דרך החיים כו

דבר שנמאס מסלקו לצד אחד ומברך (סימן קע"ב): ב שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה אם א"צ לאותן משקין דוקא כגון שיש לו עוד מאותן משקים צריך לפלוט אותן המשקים שבתוך פיו וישתה משקים אחרים ויברך עליהם ואם אין לו עוד מאותן משקים בולע המשקים שבפיו ואינו מברך ברכה ראשונה רק ברכה אחרונה ומ"מ כשהמשקים בפיו עדיין יהרהר בברכה ראשונה דהרהור כדיבור דמי במקום הדחק (שם)

דין איזה מין פת מצוה להקדימו לבצוע עליו

א היו לפניו שתי לחמים ממין א' מברך על היותר גדולה ואם האחד שלם והשני פרוסה אף שהפרוסה יש לה מעלות יותר דהיינו שהיא גדולה ולבנה והשלם קטן וקיבר ג"כ מברך על השלם ואם שניהם שלימים או שניהם פרוסים רק שהאחת נקי' והאחת פת קיבר מברך על הפת שהוא נקי ואם שתיהן נקיות רק שהאחת לבנה ביותר מברך על הלבנה ביותר אף שהב' גדולה יותר (א"ר סי' קס"ח): ב פת חיטין ופת שעורין מברך על של חיטין ואם הי' של חיטין פרוסה ושל שעורים שלימה מניח הפרוסה תחת השלימה ובוצע משניהם יחד (שם): ג פת חיטין ופת דגן אפי' הי' של חיטין פרוסה ושל דגן שלם מברך על של חיטין כיון דחיטין מפורש בקרא וכן אפי' פרוסה של שעורים ושל דגן שלימה מברך על של שעוריה כיון דמפורש בקרא (שם בפ"מ): ד כל החילוקים הנ"ל היינו דוקא אם רוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא אחד מברך על אותו שרוצה לאכול אף שהב' מין ז' וחשוב (שם)

איזה דברים נקרא הפסק בסעודה

א אם אכל פת והלך למקום אתר באמצע הסעודה כשחוזר למקומו ורוצה לאכול א"צ לברך המוציא כיון שפת צריך ברכה במקומו לא חשוב עקירתו הפסק והיסח הדעת וכשרוצה לאכול במקום אחר כזית פת ג"כ אין צריך לברך המוציא ויברך בהמ"ז במקום השני אבל אם לא אכל במקום הב' רק פחות מכזית פת אפילו אכל הרבה פירות צריך לחזור למקומו הראשון ולברך שם בהמ"ז אבל לכתחילה אסור לעקור ממקומו בלי שיברך תחילה בהמ"ז שמא ישכח את"כ לאכול עוד אם לא לצורך מצוה עוברת כגון ללוות המת וכיוצא בזה אבל לילך להתפלל בבהכ"נ אסור ובדיעבד כשהלך וחזר א"צ לברך המוציא (ולענין נט"י ע"ל בה' נט"י) ודוקא אם לא הסיח דעתו אבל אם הסיח דעתו יתבאר לקמן (קע"ח בט"ז): ב אם היה דעתו בשעת ברכת המוציא לילך באמצע סעודתו לבית חבירו לאכול שם מותר אח"כ אפי' לכתחילה לילך שם (שם): ג בשבעת המינים יש בהם פלוגתא אם צריכין ברכה אחריהן במקומן לכן לכתחילה יש להחמיר לברך במקומו ובדיעבד אם שינה מקומו ג"כ דינן שוה לפת (שם במ"א) וא"צ לברך שנית דספק ברכות להקל: ד אם אכל פירות או שתה משקין שא"צ ברכה במקומן ושינה מקומו הוי היסח הדעת אפי' לא הלך רק לעשות צרכיו לקטנים כשחוזר לאכול או לשתות בין במקום הראשון בין במקום אחר צריך לברך שנית ברכה ראשונה אם לא שהיה יושב עם כמה אנשים שאכלו עמו או שתו עמו והניח מקצת חברים שם ושינה מקומו ואח"כ חזר אצלם לא הוי היסח הדעת וא"צ לברך אח"כ ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול ולשתות (שם במ"א וא"ר): ה אם היה בגן המוקף מחיצות ובירך על פירות אילן אחד אם היה בדעתו בשעת ברכה לאכול מכולן אם הלך אח"כ לאכול מאחרים אף שאין רואה מקומו הראשון א"צ לברך על האחרים כיון שהוא בגן אחד אבל מגן נגן לא מהני דעתו אף שסמוכין (שם): ו מחדר לחדר תחת גג אחד דינו כמאילן לאילן בגן אחד (פ"מ): ז מאילן לאילן העומדים ביער ולא בגן המוקף מחיצות לא מהני דעתו ואפי' רואה מקומו והוי כמגן לגן (ט"ז) ובאילן אחד שאוכל במזרח של אילן ואח"כ אוכל במערב של אילן אם רואה מקומו הראשון א"צ לברך שנית אף שלא היה בדעתו בשעת ברכה (פ"מ שם): ח שינת עראי באמצע סעודה אפי' בדברים שא"צ ברכה במקומן הוי היסח הדעת ואם רוצה לאכול אח"כ עוד פת יטול ידיו ולא יברך (פ"מ שם)

