דרך החיים לא

בדובשנין ע"ש) אבל דבר שאוכל לטפילה קודם אכילת העיקר יש מחלוקת בברכתו לכן לא יאכל הטפילה קודם העיקר ואין הטפל נפטר בברכת העיקר שאכל קודם רק כשהיה דעתו עליו בשעת אכילת העיקר וגם כשלא שינה מקומו מחדר לחדר בין העיקר לטפל אם לא שהעיקר הוא מדבר שטעון ברכה במקומו:

כ יין פוטר כל מיני משקין שהיו לפניו בשעת ברכה שכל המשקין טפלין לו [סימן קע"ד]:

כא אם בירד על פירות האילן בפה"א יצא ועל כולם אפי' על פת ויין אם אמר שהכל יצא לפיכך כשהוא ספק לו אם הוא פה"א או פה"ע מברך בפה"א וכן כשהוא ספק לו מצד הדין ואם הוא מסופק אם ברכתו שהכל יברך שהכל אבל אם הוא ספק לו מחמת שלא למד לא יאכל עד שילמוד. ואם היה לפניו פה"א ופה"ע ובירך על של האדמה ונתכוין לפטור של העץ יצא (סימן ר"ו):

כב אם בירך על פירות שהיו לפניו ואח"כ הביאו לו עוד פירות שהם מעין הברכה שבירך אם היה דעתו בשעת ברכה שיביאו לו פירות א"צ לחזור ולברך. ואם היה נמלך ושלח עוד אחר פירות צריך לברך. ובסתם אם כשהביאו היה לו עוד מהראשונות א"צ לברך מספק אבל אם לא היה לו צריך לברך ואם שתה שכר והביאו לו אוכל שברכתו שהכל או להיפך כיון שהוא מין אחר לגמרי צריך לברך (סי' ר"ו מ"א):

כג בירך על אוכל ונאבד או על משקה ונשפך והיה לפניו עוד בשעת ברכה והיה דעתו עליו בשעת ברכה א"צ לברך. ואם לאו צריך לברך (סי' ר"ו):

כד אם נקט כוס שכר וסבר שהוא יין ופתח לברך בא"י אדעתא דיין וסיים שהכל ואפי' סיים בפה"ג ובתוך כדי דיבור נזכר ואמר שהכל יצא. ואם לא נזכר תוך כדי דיבור ויש עוד יין לפניו והיה דעתו בשעת ברכה לשתות ממנו יכול לשתות על סמך ברכה זו ואפי' טעם כבר מהשכר דטעימה לא הוי הפסק וא"צ לברך מספק (שהמג"א בסי' ר"ט ס"ק ה' סיים בצ"ע):

כה מסתפק בברכה אם בירך א"צ לחזור ולברך רק בברכת המזון וברכת התורה צריך לחזור ולברך (סי' ר"ט):

כו ברכה אחרונה אין מחויב אלא בכזית. ועל משקין אינו מחויב ברכה אחרונה רק ברביעית ואפי' על יין שרף וביין יש מסתפקין שחייב לברך על כזית כן לא ישתה פחות מרביעית ואכילה מצטרף גם כן אם אכל כזית ולא שהה יותר מכדי אכילת פרס שהוא שיעור ג' ביצים מלחם חטין ואוכל בליפתן מהר אפילו שינה מקומו בנתיים וצירוף שתיה ג"כ כשיעור אכילת פרס ואף שיש חולקין מ"מ ספק ברכות להקל. וכל האוכלין מצטרפין לכזית אפילו פת לפירות לברכת בנ"ר. ואם אכל חצי זית פת וחצי זית מז' מינים מברך אחריהן מעין ג' כי הצירוף הוא להקל שבשניהם. וכל המשקין מצטרפין לרביעית. ואוכל ומשקה אין מצטרף. אם לא משקה שעל האוכל שמכשירו מצטרף להאוכל (סי' ר"י). וברכה ראשונה א"צ שיעור ואפי' בכל שהוא אסור ליהנות בלא ברכה:

כז אם רוצה לאכול הרבה דברים את שברכתו חשובה יקדמנו. וזה סדרן המוציא קודם לבמ"מ על חטין אפי' שהן לחמניות שאין הפת פוטרן. בפה"ג קודם לבפה"ע. בפה"ע ובפה"א קודם לשהכל. ובכל אלו אין משגיחין על חביב כלל. בפה"ע ובפה"א יקדים המין הרגיל להיות חביב אצלו אפי' השני הוא חביב לו עתה. ואם שניהן רגילין להיות חביבין בשוה יקדים מה שחביב לו עתה ואפי' אם אחד הוא מין ז' מקדים החביב. ואם שניהן חביבין בשוה מקדים מין ז' ואם שניהן אינן מין ז' וחביבין בשוה בפה"ע קודם לבפה"א ואין פה"ע נפטר בברכת פה"א. אמנם אם האחד שלם מקדים השלם ואפי' השני חביב ומין ז' (ואף שהמ"א בסימן רי"א ס"ק א' כתב דמקדים המין ז' ואפי' הוא חצי והב' שלם זהו לדעת הרא"ש דפוסק כר"י דמין ז' עדיף אפי' משלם אבל למאי דקיי"ל כרבנן דחביב עדיף ממין ז' ממילא שלם עדיף מחביב כמ"ש המ"א שם) ודוקא כשהשני אינו מין ז' כלל אבל אם שניהם מין ז' והא' מוקדם בקרא צריך להקדימו אפילו השני הוא חביב (פ"מ במ"א ס"ק י') וזה סדרן. זיתים. תמרים. ענבים. תאנים. רמונים. (והטעם שזיתים ותמרים סמוכין לארץ בתרא יותר). וברכת במ"מ אפי' מתבשיל של שעורים קודם לכל ברכת הפירות ואפי' לברכת היין ואפי' לזיתים (אליה רבה ואבן העוזר שם). ואם איחר מה שראוי להקדים אינו נפטר השני אפילו כשברכותיהן שוות אם לא שנתכווין לפטרו (מ"א שם ס"ק י"א) ולא שייך קדימה כי אם כשמונחין שניהם לפניו ורוצה לאכול משניהם:

כח טועם ופולט לועס ופולט א"צ ברכה (סימן ר"י):

כט בין ברכה לאכילה אם הפסיק בדיבור כדי שאילת שלום צריך לחזור ולברך. ושתיקה ל"ה הפסק. ואם בירך קודם שהביאו לפניו צריך לברך פעם אחרת (סי' ר"ו)

דיני ברכת בורא מיני מזונות

א כל שהוא מחמשת המינין היינו חטה. שעורה. כוסמין. שבולת שועל. שיפון. ולא עשאו פת רק תבשיל ממיני קמחי' כגון דייסא וכן אם בישל דגן וחטין שלימות שהוסרו קליפתן כגון הריפות של שעורין ואפילו לא הוסרו קליפתן ונתבשל עד שנתמעך ונדבקו הגרעינין זה לזה מברך במ"מ ואחריו מעין ג' אבל אם לא הוסרו קליפתן וגם לא נתמעכו מברך בפה"א. ולאחריו יש מחלוקת אי מברך בנ"ר או מעין ג' ע"כ לא יאכל כשיעור רק תוך הסעודה ואם אירע שאכל שלא בתוך הסעודה מברך בנ"ר (מ"א סי' ר"ח סק"ב): ב קמח ששלקו עד שנעשה רך וראוי לשתי' מברכין שהכל ובנ"ר אבל אם הוא עב אף שאינו ראוי ללעסו מברך במ"מ ומעין ג': ג פת שאין דרך העולם לקבוע עליו סעודה ולא לאכול ממנו שיעור שביעה נקרא פת הבאה בכסנין כמו לעקי"ך שנילוש ברוב דבש ומיעוט מים. או עיסה שנילושה במי פירות או בביצים. או פת שנילוש במים וממולא בפירות כמו שעושין בפורים. או קיכלי"ך יבשים אף שנילושו במים מברך במ"מ. ודוקא שאינו אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים. אבל אם אוכל שיעור שאחרים רגילין לקבוע סעודה דהיינו ג' או ד' ביצים ואפילו אם בזה לבדו ליכא שיעור רק שאכל עם פת זה דברים המלפתין כגון בשר וכיוצא בו ועם כולן היה שיעור שביעה מברך המוציא ובהמ"ז. אבל דבר שהוא אוכל בפ"ע ולא ללפת לא מצטרף. ואם אכל פת כסנין והיה דעתו לאכול מעט ובירך במ"מ ונמלך לאכול שיעור שביעה מברך ברהמ"ז ואם איכא בהמותר שיעור שביעה מברך גם כן המוציא (ועיין קו"א): ד פירגי"ש ופשטיד"א אפויין הממולאין בבשר וגבינה וכיוצא בו מה שדרך העולם לקבוע עליו סעודה ולאכול ממנו שיעור שביעה לא נקרא פת כסנין ומברך המוציא וברהמ"ז בכזית (ועקו"א): ה עיסה שאין מגבלין אותה רק שופכין אותה על עלי ירקות ואופין בתנור שקורין נאליסנ"ק מברך בורא מיני מזונות ואם אוכל שיעור שביעה דהיינו ג' או ד' ביצים מברך המוציא ובהמ"ז ואותן שאין אופין בתנור רק בין שני ברזילים שקורין ואפלטק"י לא יאכל שיעור ג' או ד' ביצים רק בתוך הסעודה (קס"ח): ו עיסה שנילושה במים ובישלה מברך במ"מ אפילו בשיעור שביעה. ועיסה שטיגנה נהגו לברך במ"מ. וירא שמים לא יאכל רק תוך הסעודה. ודוקא כעין קיכלי"ך המטוגנין שיש בהן תואר לחם. אבל לאקשי"ן המטוגנים או עיסה שבלילתה רכה שטיגנה מברך במ"מ לכ"ע: ז אם פירר פת ובישלו אם היה בכל פירור כזית מברך המוציא. ואם לאו מברך במ"מ. לכן בפסח שעושין חרעמזלי"ך יש להן דין עיסה שבלילתה רכה שטיגנה. וכן לעקי"ך שעושין בפסח יש לו דין כסנין כיון שבשעת העירוב נתקלקל התואר לחם (וע' קו"א): ח דברים הבאים בתוך הסעודה אם הן דברים שדרכן לאכול תמיד בתוך הסעודה למזון ולשובע א"צ ברכה אפי' נשלחו ממקום אחר. אבל פירות שדרכן לאכול חיין בלא סעודה ואכלן חיין בתוך הסעודה צריך ברכה. ואם בישלן עם בשר ואכלן עם פת יש מחלוקת בין הפוסקים ע"כ יאכל מעט בלא פת ויברך עליהם. אבל כשעיקר קביעות