דרך החיים כד

אפילו שומרי גנות] ואם הולך בדרך אם ודאי לו שימצא מים תוך ד' מילין בדרך שרוצה לילך לשם צריד להמתין עד שיגיע לשם וכן אם יחזור לאחוריו עד מיל וימצא שם מים לנטילה צריך לחזור לאחוריו ואסור לו לאכול בלא נטילה [אפילו] דבר שטיבולו במשקה אפילו ע"י מפה אבל אם ספק אם ימצא מים בתוך שיעורין הנ"ל יכול לאכול בלא נטילה רק יכרוך ידיו במפה ויאכל או ע"י כף ומזלג (סי' קס"ג): ב המאכיל לאחרים א"צ נטילה והאוכל צריך נט"י אף שהאוכל לא נגע כלל במאכל ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור (שם): ג אף שמדינא מהני ליטול ידיו שחרית ולהתנות עליהם כל היום כולו מ"מ נהגו האידנא שלא להתנות משום שצריך זריזות יתירה שלא יסיח דעתו ולא יטנף את ידיו וא"א ליזהר בזה (א"ר בשם כמה פוסקים): ד מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בירך ושוק או שאר מקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה במקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם הסיח דעתו משמירתן בכל אלו צריך לחזור וליטול ידיו בלא ברכה משום שהוא מחלוקת הפוסקים אם צריך ליטול מחמת נקיות בלא טומאה ולכן צריך נטילה בלא ברכה וכן אפילו אם עשה צרכיו או הפליג הרבה והסיח דעתו בכל אלו נוטל ידיו בלא ברכה (פ"מ סימן ק"ע)

דין העושה צרכיו ורוצה לאכול

א העושה צרכיו ורוצה לאכול יטול ידיו שני פעמים פעם ראשון שלא כדינו ומברך אשר יצר כו' ואח"כ נוטל ידיו כדינו ומברך ענט"י (סי' קס"ה)

דין כלי הראוי לנטילה ודבעינן כח גברא. א אין נוטלין לידים אלא בכלי שמחזיק רביעית שלא מסומך [לאפוקי כשהוא מסומך מחזיק רביעית ואם לאו אינו מחזיק פסול] וכל הכלים כשרים לנט"י אפילו כלי אבנים כלי גללים כלי אדמה ואם יש בהכלי נקב ככונס משקה [פי' שהנקב גדול כ"כ שכשמושיבין אותו על המים יכנסו המים לתוכו דרך אותו נקב] אפילו מחזיק רביעית מהנקב ולמטה אפילו מיוחד לאוכלין אין נוטלין מהם לידים ואפי' דרך הנקב וכ"ש דרך פיו ואם ניקב רק כמוציא משקה נוטלין בו לידים אפילו דרך פיו (מ"א בשם רי"ו סי' קנ"ט): ב קניק"ן שקורין שאני"ק שיש בו דד בולט ויוצא מאמצע דופני הכלי והדד שוה לדופני הכלי ואינו ארוך יותר מותר ליטול בו הן דרך גוף הכלי הן דרך הדד ואם גבוה יותר מדופני הכלי פסול ליטול בו דרך הדד וכן קניק"ן שקורין קרו"ג שיש לו אצל פיו כמו חצי עגולה אם הוא גבוה מפי הכלי כמו צינור לא נעשה לקבלה ופסול ליטול דרך אותו חצי עגולה רק דרך גוף הכלי ששוה אבל אה הוא שוה לפי הכלי מותר ליטול אפי' דרך אותו חצי עגולה (כן משמע מא"ר שם): ג אם הכנים ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם לא עלתה לו נטילה כלל וצריך לחזור וליטול ידיו בלא ברכה (שם): ד חבית שיש בה ברזא והסירה וקיבל המים על ידו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה (שם): ה הכל כשרים ליתן מים לידים אפי' חש"ו חוץ מעכו"ם או נדה. וקטן פחות מבן שש יש ליזהר לכתחילה (שם): ו הנוטל צריד לכוין לנטילה המכשרת לאכילה ואם נטל ולא כיון עיין לעיל: ז המטביל ידיו במי מעין אפילו אין בו ארבעים סאה רק כ"כ מים שמתכסים בהם ידיו בפעם אחת עלתה לו כמו נטילה אבל אם הטביל ידיו במי מקוה שאינן שאובים שאין בהם מ' סאה בדיעבד עלתה לו לנטילה אבל לכתחילה יש להחמיר (שם): ח כשמטביל ידיו בנהר או במי מעין לא יטול בידו אחת וישפכם על חברתה שאין כאן לא נטילה ולא טבילה אלא יטבול שניהם במים (שם): ט אותן בארות שעושין עם פלומפין יכול לשאוב בידו אחת המים עם הפלומפין וידו השניה יניח תחת המים היוצאים מהפלומפין סמוך לארץ ואח"כ גם לידו השניה יעשה כך וממ"נ עלתה לו נטילה אם המים שבהפלומפין נשאבין ע"י כלי שלם הוי נטילה ואם לאו עלתה לו טבילה [כי לא ידעתי מלאכת הפלומפין] משום ניצוק חיבור והוי כמו מעין עצמו אבל אין להניח הידים גבוה מן הארץ דאז הוי כטובל בכיפין דלא הוי טבילה (עיין פ"מ בא"א): י השלג אם ארבעים סאה מחובר על הארץ במקום א' מותר להטביל בו את הידים אפילו לא ריסק את השלג ומ"מ נ"ל שצריך לרסק קצת השלג במקום שתוחב שם הידים כדי שיהיו נקיות (ט"ז שם): יא כשמטביל ידיו אעפ"כ מברך ענט"י ולא על טבילת ידים (שם)

