דרך החיים כז

דיני כוס בהמ"ז ושלא יהא פגום

א מצוה מן המובחר לברך בהמ"ז על הכוס ואפי' שהוא אוכל ביחיד יש לברך על הכוס וכשהוא אוכל ביחיד ומברך על הכוס אין לאחוז הכוס בידו בשעת בהמ"ז רק מניחו לפניו על השלחן ונכון מנהג זה ע"ד הקבלה (סי' קפ"ב): ב כוס של בהמ"ז צריך לברך על היין אם יש לו ואם לאו מברך על השכר כיון שרוב שתיית ההמון הוא שכר הוי חמר מדינה ואם רוב שתייתן הוא מי דבש יותר טוב לברך על מי דבש אבל אם אין שותין מי דבש רק לפרקים שכר עדיף (שם): ג צריך שלא יהא פגום שאם שתה ממנו פגמו ואפי' שתה מן הכד או מן החבית פגמו ואפי' מים פגומים אסור למזוג בהם כוס של ברכה (שם) ויכולין לתקן כוס פגום ע"י שיוסיפו מעט יין או מים (שם): ד אם החזיר כים פגום של יין לתוך הקנקן היין שבקנקן כשר ובלבד שיהא היין שבקנקן יותר מהיין פגום (מ"א שם): ה כוס של ברכה טעון הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ואם הוא נקי שאין בו שיורי פת א"צ וה"ה אם מקנחו במפה דיו וצריך למלאות אותו שיהיה מלא על כל גדותיו אף שישפוך ממנו קצת אין בכך כלום (סימן קפ"ג): ו כוס של ברכה צריד היות שלם שלא יהא נסדק וכן אם יש בו חסרון כדי חגירת ציפורן פסול וכן אם נשבר בסיס התחתון פסול (בא"ר שם): ז מקבל הכוס בשתי ידיו וכשמתחיל לברך נוטלו בימינו ולא יסייע בשמאל אבל אם נותן השמאל תחת הימין לסייעה ואין נוגע בכוס מותר ומגביהו מעל השלחן טפח ונותן בו עיניו כדי שלא יסיח דעתו ואין לוקחין כוס שפיו צר לברך עליו. ומשגרו לאשתו שתשתה ממנו ואפילו לא אכלה עמהם (שם): ח איטר אוחז הכוס בימינו שהוא שמאל כל דם (שם): ט אסור להפסיק בשום הפסק בברכת המזון (שם): י יקדים לסיים קצת קודם המברך כדי שיענה אמן אחר המברך (שם): יא צריך לישב בשעה שהוא מברך ואפילו אם היה הולך כשאכל צריך לישב לברך כדי לכוין דעתו וגם לא יהא מיסב ושוכב על צדו כשהוא מברך שהוא דרך גאוה אלא ישב באימה וביראה אבל בדיעבד אפילו בירך כשהוא מהלך יצא ואסור לברך כשהוא עסוק במלאכתו (שם)

לקבוע ברכה במקום סעודה ועד במה יכול לברך מי ששכח ולא בירך

א מי שאכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו ואם יצא ממקומו אפי' בשוגג ולא בירך בהמ"ז ונזכר במקום שהוא שם שלא בירך אם יש לו פת אפילו פחות מכזית יאכל במקום הב' ויברך ברכת המזון ואם לאו יחזור למקומו שאכל ויברך שם ובדיעבד אם בירך במקום שנזכר יצא אפילו עקר ממקומו במזיד וכן אם א"א לחזור למקומו כגון שהולך עם שיירא ואין בני השיירא רוצין להמתין עליו עד שיחזור או שהרחיק ממקומו כ"כ שאם יחזור יתעכל המזון שבמעיו בכל אלו יברך במקום שנזכר (סי' קפ"ד): ב אכל ואינו יודע אם בירך בהמ"ז אם לאו אם אכל כדי שביעה שחייב מדאורייתא בבהמ"ז הוי ספק דאורייתא וחייב לברך שנית ואפילו ברכה רביעית שהיא מדרבנן צריך לברך כדי דלא לזלזולי בה ואם אינו שבע אף שאכל כביצה פת א"צ לברך מספק (מ"א שם): ג עד אימת יכול לברך עד כדי שיתעכל המזון והשיעור כ"ז שאינו רעב מאכילה ראשונה לא נתעכל עדיין ומשעה שהתחיל להיות רעב הוי נתעכל ושוב אסור ברך ובסעודות גדולות שיושבין לפעמים ד' או ה' שעות קודם שמברכין בהמ"ז אין המנהג נכון כ"כ ויש לנהוג לברך בהמ"ז מיד ומ"מ אם יושבין ושותין ואוכלים פרפראות ואין תאבים לאכול מחמת הפרפראות שאכלו יכולין לברך ברכת המזון (מ"א שם): ד מי שאכל מעט ולא שבע ממנו דמחויב לברך בהמ"ז מדרבנן ושהה קודם שבירך בהמ"ז ואח"כ אינו יודע לשער אם נתעכל המזון במעיו שמקודם ג"כ היה רעב קצת יאכל כזית פת קודם בהמ"ז [מ"א שם] וא"צ לברך המוציא על מה שרוצה לאכול דאף אם נתעכל המזון במעיו א"צ לברך המוציא קודם שבירך אם לא הסיח דעתו (אה"ע דלא כמ"א): ה מי שאכל פירות ושהה קודם שבירך ברכה אחרונה ג"כ השיעור אם אינו תאב לאכילת שום פירות יכול לברך ברכה אחרונה (שם)

