דרך החיים ל

שגדל על כגון זה בפה"א ויאגדע"ס שחורים הנקראים אפעני"ס ברכתן בפה"ע (מג"א סי' ר"ג ס"ק א'):

ב פירות הגדילין מאליהן בלא זריעה ונטיעה ואינן ראוין לאכלן חיין רק ע"י בישול וטיגון הן בכלל עשבי דדברא וברכתן אחר בישול וטיגון שהכל (מג"א סי' ר"ג ס"ק ב' וט"ז סי' ר"ד ס"ק א') לכן שוועמלי"ך או גריפק"ס מבושלים ופטי"ר זעל"י מטוגן וקוואסניצע"ס של יער כבושים שאינן ראויים לאכלן חיים כל אלו ברכתן שהכל:

ג אבל פירות הגדילים מאליהן וטובים לאכלן חיין כגון יאגדע"ס ומאלינע"ס ותפוחי יער וכן פירות שאינן טובים לאכול חיין וגדלין ע"י זריעה ונטיעה מברך על של עץ בפה"ע ועל של אדמה בפה"א (מ"א וט"ז שם):

ד דברים שלא היה עיקר נטיעת האילן בשבילם וטובים לאכול חיין כגון גרעינין מתוקים וקליפות שטובין לאכול חיין ועיקר נטיע' האילן לא היה רק בשביל גוף הפרי ולא בשבילם מברך עליהם בפה"א (באר היטב סי' ר"ב ס"ק י') ואם בירך בפה"ע יצא כיון דלרוב פוסקים עיקר הברכה כך:

ה ואם אותן הדברים אינן ראויין לאכול חיין רק ע"י טיגון או מיתוק ע"י האור כגון גרעינין מרי' וקליפות מראנצי"ן וכיוצא שאינן ראויין לאכול חיין רק ע"י טיגון שהכל ואם בירך בפה"א או בפה"ע יצא (ועיין קונטרס אחרון):

ו ענבים קודם שנגמרו שקורין אום צייטיג ואינן גדולים כפול בפה"א ושאר כל הפירות כשהן ראויין לאכול חיין ע"י הדחק בפה"ע ואם אינן ראויין לאכלן חיין אפי' ע"י הדחק רק ע"י טיגון שהכל (סי' ר"ב סעיף ב'):

ז אם ריסק פירות עד שאינו ניכר ממשן כלל מפסיד ברכתו ומברך שהכל אבל אותן שדרכן תמיד לרסק כמו בשמים מברך ברכה הראוי' להן (עקו"א):

ח פירות שטובין חיין יותר ממבושלין במים. כשהן חיים מברך ברכה הראוי' להן. בישלן במים שהכל. בישלן עם דבר אחר ונשבחו אם אותן הדברים הן רק טפל בבישול זה כעין שומין ובצלין שטובין לאכול חיין יותר ממבושל במים לבד ובישלן עם בשר ונשבחו כיון שהן רק טפל בבישול זה שהכל (עקו"א). אבל אם נשבחו כשבישלן עם בשר או עם דבר אחר והן עיקר בבישול זה כגון מערי"ן וריבי"ן שמבשלין עם בשר ומשביחין או אגוזים ושאר פירות שטיגנן בדבש אף שאם היה מבשלן במים לבד היו נשתנו לגריעותא מ"מ כיון שמשביחין בבישול שהן עיקר בבישול זה בישלן מברך על של עץ בפה"ע ועל של אדמה בפה"א (ועקו"א):

ט דברים שאינן נאכלין חיין לרוב ב"א רק ע"י בישול ובישול במים לבד יותר טובין או אפילו שמשביחין על ידי בישול עם דבר אחר והן עיקר בבישול זה כמו מערי"ן וריב"ן קרוי"ט בוריקע"ס וקטניות יבשים חיין שהכל. בישלן בפה"א (עקו"א). אבל קטניות רטובין או של גינות שנזרעין ע"ד לאכול חיין מברך בפה"א אפי' על השרביטין אבל של שדות שדרכן להניחן עד שיתייבשו ולאכלן מבושלים מברך כשהן חיין שהכל. בישלן בפה"א (ט"ז סי' ר"ד ס"ק ד'). שומין ובצלים שהזקינו ואינן ראויין לאכול חיין רק ע"י פת שהכל (ט"ז סי' ר"ה):

י אוכל שמזיק כגון ששותה שמן זית בלא תערובות או שאוכל פלפלין וזנגבי"ל בלא תערובות אינו מברך כלל:

יא אוכל שנתקלקל עד שאינו ראוי לאכלו רק ע"י הדחק מברך שהכל אבל אם אינו ראוי לאכילה כלל אינו מברך כלל. ויין שריחו וטעמו חומץ מברך שהכל אבל אם טעמו יין רק שריחו חומץ מברך בפה"ג וכן יין מבושל אפי' שמו בו דבש ופלפלים כיון שלא נשתנה לגריעותא מברך בפה"ג

דין דברים המטוגנין

יב א'. אם מטגנין פרי העץ בפה"ע. ופה"א בפה"א. ואפי' אותן שטובין חיין יותר ממבושלין. לכן קריי"ן (עקו"א) וצנון ומערי"ן שטיגנן וכן אפילו ירקות הגדלין מאליהן וטובים לאכול ג"כ חיין וטיגנן בפה"א:

ב' אום צייטיגע פירות שטיגנן כגון גרינע פלוימע"ן וכיוצא אם היו נאכלין חיין ע"י הדחק בפה"ע. ואם לא היו נאכלין חיין אפי' ע"י הדחק וטיגנן שהכל:

