דרך החיים כג

אח"כ י' בלי הפסק רב יאמרו שלשה פסוקים או מזמור אחד ויאמרו קדיש ועיין שם וסי' רל"ד וא"ד סי' תקפ"א דלא כט"ז סי' נ"ה): ג בן שבעה גדול שהולד בשבת לביהכ"נ אפי' עושה מנין בביתו בחול מ"מ יש לו כל הקדישים ומדחה לבן שלשים וליא"צ מכל הקדישים: ד אם נתבטל ממנו אבילות של ז' מחמת הרגל מ"מ כל ז' ימים מיום הקבורה יש לו דין ז' לענין קדיש ומ"מ אין לו רק דין בן ז' קטן כיון שהולך כל ז' לבהכ"נ: ה וכן אם מת אביו ברגל יש לו דין בן ז' קטן לענין קדיש ברגל ואחר הרגל אף שנוהג אבילות מ"מ אין לו דין ז' לענין קדיש רק ז' ימים מיום הקבורה ואח"כ אין לו דק דין בן ל': ו מי שלא שמע שמת אביו רק אחר כמה ימים אין לו דין ז' לענין קדיש רק ז' ימים מיום הקבורה: ז לענין קדיש לא אמרינן מקצת היום ככולו ואף במנחה של יום הז' יש לו כל הקדישים כמו כל ז': ח בן ז' קטן שהולך כל ז' לבהכ"נ יש לו כל הקדישין תמידין אפי' נגד בן ל' רק ליא"צ יש לו קדיש אחד ואם יש הרבה יא"צ נגד כל הקדישים נדחה הבן ז' קטן לגמרי: ט בן ז' קטן ובן ז' גדול שניהם שווים ואם יש בן ז' גדול ובן ז' קטן ויא"צ ויש ג' קדישים אין היא"צ נוטל כלום ונוטל הבן ז' גדול ב' קדישים והקטן קדיש אחד דהגדול אומר להקטן הקדיש הב' לא ממך קא שקילנא אלא מן היא"צ: י לענין קדיש בתוך ז' אורח ותושב שווין בכל הקדישים: יא בן ל' יש לו כל הקדישים של חיוב שאומרים תמיד נגד שאר אבלים של י"ב חודש: יב בן ל' ויא"צ יש ליא"צ קדיש אחד בכל התפלות של יום זה ואם יש כמה יא"צ נגד כל הקדישים נדחה הבן ל' לגמרי: יג אם יש שני אבלים שוים כגון של ז' או של ל' או י"ב חודש או יא"צ יטילו גורל ביניהם ומי שעלה הגורל עליו לומר ערבית יש לשני קדיש אחד שחרית בלא גורל ועל הקדיש הג' יטילו גורל וכן אם יש הרבה ג"כ מטילין גורל ומי שיאמר ערבית מחמת הגורל לא יונח בגורל עד שיאמרו השאר אבלים כל אחד קדיש אחד וכשיחזור חלילה יטילו כולם יחדיו

דין אורח ותושב

א בן למ"ד תושב ויא"צ יש ליא"צ קדיש אחר כנ"ל ויא"צ אורח ובן למ"ד תושב או בן י"ב חודש יש ליא"צ אורח ג"כ קדיש אחד ויא"צ אורח ויא"צ תושב היא"צ תושב מדחה ליא"צ אורח ואם יש בן למ"ד תושב ויא"צ תושב ויא"צ אורח יש ליא"צ אורח ג"כ קדיש אחד וא"י היא"צ תושב לומר ליא"צ אורח אני קודם שיכול לומר היא"צ אורח לא ממך קא שקילנא אלא מבן ל' ויאמר היא"צ תושב קדיש ראשון ויא"צ אורח קדיש שני והבן ל' קדיש ג': ב אורח בן ל' ותושב י"ב חודש שוין ויחלוקו בכל התפלה בקדישים: ג יא"צ תושב ובן ל' אורח האורח יאמר קדיש ג' והתושב יאמר קדיש א' וב': ד אורח בן י"ב חודש יש לו קדיש בין אבלים תושבים של יב"ח: ה מי שמתפלל בבית הכנסת או בביהמ"ד תמיד אם בא לומר קדיש בבית הכנסת אחרת האבלים של ביהכ"נ האחרת יכולים לעכב עליו ואפי' הוא בתוך ז' ולמ"ד דגרע מאורח דאורח אין לו מקום להתפלל ולומר קדיש במקום אחר אבל זה יכול להתפלל ולומר קדיש בבהכ"נ שמתפלל בה תמיד: ו מי שיש לו זכות בקדישים יותר כגון בן ז' ולמ"ד יש לו זכות לענין התפלה שיתפלל: ז אם שניהם שוין לענין קדיש ושניהם יכולין להתפלל ושניהם מרוצין בשוה להקהל יטילו ביניהם גורל שהאחד יתפלל עד אשרי ובא לציון והשני יתפלל אשרי ובל"ג ואם האחד אין יכול להתפלל והב' יכול להתפלל מ"מ לא הפסיד זכותו בקדישים זה שמתפלל כיון שהב' אין יכול להתפלל וכן אם אחד מרוצה והב' אינו מרוצה הוי כמו שאין יכול להתפלל