דין איזה מים כשרים לנטילה ואיזה פסולים

א מים שנשתנו מראיהן בין מחמת דבר שנפל לתוכו בין מחמת מקומן פסולין ואם חזרו לברייתן כשרין (סי' ק"ס): ב עשה במים מלאכה פסולים לנטילת ידים מחמת שנעשו כשופכין שעומדין לשפיכה (מ"א שם) ואלו מלאכות שפוסלין במים אם שרה בהן פתו אפי' אם נתכוין לשרות בכלי אחר ונפל לכלי זה (אבל אם לא נתכוין לשרותו כלל ונפל בכלי של מים לא חשיבי מלאכה) וכן אם צינן בהם יין פסולין ואם הדיח בהם כלים פסולים ואם היו הכלים מודחים או חדשים לא נפסלו וכן אם הדיח בהם ירקות פסולים ואם היו מודחים לא נפסלו ואם שרה בהן הירקות שלא יכמשו אף שהיו מודחים נפסלו המים וכן אם נתן בהם כלים שנתבקעו כדי שיכווצו מיקרי נעשה בהם מלאכה ופסולים אבל אם נתן בהם דגים חיים שלא ימותו לא מיקרי נעשה בהם מלאכה (שם במ"א): ג מים שהנחתום מטביל בהם גלוסקין או שהנחתום מדיח בהם ידיו מהבצק הדבוק בהם פסולים (ט"ז א"ר דלא כרמ"א) אבל אם מטביל ידיו וטח פני הגלוסקא או שחפן בהם בחפניו המים שנשארו לא מיקרי נעשה בהם מלאכה וכשרים אם לא נשתנו מראיהן (שם): ד אם המים בכלי שיש בה שנתות ונותן לתוכה בשר ועולין המים עד השנתות ובזה יודע משקלו וכן מים שמדיח בהם המדות שלא ישאר הריח מדבר המדוד בהם פסולים דחשוב כנעשה בהן מלאכה (שם במ"א): ה אם נתן למים דבר המריח כדי שיריחו כשרים לנט"י דנתכוין להשביחן (שם במ"א): ו מים ששתו מהם בהמה או עוף או חיה כשרים לנטילה אבל אם שתה מהם חזיר או כלב נמאסין ונעשו כשופכין ופסולין (שם): ז מים שלפני הנפח אף שלא נשתנו מראיהן פסולין מפני שבודאי נעשה בהם מלאכה היינו שכיבה בהן הברזל (שם): ח מים הפסולים שנתערבו במים כשרין בטלין במיעוטן ומשלימין אפילו לרביעית אם לא נשתנו מראיהן (מ"א א"ר ופ"מ): ט בגד שנפל למים ואח"כ הוציאו משם המים כשרים לנט"י משום שלא נתכוין לעשות בהם מלאכה ואם מיצה המים מהבגד אותן המים שמיצה פסולים ואם מיצה אותן לתוך המים שבכלי דינו כמו מים פסולין שנתערבו במים כשרים בסעיף ח': י אין המלאכה פוסלת אלא במים שאובין בין שהם בכלי בין שהם בקרקע אבל לא במי מקוה ומעין בעודן מחוברין. אבל פסול בשינוי מראה מחמת דבר אחר אין חילוק בין שאובין למקוה (ט"ז שם): יא חמי האור שאין היד סולדת בו מותר ליטול בהם לידים [שם]: יב מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהן פסולין:. יג מי דבש שקורין מע"ד או שכר מוטלין מהם לידים בשעת הדחק משום דעיקרן מים (ומה שנשתנו מראיהן לא איכפת לן משום דאישתנו למעליותא) (שם במ"א):