ג' פירות וירקות שגדלין מאליהן בלא זריעה ונטיעה כגון פטי"ר זעל"י וקלמסין שהכל (וקלמסין או שאר מרקחת שאינן נאכלין חיין שלוקחים מעכו"ם אסורים משום בישולי עכו"ם) קליפות וגרעינין מתוקין שנאכלין חיין בפה"א ואם בירך בפה"ע יצא. קליפות וגרעינין שאינן נאכלין חיין כגון מראנצין שיילכ"ץ וכיוצא בהן שהכל ואם בירך בפה"ע או בפה"א יצא:

ד' פלפלין וזנגבי"ל או וורדין מטוגנין בפה"א:

יג בשמים שחוקין עם צוקע"ר מברך כברכת הבשמים שהן עיקר:

יד מי סחיטת פירות וכן פרי שאין עומד רק למוצצו כגון קאלינע"ס וכן צוקע"ר או המוצץ קנים מתוקין שהכל (עקו"א):

טו מי בישולי פירות שלא בישלן רק למימיהן שהכל אבל אם בישל ג"כ לצורך הפירות ועיקר נטיעת הפירות היה אדעתא לצורך בישול הפירות והמשקה עשוי לטבל בו. ברכת המשקה כברכת הפרי. וכשנחסר דבר אחד מאלו התנאים מחלוקת הפוסקים ע"כ יש לברך שהכל. לפיכך אם בישל ה' מיני דגן או פירות מז' מינין דאז יש ספק בברכה אחרונה ע"כ יאכל גם הפירות וישתה מים לצאת כל הדיעות (מג"א סי' ר"ה סק"ו וסי' ר"ב ס"ק כ"ב וע' בקו"א):

טז פת ממיני קמחים שאינן מה' מינים כגון רעטשניק"ס שהכל. ותבשיל שעושה מהן כגון רעטשיני גרויפין אם נתמעכו על ידי כלי מנוקב או תבשיל מקמח שלהן שהכל. אבל כשממשן בעין אפילו מיעכן בכף בפה"א (מג"א סימן ר"ה ס"ק י"ג וכ"כ אבן העוזר שם) וכן הדין באורז ודוחן אף שיש דין אחר באורז מ"מ כיון שאנו מסופקין מה נקרא אורז לכן דין אורז ודוחן שוה:

יז עירב קמח של ה' מינים עם שאר קמחים ואפה פת אם יש מהקמח של ה' מינים כזית בכדי אכילת פרס ואכל כל הפרס מברך המוציא וברכת המזון. ואם לאו מברך המוציא ועל המחיה אפילו לא אכל רק כזית. ואם עשה תבשיל אם יש כזית בכא"פ במ"מ ועל המחיה. ואם לאו במ"מ ובורא נפשות (סימן ר"ח סעיף ט') ואם לא עירבו עם קמחים רק שעירב קמח של ה' מינים עם שאר מינים שאינן מיני קמחים מברך במ"מ ועל המחיה ואפי' אין בו כזית בכא"פ אם לא שלא נתן הקמח רק לדבק בעלמא (מג"א שם ס"ק ט"ו) וקמח אורז יש לו דין קמח קטניות (אף שהמ"א הביא בסי' ר"ח שיש חולקין דבאורז אפי' בפחות מכזית בכא"פ מברך בהמ"ז מ"מ בסי' תנ"ג הכריע לחומרא דבעינן כזית בכא"פ אפילו באורז וגם אנו מסופקים אם אורז הוא מה שנקרא רייז או מה שנקרא הירז):

יח אם אוכל שני מאכלין שהן מעורבין בקערה אחת אם עיקר כוונתו על אחד מברך עליו ופוטר השני אפי הוא המועט ובסתם מה שהוא הרוב הוא העיקר ופוטר הב' שהעיקר פוטר הטפל. אבל אם יש בתערובת אפי' מעט מה' מינין שעירב בתוכו כדי לאכלו מברך במ"מ ופוטר השני. וכן כששורה דובשנין ביי"ש אף שעיקר כוונתו על היי"ש רק שאוכל עמו הדובשנין כדי שיהיה מוטעם נפטר היי"ש הבלוע בברכת הדובשנין. אבל כשלא נתן הקמח של ה' מינין רק לדבק בטל להתבשיל (סי' ר"ד סעיף י"ב ור"ז סעיף ז' ורי"ב סעיף א'):

יט אם אוכל שני מאכלים זה אחר זה ואין כוונתו בהשני רק למתק חריפות הראשון והיה דעתו עליו כשבירך על הראשון נפטר השני כדין טפל. ואם לא היה דעתו עליו מברך שהכל. דהטפל מפסיד ברכתו העיקרית ומברך שהכל (מ"א סי' רי"ב סק"ב). ויש למנוע מלאכול פת למיתוק השתיה ואם אכלו למיתוק א"צ נטילה ולא ברכה. ודוקא שהיה דעתו מתחלה לאכול פת למיתוק. פלאדין במדינתנו שהדובשנין טובים מברך במ"מ ופוטר המילוי אבל אם אוכל אח"כ המילוי לבד בלא הדובשנין הן ג"כ עיקר ומברך עליהן ברכה הראויה להן (נלמד מהא שכתב הט"ז סי' רי"ב ס"ק ח' ברקיקין דקין שהן טפלים למרקחת ומ"מ אם אכל הרקיקין לבד הן גם כן עיקר וכו' וה"נ דכוותיה וגם הא"ר הביא פוסקים דס"ל שהמרקחת עיקר אפי'