דרך החיים לז

ע"ש ותדרשנו לכאן ואם לא הזכיר בשניה יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויתנה אם חייב אני להתפלל תהא לחובתי ואם לאו תהא לנדבתי (וכמ"ש בשם הרשב"א בסי' ק"ח ע"ב באחרונים) ובא"ר שם כ' דיתפלל בתורת נדבה ע"י חידוש היינו דהיה נראה לו יותר שלא להתפלל משום דאזלי' בתר תפלה העיקרית (אמנם נראה דהא באמת לדעת הרא"ש שם דבמדינתינו שצריכין למים מקדימין לשאול מז' במרחשון כמ"ש הא"ר ס"ק ג' ומ"א בסי' קי"ז וע"ש והרא"ש צווח ככרוכיא ושאר גדולים כמבואר שם בטור ובת' הרא"ש ונהי דלא אשגחינין בי' מ"מ לענין זה דאיכא מחלוקת בזה א"צ חידוש כלל)

דיני קריאת שמע שעל מטתו

א מי שאינו מדקדק לקרות ק"ש בבהכ"נ בזמנה צריך לקרות על מטתו שני פרשיות שמע והיה אם שמוע אבל פ' ויאמר שהוא משום הזכרת י"מ א"צ לחזור ולקרות על מטתו כיון שכבר הזכיר בבהכ"נ אבל מי שקורא ק"ש בזמנה א"צ לקרות על מטתו רק פ' ראשונה לבד ורי"ו כתב ע"פ המדרש לומר כל שלשה פ' על מטתו משום שהוא רמ"ח תיבות לשמור רמ"ח אבריו (מ"א): ב ברכת המפיל יאמר אחר ק"ש ואין אוכלים ולא שותים ולא מדברים אחר ברכת המפיל אלא יישן מיד ואם לא יוכל לישן מיד קורא וחוזר וקורא עד שתחטפנו שינה. ואם צריך לשמש מטתו יקרא ק"ש אח"כ ולפחות יקרא פ' ראשונה והמפיל אחר התשמיש (מ"א): ג מי שעומד קודם השחר ללמוד אם רוצה לישן אח"כ עוד יאמר קודם שישן ברכת המפיל בלא שם ומלכות (מ"א סי' ו' סק"ח)

הלכות שבת

דיני קריאת הפרשה שמו"ת

אע"פ שכל התורה היינו הסדרה כולה שומע כל אדם בציבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פ' אותו השבוע שמו"ת אפי' עטרות ודיבון וכ"ש ראובן ושמעון ואם למד הפרשה ב' פעמים עם פי' רש"י חשוב כמו תרגום וירא שמים יש לנהוג שיקרא הפרשה שמו"ת וגם פי' רש"י. ומי שאין בידו תרגום כגון שהוא בדרך ואין בידו אלא מקרא לחוד יקרא שני פעמים מקרא ואח"כ כשיבא למקום שיהיה לו תרגום יקרא התרגום: מצוה מן המובחר שיקרא אותה בכל ערב שבת אחר חצות [של"ה] ויטבול אחר הקריאה [מ"א והכוונת] ויקוץ הצפרנים קודם הקריאה [של"ה] אבל אם רוצה לקרות מיום ראשון ואילך קורא וצריך לקרות כל פסוק שנים מקרא ואחד תרגום ולא יקרא כל הפרשה כולה או כל הסדרה כולה שני פעמים ויאמר התרגום ואם היה אונס גדול בע"ש לכל הפחות ישלימנה בשבת קודם אכילה ואם השלים אותה כל יום השבת אעפ"כ יש לו תשלומין כל השנה עד ש"ע דהיינו שיקרא בש"ע כל הפרשיות שלא השלים עדיין שמו"ת [סי' רפ"ה] ואחר הקריאה שמו"ת יקרא ההפטרה של אותה פרשה ובארבע פרשיות או בשבת ר"ח או כשחל ר"ח ביום א' והוי הפטרה מחר חודש יאמר ההפטרה שקורין בציבור

זמן הדלקת הגר וקבלת שבת

א רביע שעה קודם צאת הכוכבים אסור במלאכה מדאורייתא והיינו שיעור בין השמשות הוא ג' רביע מיל דהיינו י"ג מינוטען וחצי **(הג"ה זהו שיטת הב"י לפסוק כדעת ר"ת דב' שקיעות לשמש ואחר שקיעה הראשונה עדיין הוא יום גמור ואמר שקיעה השני' הוא ביה"ש עד ציה"כ אבל הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו חילוק זה ואף שהב"י רגיל לפסוק כהרי"ף והרמב"ם אף ששאר הפוסקים חולקין מ"מ כיון שלא נתבאר בפי' בדברי הרי"ף והרמב"ם להיפך רק שסתמו דבריהם נוכל לפרש דבריהם כדעת ר"ת לפי שהם העתיקו ל' הגמ' וכמו שיתפרש ד' הגמ' כן יתפרש גם דבריהם כ"נ ד' הב"י (וכן משמע מדברי הה"מ כמ"ש המ"כ בס' א' מ"א פ"י) וע"פ הדברים האלה סתם בש"ע כדעת ר"ת אכן הרבה אחרונים חולקין ע"ז בין על עיקר שיטתו שהיא כשיטת ר"ת ובין על דעתו בדעת הרי"ף והרמב"ם שאם הי' דעתם כדעת ר"ת לא ה"ל למסתם כ"כ ובפרט שמצינו שהגאונים רבינו נסים ורבינו שרירא ורבינו האי כ' בביאור שמיד אחר שקיעת השמש תחת האופק ונסתרת מן העין מתחיל זמן ביה"ש וכמו שהביא לשונם בשו"ת מהר"מ אלאשקר פי' צ"ו ע"ש בודאי יותר מסתבר לומר שדעת הרי"ף והרמב"ם כהגאונים שדרכם להמשך תמיד אחריהם מלומר שכיוונו לחילוקו של ר"ת שאין לו זכר כלל בדברי הראשונים שלפני הר"ת ואפשר שאם הי' רואה הב"י ד' הגאונים הנ"ל לא הי' מסכים ד' הרי"ף והרמב"ם לד' ר"ת וכן תפס בפשיטות בשו"ת הנ"ל שדעת הרי"ף והרמב"ם. והרא"ש כהגאונים דלא כר"ת (עם שהרא"ש הביא ד' ר"ת לענין תענית לחומרא מ"מ לענין שבת סתם דבריו והשמיט ד' ר"ת וכן הטור השמיט ד' ר"ת) וא"כ למעשה לענין הדלקת נרות וקבלת שבת החמורה מאד בודאי ראוי להחמיר כדעת הגאונים להוסיף מעט מחול על הקודש קודם שקיעת החמה שהוא זמן ביה"ש לדעתם וכ"כ המ"כ עם שדעתו כדעת ר"ת והאריך בראיות שדעת ר"ת היא אמיתית עכ"ז כ' שלענין קבלת שבת אין לסמוך ע"ז רק להחמיר כד' הגאונים. (והנה תימה לי על המ"א שהביא בסי' רס"א בשם הב"ח להחמיר כדעת הרא"ם דג' רביעי מיל קודם תחלת השקיעה הוי ב"ה והוא חומרא יתירה רק למי שנוהג בתוספת פרישות (כמו שנראה מלשונו שם ובסי' של"א) כי באמת דעת הרא"ם יחידאה כמו שהאריך המ"כ לסתור הדעת הזו מן הסברא ומן הש"ס וכל הפוסקים ע' בע"ז דף ט"ו משום נסיוני זמנין דזבנא כו')** וצריכין להוסיף איזה זמן שהוא בודאי יום מחול על הקודש (א"ח סי' רס"א):

ב שמונה וחמשים וחצי מינוטען קודם זמן זה הוא תוס' שבת שתלוי ברצונו אם רוצה לקבל שבת רשאי ואשה כשמדלקת בזמן שיעור התוספת זה מן הסתם מקבלת שבת בהדלקה ולכך מתפללת מנחה תחלה ואסורה בכל המלאכות אחר ההדלקה ואיש שמדליק בשיעור תוס' זה מן הסתם אין מקבל שבת עד שיקבל בפירוש ומ"מ טוב שיתנה בפירוש שאינו מקבל שבת בהדלקה ואם צריכה האשה לילך לטבילה או אם יש חופה בעיר ורוצה לילך לחופה יכולה להדליק בתוך שיעור תוספת זה ותברך ותתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה (עיין סי' רס"א ורס"ג ועיין פ"מ שם):

ג ואם תרצה להקדים ולהדליק מפלג המנחה ואילך יכולה להדליק ובלבד שתקבל שבת תיכף ואז אינה יכולה להתנות שאינה מקבלת שבת בהדלקה אפי' לאיזה צורך גדול ואם הדליקה מפלג המנחה ואילך קודם שיעור תוס' שבת הנזכר בסעיף ב' והתנית שאינה מקבלת שבת בהדלקה צריכה קודם הלילה לכבותם ולהדליק פעם שנית ולברך (וראיה מהתוס' שבת דכ"ה ע"ב ד"ה חובה שהזכירו בשם ר"ת דאם היה הנר דלוק מבע"י צריך לכבותו ולהדליק שנית מהא דאיתא התם ובלבד שלא יקדים ובתוס' ברכות דף כ"ג ד"ה רב צלי מוכח דאם הדליק תיכף מפלג המנחה ולא קיבל עליו שבת הוי בכלל לא יקדים) ושיעור פלג המנחה הוא שעה ורביע קודם צ"ה וחשבינן אותה שעה ורביע זמניות דרך משל אם היום ארוך י"ח