דין איזה דברים הוי היסח הדעת בסעודה. א גמר סעודתו ואמר הב לן ונברך ואח"כ רוצה לאכול עוד קודם ברהמ"ז אסור לו לאכול עוד מחמת שיש מחלוקת הפוסקום אי הוי היסח הדעת וצריך לברך המוציא אם לאו ולכן אין להכניס עצמו בספק ברכה אבל אם רוצה לשתות עוד מותר לו לשתות בברכה דבזה כ"ע מודים דלענין שתיה הוי הב לן ונברך היסח הדעת ויברך ברכה ראשונה על מה שרוצה לשתות (סי' קע"ט): ב אם נטל ידיו במים אחרונים ואח"כ רוצה להפסיק בדיבור לכתחילה יחמיר על עצמו שלא להסיח שום דיבור אחר שנטל ידיו אבל אם צריך להפסיק בדבר נחוץ או בדיעבד אם הפסיק יטול ידיו שנית כדי להיות תכף לנטילת מים אחרונים ברכה וכ"ש שאסור לאכול ולשתות לכתחילה כי תיכף לנט"י ברכה (שם בפ"מ): ג אם נטל הכוס לברך (אף שלא נטל ידיו וגם לא אמר עדיין הב לן ונברך) אם רוצה אח"כ לאכול ולשתות יכול לאכול ולשתות עוד רק שצריך לברך ברכה ראשונה (ומה שכ' המ"א שם ס"ק ה' שדין זה דומה לנטילת ידים כוונתו לענין ברכה שצריך לברך ברכה ראשונה אם רוצה לאכול אבל לענין אכילה ושתיה לא דמי לנט"י דשם אסור לאכול ולשתות אף בברכה משום תיכף לנט"י ברכה אבל כאן לא שייך האי טעמא ע"כ מותר לאכול ולשתות בברכה כנ"ל): ד מי שסמוך על שלחן אחרים אפי' אמר הב לן ונברך לא הוי היסח הדעת עד שיאמר בעה"ב דוודאי דעתו של אורח אם ירצה עוד בעה"ב לאכול ולשתות שיאכל וישתה עמו ולכן אם בשעת אמירתו גמר בלבו בפירוש אף שירצה בעה"ב לאכול ולשתות לא יאכל וישתה עמו ונמלך אחר כך דינו כדלעיל בסעיף א' ואם אמר בעל הבית הב לן ונברך והאורחים שתקו הוי כאלו הם גם כן אמרו הב לן ונברך אם לא שאמרו בפירוש שהם רוצים לאכול ולשתות עוד (שם)

קצת מנהגי סעודה ודין מים אחרונים

א אין להסיר המפה והלחם עד אחר בהמ"ז. כל מי שאינו משיור חתיכות פת על השלחן אינו רואה סימן ברכה לעולם אבל פת שלימה אסור להניח על השלחן בשעת בהמ"ז משום דמיחזי כעורכים לגד שלחן (סי' ק"פ): ב פרורים שאין בהם כזית יכול להטיל אותם למים אבל צריך ליזהר שלא יפזרם על הארץ וידרסו עליהם משום שקשה לעניות אבל פרוסה שיש בה כזית אסור לאבדה במים (שם): ג נוהגין לכסות הסכין בשעת בהמ"ז (שם): ד האידנא דליכא חשש מלח סדומית מ"מ יש ליזהר שיטול מים אחרונים וכל המים וכל המשקין כשרים לנטילת מים אחרונים אף אותן הפסולין למים ראשונים. ואין נוטלין ע"ג קרקע במקום הילוך ב"א ולכן יש ליטול תחת השלחן ויש לנגב הידים (סימן קפ"א):