"ד וכדמוכח בתוס' ברכות הנ"ל):

ה מדינא א"צ להדליק על שבת רק נו אחד רק נוהגין להדליק שתי נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור ויכולין להוסיף כמה שירצה (א"ח סי' רס"ג) אשה ששכחה פעם אחת ולא הדליקה ואפילו לא חיסרה רק נר אחד ממה שהיתה רגילה להדליק צריכה להוסיף כל ימיה נר אחד יותר על מה שהיתה רגילה להדליק (א"ר פ"מ שם) ואם מחמת אונס לא הדליקה א"צ להוסיף כי הטעם שצריכה להוסיף מחמת קנס שתהא זהירה שלא תשכח ובאונס לא שייך זה (מ"א שם) ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף עבור כל שבת נר אחד (מ"א שם) ואם היא אשה עניה די לה שתדליק כל ימיה בכל שבת נר גדול קצת יותר ממה שהיתה רגילה (א"ר פ"מ שם):

ו וצרין להדליק בכל החדרים שהולך שם בשבת (מ"א שם) אחד נשים ואחד אנשים חייבי' בהדלקת הנר (א"ח שם) והנשים מוזהרות ביותר וטוב שהבעל יתקן את הנרות (שם) ואפילו אם רוצה להדליק האשה קודמת והיולדת בשבת ראשונה מדליק הבעל ומברך אבל בימי נדותה מדלקת ומברכת (מ"א שם):

ז כשתדליק צריכה לברך בא"י אמ"ה אקבמ"ו להדליק נר של שבת ובי"ט להדליק נר של י"ט ומקודם תדליק ותשים ידה כנגד הנרות כדי שלא תהנה מהאור שלהם ותברך וזה מיקרי עובר לעשייתן ובין בי"ט ובין בשבת תעשה כן (מ"א שם) ואם האיש מדליק צריך ג"כ להדליק מקודם ולשים ידיו כנגד הנרות ולברך אף שהאיש מן הסתם אינו מקבל שבת בהדלקה והיה מותר להדליק אחר הברכה משום דלא פלוג רבנן כמו ביו"ט:

ח ואם שכחה ולא הדליקה נרות עד ביה"ש יכולה כל ביה"ש לצוות לעכו"ם להדליק אבל לא תברך עליהם (כי לא גזרו על שבות ביה"ש במקום מצוה דלא כמ"א סי' רס"ג סקי"א) דמה שמדליק העכו"ם דמי להדליק קוף כיון שאין שליחות לעכו"ם (ועיין בט"ז בי"ד סי' ק"כ ס"ק י"ד לענין טבילת כלים ע"י עכו"ם שסתם בהדיא כן) ויותר נראה דאפי' אם מצווה לישראל חבירו להדליק אינו מברך המצווה רק המדליק כמו שכתב הט"ז בי"ד סי' א' ודמי למילה ובדיקת חמץ ע"י שליח (וע' בח"י בסי' תל"ב ומה שתמה על הלבוש שם):

ט אם נסתפקה אם בירכה על הנרות אם לאו א"צ לברך כי ספק ברכות להקל ועוד דסירכא נקיט ואתיא (נחלת שבעה):

י אם נסתפקה אם הדליקה קודם פלג המנחה או אחר פלג המנחה היא אינה רשאית להדליק משום דאם הדליקה אחר פלג המנחה כבר קיבלה שבת עליה אלא תצוה לבעלה להדליק עוד לכבוד שבת ואם אין בעלה בביתו תצוה לאחר להדליק עוד לכבוד שבת בלא ברכה:

יא הרבה בעלי בתים הדרים בבית אחד המנהג שכ"א מברכת ומדלקת ואפילו בשכולם מדליקים במנורה אחת מדלקת כל אחת ומברכת (א"ר סי' רס"ג ודלא כמ"א שם בשם השל"ה):

יב אשה סומא מדלקת ומברכת שיש לה ג"כ הנאה ממאורות (כמבואר בא"ח סי' ס"ט) ואם דרה עם אחרים בבית אחד ואותן אחרים מדליקין מדלקת הסומא בלא ברכה מפני שאין לה הנאה מה שיש נרות יותר ואם יש לה בעל אף שדרי' עם אחרים בבית א' מדליק הבעל בברכה מפני שהוא יש לו הנאה מה שיש נרות יותר (מ"א ס"ק י"ט):

יג הנרות צריכין להיות דולקים עד סוף זמן אכילה אף שאוכל מבע"י ואין דולקות עד הלילה סגי ולא הוי ברכה לבטלה שאף שעדיין יום יש לו הנאה ושמחה בשעת אכילה מן הנרות ומצוה מן המובחר שיעשו נרות ארוכות שיהיו דולקות עד הלילה אף שרוצה לאכול מבע"י (מ"א סי' רס"ג) אבל אם הדליק בבית ואוכל בחצר צריכין הנרות להיות ארוכים שידלקו עד הלילה ואם לא היו ארוכות שידלקו עד הלילה הוי ברכה לבטלה ואם בבית שהדליק היה קצת חושך ומשתמש שם שום דבר לאור הנרות לצורך סעודה ליכא איסורא אף שאין דולקות עד הלילה ואף שאוכל בחצר (מ"א שם) ומזה נראה שאותן נשים שנהגו כשהולכין לטבילה בע"ש שמדליקין נרות בבהכ"נ ומברכין עליהם משום דמשתמשים שם לאור הנר קצת לצורך שבת דאם יש נרות בלא"ה הוי ברכה לבטלה ובלא"ה אין מנהג זה טוב רק יש לנהוג כמש"ל ס"ק ב':

יד בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם ויש להם חדר מיוחד ללון שם ואוכלים בבית אחר צריכין להדליק נר בחדרם ולברך עליו שגם בזה יש שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן וצריך להיות הנרות ארוכים שידלקו עד שיבואו לביתם בלילה ובלא"ה הוי ברכה לבטלה (שם) [משום דדמי למדליק בבית ואוכל בחצר] אבל מי שיש לו אשה ומדלקת עליו בביתו מדליק בחדר המיוחד לו ואינו מברך שאשתו מברכת בשבילו (שם סי' רס"ג):

טו אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה אבל אם מדליקין עליו בביתו ואין לו חדר מיוחד אין צריך להשתתף בפרוטה (שם):

טז כשמדליקין הרבה נרות הברכה צריכה להיות על אותן נרות שמדליק על השלחן וצריך להניחם תחלה על השלחן שישארו שם וידליקם ויברך עליהם ולא יברך על שלחן זה ויניחם אח"כ על שלחן אחר ואם האשה יולדת כשאין הבעל בביתו וצריכה בעצמה להדליק וטירחא גדולה להוליכה לשלחן או השלחן אצלה יעמדו הנרות אצלה על שלחן קטן או ספסל ותדליקם ותברך עליהם ויעמדו שם שעה מועטת ואח"כ יכול ליטלם ויניחם על השלחן שרוצה שיעמדו שם אבל אינו רשאי לאחוז אחר הנרות בידו והיא תדליק אותם כי אינו נראה שהוא לכבוד שבת כי הרואה יאמר לצרכו הוא דנקיט להם:

יז מי שאין ידו משגת שואל על הפתחים ולוקח לו נר לכבוד שבת