דיני בהמ"ז בג' או בי' ואם טעה בברכת המזון

א ג' שאכלו כאחד חייבין בזימון שיאמר אחד נברך שאכלנו כו' (סי' קצ"ב): ב אין המסובין עונין אמן אחר ברכת הזימון אבל אדם אחר שבא לשם שלא נצטרף עמהן יתבאר דינו בסימן שאחר זה (א"ר שם): ג המברך אומר ב"ה וב"ש קודם שמתחיל ברכת המזון והאחרים אין אומרים וה"ה יחוד כשמברך אין אומר (א"ר שם): ד בעשרה אפי' עד ריבוא מזמנין בשם ואומר המברך נברך אלהינו וכו' והם עונין ברוך אלהינו כו'. אם טעה המברך בעשרה והעונין ולא הזכירו השם ואפילו אם המזמן אמר השם והעונין לא הזכירו את השם אין יכולין לחזור ולהזכיר השם דהוי כזימון למפרע ואפילו המברך שחוזר ועונה אחר העונים ברוך אלהינו כו' הפסיד ואינו מזכיר השם ואינו אומר רק ברוך שאכלנו משלו כו' [שיורי ברכה בשם תשו' הרשב"א כת"י]. ואם טעה המזמן ולא הזכיר השם אם לא ענו העונין אחריו עדיין חוזר המזמן ומברך בשם ואם כבר ענו אחריו בשם כשחוזר המזמן לומר אחר העונים צ"ל ברוך אלהינו בשם כיון דהעונים ענו בשם (באר היטב)

דין מי שלא אכל ושמע ברכת הזימון היאך עונה אחריהם

א שלשה שאכלו והן מברכין בזימון והיו שם אחרים שלא אכלו עמהם כששומעים שאומר המברך נברך שאכלנו כו' צריכין לענות ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד ואם באו לשם כשהמסובין עונין אחר המברך ברוך שאכלנו כו' עונים אחריהם אמן וכן אחר שחוזר המברך ואומר ברוך שאכלנו כו' עונים האחרים שלא אכלו אמן ואם היו האוכלין עשויה שמזמנים בשם עונין אותם שלא אכלו אחר המברך ברוך אלהינו ומבורך שמו תמיד לעולם ועד (סי' קצ"ח)

דין צירוף לזימון ומתי אינן רשאין לחלק

א משלשה ועד חמשה וחמשה בכלל וכן מעשרה עד י"ט וי"ט בכלל שקבעו עצמן לאכול כאחד אין רשאין לחלק אם לא באופנים שיתבאר בסעיפים דלקמן דמותרים לחלק אבל מו' עד ט' וט' בכלל וכן מעשרים ולמעלה יכולין תמיד לחלק אם ירצו ובאופן שלא יפסידו הזימון בשם (סימן קצ"ג): ב שלשה שאכלו על שלחן אחד או על מפה אחת אפילו לא אכלו בפ"א רק אחר שאכלו השנים וגמרו מלאכול אלא שלא אמרו עדיין הב לן ונברך בא השלישי וישב אצלם לאכול ואפילו כ"א אוכל מככרו ואפי' לא אכלו רק שנים פת והשלישי אכל כזית ירק או שתה רביעית משקה הרי אלו מצטרפין לזימון (סימן קצ"ג קצ"ז) ואם כבר בירך ברכה אחרונה על הירק או על המשקה שוב אינו מצטרף (מ"א שם): ג אם אחד יש לו דבר נחוץ מאוד וא"י להמתין עד שיגמרו חבריו שיברכו בזימון אף שהתחילו לאכול כא' יכול לגמור סעודתו קודם חביריו ולברך בפ"ע אבל אם גמרו כולן סעודתן אסורין לחלק אפילו לדבר נחוץ (סי' ר' בט"ז):