דרך החיים לה

ישרים ילכו בה (הסכמות הט"ז ומ"א ושאר אחרונים ר"ס רל"ה):

ג מי שרגיל לקרות ק"ש ולהתפלל תפלת ערבית עם הציבור בלילה וטעה והתחיל בברכת ק"ש עם הציבור מבעוד יום יגמור הברכות כולן עם הק"ש כסדר ובלילה יחזור ויקרא ק"ש עם הציבור (שם מ"א) אמנם אם אין לו עשרה בלילה להתפלל עמהם נכון להתפלל עם הציבור גם לכתחילה מבעוד יום (ע' מ"א סי' רל"ו ובטור סי' רל"ה וע' סי' רל"ב):

ד לכתחילה צריך לקרות ק"ש מיד בצאת הכוכבים כנ"ל וזמנה עד חצי הלילה ואם עבר אפי' במזיד ואיחר עד חצי הלילה יקרא אח"כ עד עלות השחר וכן הדין בתפלה וברכות ק"ש אבל לאחר ע"ה לא יקרא ק"ש אא"כ היה אונס במה שלא התפלל בלילה כגון שהיה קולה או שיכור דהיינו שהתחיל לשתות קודם התחלת האיסור כפי שיתבאר אי"ה למטה אז יקרא ק"ש עם שתי הברכות לפניה וברכת אמת ואמונה עד השכיבנו ויפסיק ולא יאמר השכיבנו ודוקא קודם הנץ החמה אבל לאחר הנץ החמה לא (אבל לאחר שכבר התחיל זמן האיסור אם שתה ונשתכר הוי כמזיד לענין זה עיין ט"ז שם ולבוש סי' צ"ט ומ"א חולק בסי' צ"ט לענין השלמה וסובר חשיב אונס ונראה דמודה לענין זה לקרות ק"ש אחר ע"ה דבעינן אונס דוקא וכל שעבר על דברי חכמים אינו מקרי אונס ושאני התם דעכ"פ דין מזיד אין לו ועמ"ש סעיף שחח"ז ועיין נדה י"ז דאם בא על הנדה סמוך לווסתה הואיל ועבר אדרבנן לא מקרי אונס אבל מזיד נמי לא מיקרי וה"נ) [סי' רל"ה וצ"ט במ"א ועיין בס"ק שאח"ז]:

ה אם היה נזכר מתחלת עת בא הזמן וסבר שעוד הזמן גדול ואח"כ שכח ולא התפלל אינו מתפלל לאחר ע"ה וכן אם טרוד בממונו ולא התפלל אין לעשות כן ופושע מיקרי (דאף שנתבאר סי' ק"ח סעיף ז' דאם שכח כה"ג משלימה היינו דוקא שם דלענין השלמה דתליא במזיד שלא יהיה אבל שוגג משלים ול"ד אונס לכך משלים דעכ"פ מזיד לא מיקרי אבל הכא דדקדקו רוב גדולי המחברים אונס דוקא (וע' ט"ז) זה לא מיקרי אונס כיון שהיה לו שהות ולא התפלל ובזה מיושב מה שהביא רמ"א לענין שבועה ביו"ד סי' רל"ב ב' דעות ובסי' ק"ח סתם ועמ"א שם שהרגיש בזה ולהנ"ל א"ש דשאני התם לענין שבועה דנדרי אונסין פטרו חכמים ולא שוגג ופושע וכן מוכח לפי דברי הט"ז כאן במעשה דר"ג וכן משמע מלשון המחבר והפוסקים דדוקא חולה או שיכור דהוי אונס ולא שכח ומכ"ש מחמת ממון דלכתחלה אסור כמו שנתבאר בק"ח ע"ש העובר על זה לא מיקרי אונס וע' סעיף הנ"ל ויש עוד מקום להאריך ואכ"מ):

ו אסור לעשות מלאכות המבוארות לעיל אצל מנחה ה"ה הכא דאסור סמוך למעריב חצי שעה ואם התחיל קודם החצי שעה אפי' כשהגיע הזמן תפלת מעריב ואפי' יעבור זמן תפלה בציבור א"צ להפסיק (א"ר סי' רל"ב בשם פסקי תוס' ע"ש וע"ל) אבל אם התחיל לאחר חצי שעה צריך להפסיק לק"ש ויקרא ק"ש בלא הברכות וחוזר לעסקיו וגומר העסק וקורא ק"ש עם הברכות ומתפלל (שם ועמ"א ס"ק ע') ובמקום שמתפללין מעריב בזמנה לא עם מנחה ביחד ובעת תפלת מעריב קורין לביהכ"נ ודרכו לילך מותר לעשותם ולעסוק בהם אפילו בא זמנה אם לא שאין דרכו לילך וכאשר נתבאר לעיל אצל מנחה (ועיין מ"א כאן וסימן רצ"ט ס"ק ב'):

ז אסור להתחיל לאכול חצי שעה קודם זמן מעריב אבל טעימה מותר) אבל קודם חצי שעה מותר וצריך ליזהר בימי הקיץ שלא לאכול בסעודה גדולה שיודע שתמשך עד הלילה רק יקרא ק"ש ויתפלל קודם ואפי' התחיל מבעוד יום צריך להפסיק (מ"א שם ועמש"ל) ואם התחיל לאחר שהגיע זמנה מפסיק וקורא ק"ש בלא הברכות וגומר סעודתו וקורא עוד הפעם עם הברכות ומתפלל ש"ע ודוקא אם התחיל לאכול אבל לא התחיל לאכול רק נטל ידיו לבד ל"ה התחלה ומתפלל קודם שיאכל אפי' בירך ענט"י ול"ד למנחה הנ"ל דגם אחר נט"י א"צ להפסיק דבמנחה כיון דזמנה קבוע מירתת ולא פשע משא"כ מעריב (עיין אחרונים בזה) ואם אין שהות להתפלל מפסוק אף לתפלה (שם ועיין סעיף הקודם) ואם נוהגין לקרות לביהכ"נ מותר (ועיין סימן רל"ב במ"א ס"ק ח' בשם מהרי"ו וכמו שנתבאר בסעיף הקדום):

ח משהגיע זמן ק"ש של ערבית אסור ללמוד (כשאין קורין לבהכ"נ או אפי' קורין והוא מתפלל בביתו ביחיד) ואם התחיל פוסק לק"ש ולא לתפלה (עיין סי' ק"ו ודלא כח"י סי' תל"א ועמש"ל אצל שחרית מזה) אבל חצי שעה קודם מותר (ע' סי' רל"ב וסי' תל"א בח"י ודלא כמ"א שם) ואם אמר לחבירו שאינו לומד שיזכירנו שיתפלל מותר (ע' ב"ה סי' תל"א ומ"ש בשחרית ע"ש):

ט מצא ציבור שקראו ק"ש ורוצים לעמוד בתפלת י"ח יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש עם ברכותיה אפי' הם מתפללים מבעוד יום ואם יש לו שהות מעט ויודע שיוכל לקרות ק"ש עם הברכות בדילוג ברוך ה' לעולם אמן ואמן וגם יראו עינינו טרם שיתפללו הציבור תפלת ש"ע יקרא כנ"ל (שם):

י בא לבהכ"נ ומצא ציבור שאמרו ברכו והוא לא התפלל מנחה יתפלל מנחה בעוד שקורין ק"ש והברכות ואח"כ תפלה שניה של ערבית עם הקהל ואחר התפלה יקרא ק"ש והברכות אבל לא ימתין מלהתפלל מנחה עד שהציבור יתפללו ש"ע של ערבית (שם):

(נשמטו כאן ד' סעיפים ותמצאם לקמן אצל דיני תפלת ערבית של שבת

) פי' על ברכת מעריב ערבים

יש בכאן מלות כפולות וקשה להולמם ונראה לפרש דלשון מעריב ערבים היא כינוי לצרות הבאים על ישראל. בחכמה פותח שערים כענין שנאמר פותח שער לדופקי בתשובה ובתבונה משנה עתים הוא כמו לעתות בצרה כענין שאמר החכם (קהלת ג') עת ללדת ועת למות כו'. ומחליף את הזמנים כענין שארז"ל בשבת דף קנ"ו ע"ב מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמי לי' במזרח. גולל אור מפני חושך ביאור הדברים כמ"ש המחקרים כשבא יום לצד זה נעשה לילה בצד השני. מעביר יום ומביא לילה ומבדיל וכו' דהיינו דאף דתיכף כשמעביר את היום מביא את הלילה מ"מ יש הפרש קצת בין יום ולילה כדי שלא יתעור עין הרואה כשיבוא חושך תיכף אחר היום

דיני תשלומי תפלה ודיני ספק וטעות בתפלה

א ספק אם התפלל חוזר ומתפלל וא"צ לחדש בה דבר ומתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי לבד משבת וי"ט אפי' שחרית אינו חוזר ומתפלל רק אם בודאי לא התפלל (דאין מתפללין בשבת ובי"ט נדבה וא"כ היאך יתנה) ותפלת מוסף אפי' ר"ח וחוה"מ (מפני שהיא במקום חטאת ואינה באה בנדבה) וערבית כל השנה ג"כ אינו חוזר מספק (עיין פ"מ) דלא קבעוה חובה רק בודאי לא בספק (סי' ק"ז): ב ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע הברכה (שם) אבל התחיל על דעת ספק והתנה כנ"ל בסעיף א' ואח"כ נזכר שהתפלל גומר תפלתו בתורת נדבה ואם יש לחדש דבר בברכה מן הברכות של ש"ע יחדש וכן נכון לעשות (לבוש וא"ר): ג טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה ויאמר תחנון ואשרי ומתפלל השני' לתשלומין (סי' ק"ח) וכשהוא ש"ץ במנחה יוצא במה שהוא מחזיר התפלה בקול רם (שם) ויכוין לתשלומין ולהוציא את מי שאינו בקי (א"ר) ואם היפך שנתכוין במחשבתו הראשונה לתשלומין לא יצא ידי תפלת תשלומין וחייב להתפלל עוד הפעם לתשלומין וכן הדין בכ"מ שחייב להתפלל שתיה (סי' ק"ח) ואם נתכוין הראשונה לחובה והשניה להשלמה ולא הזכיר טל ומטר בראשונה וכדומה ולא נזכר עד אחר תפלה שניה א"צ לחזור ולהתפלל רק תפלה אחת וכן כל כיוצא בזה שהתפלל תפלה הא' לחיובא וטעה בה ששכח או הוסיף באופן שצריך לחזור ולהתפלל אותה (פר"ח): ד טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים הראשונה ערבית וישהה כדי הילוך ד"א ולא יאמר אשרי ואח"כ יתפלל