דרך החיים כח

ד לדבר מצוה שהוא נחוץ מאוד אפילו התחילו כא' וגמרו כולן והאחרים אין רוצין לברך עדיין מותר לחלק (שם):

ה בכל אלו החילוקים שנתבארו בסעיף דלעיל לענין שלשה במקום שמצטרפין לענין זימון ובמקום שאון רשאין לחלק כן הדין לענין עשרה כדי לזמן בשם [שם] רק בעשרה אם שבעה אכלו פת ושלשה אכלו ירק או שתו רביעית משקה מצטרפין לזמן בשם אבל אם ששה אכלו פת וארבעה אכלו ירק אין מצטרפין לזמן בשם (סי' קצ"ז):

ו שתי חבורות שאוכלין על שתי שלחנות או אפילו בשני חדרים בבית אחד ואין בכל אחד ג' כדי לזמן ורוצים לברך בזימון או שאין בכל אחת עשרה ורוצים להצטרף כדי לזמן בשם אם ישבו מתחלה ע"ד להצטרף ומקצתם רואים אלו את אלו או ששמש אחד משמש לשניהם אע"פ שאין רואין אלו את אלו מצטרפים אבל אם יש בכל אחת זימון שלשה בפני עצמן ורוצים לזמן ביחד דהיינו שאחד מהחבורות יברך בזימון לשתי החבורות אם מקצתן רואין אלו את אלו או ששמש אחד משמש לשניהם אף שלא ישבו ע"ד להצטרף יחד מצטרפין (פ"מ סי' קצ"ה) וצריך שיהיו כולן יכולין לשמוע כל בהמ"ז מפי המברך כדי שיענו אמן על כל ברכה וברכה ולכן יש ליתן לברך למי שקולו חזק ואם אינן יכולין לשמוע יתבאר דינו לקמן ז שלשה שאכלו כאחד ושכחו שנים מהם וברכו בפני עצמן בטל מהם הזימון ואין יכולין לחזור ולזמן למפרע אבל אם שכח א' מהם ובירך לעצמו יכולין השנים לזמן עם השלישי אף שכבר בירך (סימן קצ"ד) ויכול לומר שאכלנו משלו והם יוצאין ידי זימון והוא אינו יוצא (פ"מ שם):

ח שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק בלא בהמ"ז כשרוצין לברך קוראין אותו ומודיעין לו שרוצין לזמן כדי שיצטרף עמהם וכן הדין אם היה צריך אחד מהם לילך לדבר מצוה ובירך לעצמו וקיים המצוה קודם שברכו השנים צריך לבוא אצלם ויכולין לברך בזימון אף שהג' כבר בירך כמו בשכח ובירך שנתבאר לעיל וכן הדין בעשרה שהוצרכו שלשה לילך לדבר מצוה וזימנו לעצמן וקודם שברכו האחרים גמרו המצוה צריכין לבוא אצלם ולצרף עמהם ולברך בשם ובעשרה אף שזימנו שלשה מהם מצטרפין אח"כ לזמן בשם כמו שיתבאר לקמן (שם):

ט שלשה שאכלו כאחד ורוצים השנים לברך ואחד רוצה עדיין לאכול צריך האחד להפסיק על כרחו להשנים ועונה עמהם ברכת הזימון וצריך שימתין עד אחר שיאמרו ברכת הזן את הכל ואח"כ גומר סעודתו וצריך לאכול כזית פת כדי שיוכל לברך ברכת הזן ובעשרה אין צריך להפסיק רק עד שאומרים ברוך אלהינו כו' ואח"כ גומר סעודתו בלא ברכה ואם לא רצה להפסיק מזמנין עליו בין עונה בין לא עונה אבל השנים א"צ להפסיק לאחד אא"כ שנתרצו ברצון הטוב בשבילו ואם לא רצו וזימן הוא בע"כ לא עשה כלום (סימן ר'):

י חמשה שאכלו על שלחן אחד ורצו שנים לברך והפסיק השלישי להם כמו שנתבאר לעיל אין יכולין אח"כ השנים הנותרים לזמן אפילו אם רוצים לצרף עמהם אחר דכבר פרח זימון מינייהו אבל מי שהפסיק לשנים ואח"כ באו שנים אחרים וישבו על שלחנו ואכלו שם אם אכל המפסיק אחר שהפסיק אפילו רק כזית ירק או שתה רביעית משקה מצטרף עמהן לזימון וכן אם היו ששה או שבעה וברכו שנים מהם והפסיק השלישי להם ואח"כ רוצים עוד שנים מהם לברך אה אכל השלישי אחר שהפסיק להשנים הראשונים אפילו רק כזית ירק יכול להפסיק להשנים האחרים ולענות אחריהם ברכת הזימון וכן יכול להפסיק בענין זה כמה פעמים וגם לא שייך כאן לומר פרח זימון מהנותרים כיון דהנשארים שלא זימנו הם כדי זימון (שם):