דיני נטילת ידים לסעודה

א אם אוכל כביצה פת שמברכין עליו המוציא צריך ליטול ידיו אפילו אינו יודע להם שום טומאה ויברך ענט"י אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא (כגון לחמניות או פת הבאה בכיסנין שיתבאר לקמן בעז"ה) א"צ ליטול ידיו אבל אם קובע סעודתו עליו שצריך לברך עליו המוציא צריכין נט"י ומברך ענט"י (מ"א סי' קנ"ח ס"ק ב'):

ב אם אוכל פת שמברכין עליו המוציא פחות מכביצה או אפילו פחות מכזית צריך ליטול ידיו ואין מברך ענט"י (שם א"ר ופ"מ):

ג אם אוכל פת למתק השתיה באופן שיתבאר לקמן שא"צ לברך המוציא מ"מ צריך ליטול ידיו (א"ר בשם של"ה):

ד אם אוכל שום דבר אפי' פירות וירקות או בשר שטיבולו באחד מז' משקין והם [יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, מים] אם דרכן של אותן דברים לאכול בלא כף ומזלג אפי' אין נוגע בידו המשקין או אפי' שאוכל ע"י כף ומזלג צריך ליטול ידיו בלא ברכה ואפילו אין מטבל במשקין רק ראש הפרק אעפ"כ צריך נטילה בלא ברכה אבל דבר שאין דרכו לאכול בשום פעם רק ע"י כף כגון [לאקשי"ן או טייגליך] ואין דרך לאכול וליגע בידיו א"צ נטילה (ט"ז):

ה האוכל דבר מטוגן בחמאה כשהיא לחה ע"ג או שמטבל בחמאה צריך ליטול ידיו דחמאה כשנמוח הוי משקה אבל האוכל דבר המטוגן כמו ביצים וכיוצא בזה דלא הוי מז' משקין וטובל בחמאה קרושה א"צ ליטול ידיו כיון דהחמאה קרושה לכ"ע הוי כאוכל (ט"ז ופ"מ שם):

ו האוכל מרקחת מטוגן בצוקר א"צ ליטול ידיו דלא הוי טיבולו במשקה אבל האוכל מרקחת מטוגן בדבש אם אוכל ע"י מזלג ואינו נוגע בידו א"צ נטילה אבל אם אוכל בידו שלא ע"י מזלג צריך נטילה (שם א"ר בשם של"ה ופ"מ שם) כל משקה קרוש שאין בו טופח ע"מ להטפיח אינו משקה לענין נטילה זולת יין או מים (שם):

ז האוכל פירות מבושלים במים אם משקה טופח עליהם צריך ליטול ידיו וכן האוכל פירות כבושים כגון אוגרקי"ס צריך ליטול ידיו אבל אם הם נגובים א"צ ליטול ידיו (א"ר שם ס"ק ה'):

ח האוכל לעקי"ך למתק השתיה וטובל הלעקי"ך בי"ש לא הוי דבר שטיבולו במשקה משום דזיעה היא מהתבואה והוי מי פירות ומה שיש מים ושמרים הוי מועט נגד הזיעה ועוד שנשתנה טעמו לגמרי [פ"מ שם] ואף אם הי"ש מזוג הוא במים מ"מ מועט הוא ואין צריך נטילה:

ט מלח העשוי ממים הוי משקה. ולכן אם אוכל צנון במלח הוי דבר שטיבולו במשקה וצריך ליטול ידיו (פ"מ שם):

י נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואח"כ רוצה לאכול פת אותה נטילה שנטל לא עלתה לו וצריך ליטול פעם אחרת בלא ברכה ואצ"ל אם נטל ידיו שלא בשביל אכילה כלל אלא בשביל שהיו מלוכלכות ואח"כ נמלך לאכול שצריך ליטול ידיו בשביל אכילה ואין צריך לברך ואם נגע בנתיים במקומות המטונפים יחזור ויטול ידיו בברכה (שם ועיין מ"א):

יא צריך ליזהר בנט"י שכל המזלזל בנט"י חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם ואע"פ ששיעורו ברביעית יוסיף ליטול ידיו בשפע דאמר ר"ח אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבי לי מלא חפנאי טיבותא (שם):

יב מברך אחר נטילה קודם שמנגבם ואם שכח לברך קודם הניגוב מברך אח"כ אבל אם בירך המוציא שוב לא יברך על הנטילה (מ"א בשם תניא וא"ר שם):

יג ספק אם בירך על נט"י אינו מברך:

יד צריך לנגבם היטב קודם שיבצע כי האוכל בלי ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא. ולא ינגב ידיו בחלוקו כי קשה לשכחה (מ"א)

דין מי שאין מצוים לפניו מים לנטילה

א אם אין מצוים לפניו מים לנטילה אם הוא בביתו אפילו שומרי גנות ופרדסים צריכין לחזור אחר מים שיעור מיל אם ודאי לו שימצא בתוך מיל (וכן הוא משמעות הגמרא ופוסקים ומה שנקט הירושלמי שומרי גנות לרבותא נקט