יא שלשה או ארבעה שהפסיקו לחבריהם לזמן בשם אם אכלו ביחד אחר כך לאחר שהפסיקו יכולין לברך בזימון ולא פרח זימון מינייהו כי לא נצטרפו רק להזכרת השה (מ"א בשם הטור) וכן יכולין אח"כ להצטרף לו' אחרים שאכלו אצלם לזמן בשם אפי' לא אכלו אחר שהפסיקו אפי' כזית ירק וגם לא שתו רביעית משקה וכן אם יש אפילו חמשה שהפסיקו לששה אחרים מצטרפין אח"כ לה' אחרים לברכת אלהינו (שם פ"מ וא"ר):

יב אם רבים הם המסובין ורחוקין מן המברך ואינן יכולין לשמוע כל בהמ"ז מפי המברך כדי שיוכלו לענות אמן מוטב שהרחוקים יזמנו לעצמן אפילו בשלשה כדי שישמעו ויוכלו לענות אמן משיזמנו עם חבורתם בשם ולא יוכלו לענות אמן על כל ברכה וברכה סימן קצ"ה וא"ר):

יג שלשה שבאו משלשה חבורות של זימון ונתחברו השלשה יחד אף שלא אכלו השלשה ביחד רק כ"א אכל שם בפ"ע חייבין בזימון כיון דכבר נתחייבו אצל חבורתם וצריכין לברך קודם שזימנו חבורתם דאם זימנו חבורתם קודם פרח זימון מינייהו ואף שנפרדו דכיון שזימנו הרוב פרח זימון מן המיעוט אבל אם זימנו אלו שלשה הנפרדים קודם אפילו לא נשאר בכל חבורה רק ב' כיון דהם הרוב לא פרח זימון מינייהו ויכולין כל חבורה לצרף עמהן אחר שיאכל אפילו רק כזית ירק ולזמן (סי' קצ"ג):

יד קטן שהוא בן י"ג שנים אף דלא ידעינן אם הביא שתי שערות מצטרף לזימון (סי' קצ"ט:

טו ג' שאכלו כא' וא' אוכל בשר והשנים אוכלים מאכלי חלב או להיפוך כיון דהאוכל חלב אם ירצה יכול אח"כ לאכול עם חבירו בשר מצטרפין לזימון אבל אם האוכל חלב א"י לאכול בשר כגון שהוא בין המצרים והוא נזהר מלאכול בשר או שאוכל גבינה קשה שאסור לאכול בשר אחר גבינה קשה אין מצטרפין (א"ר ומ"א סימן קצ"ו)

דין בהמ"ז ודיני יעלה ויבוא ודיני על הנסים בבהמ"ז

א צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בשפתיו אבל בדיעבד אם בירך ולא השמיע לאזניו ובלבד שהוציא בשפתיו יצא (סי' קפ"ה): ב בחנוכה ופורים צריך לומר על הנסים בבהמ"ז בברכת נודה לך קודם ועל הכל ואם שכח אין מחזירין אותו [ואם נזכר אחר שאמר השם שוב א"צ לחזור אפילו בסעודה ראשונה של יום פורים] (א"ר פ"מ) ויכול לאמרו בתוך שאר הרחמן הוא ויאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי כו' (סי' קפ"ז) ובשבת של חנוכה והזכיר של חנוכה בבהמ"ז ולא הזכיר של שבת ולא נזכר עד אחר שהתחיל הטוב והמטיב דדינו שיחזור לראש א"צ להזכיר של חנוכה בבהמ"ז הב' (סי' קפ"ח מ"א סקי"ב): ג אם בירך והיתה צואה כנגדו צריך לחזור ולברך אבל מי רגלים כנגדו א"צ לברך שנית (סי' קפ"ה): ד בברכת רחם נא יאמר הנוסח רענו בשו"א תחת הרי"ש זונינו במלאפו"ם שהוא לשון בקשה שמתפלל להקב"ה על מזונו שיזון אותו ואפילו בשבת שאסור לשאול צרכיו יכול לומר נוסח זה משום דנוסח הברכה כך הוא (מ"א בסי' קפ"ח): ה בשבת ויו"ט וחוה"מ ור"ח צריך להזכיר בבהמ"ז מעין המאורע בשבת אומר רצה כו' ביו"ט וחוה"מ ור"ח אומר יעלה ויבוא קודם ובנה ירושלים ואם שכח רצה ונזכר קודם שגמר ברכת בונה ירושלים היינו שאמר ברוך אתה ולא אמר עדיין השה אומרו שם אבל אם אמר השם הוי כגמר הברכה ואם נזכר קודם שאמר הטוב והמטיב אומר בא"י אמ"ה שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית. ברוך אתה יי מקדש השבת (סימן קפ"ח): ו ביו"ט וחוה"מ ור"ח אומר יעלה ויבוא קודם ובנה ירושלים ואם הוא בשבת אומר רצה קודם ואח"כ יעלה ויבוא ואם טעה ולא הזכיר יעלה ויבא בי"ט אל נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן ימים טובים לעמו ישראל לששון ולשמחה את יום חג (הפלוני) הזה. ברוך אתה יי מקדש ישראל והזמנים. ואם חל יו"ט בשבת ושכח לומר של שבת או של יו"ט אומר אותו ששכח ואינו כולל השני עמו משום שכבר הזכירו. ואם שכח להזכיר שניהם אומר נוסח זה ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה