דרך החיים כב

יאמר המזמור בלא נפילת אפים (א"ר דלא כשכנה"ג) אם מתפלל בחצר הפתוח לבהכ"נ כשהוא פתוח ולא כשהוא נעול או בעזרת נשים או שמתפלל ביחיד אפי' בביתו בשעה שהציבור מתפללין ובשעה שהציבור נופלין על פניהם יכול גם הוא ליפול על פניו אם אין טינוף מפסיק ביניהם (א"ר) אף שאין לו ס"ת בביתו אבל יחיד בביתו ואין במחיצתו ס"ת לא יפול על פניו (שם) רק יאמר המזמור בלי נפילת אפים ויכול לאמרו מעומד ואין קפידא (א"ר):

ו אין נפילת אפים בלילה לכן אם תפלת מנחה נמשכה עד הלילה אין נופלין על פניהם (מ"א וא"ר) אבל בלילי אשמורות נוהגין ליפול על פניהם מפני שהוא קרוב ליום וכן בין השמשות של לילה נוהגין ליפול (שם בט"ז) מיהו לומר המזמור בלא נ"א אין חשש אפי' בלילה (א"ר):

ז אין נופלין על פניהם בבית האבל כל שבעת ימים של אבילות ואפילו במנחה של יום ז' ואפי' היתום קטן (אבל אם האבל בבהכ"נ אומרים אבל האבל עצמו לא יאמר) ואחר שבאו הציבור לביתם יאמרו (כמ"ש בסעיף א' דלא איתמר הפסקה לענין דיעבד ודלא כט"ז וע' א"ר) וכן הדין בוהוא רחום (שם):

ח א"א תחנון ביום שיש בו מילה בבהכ"נ שמלין בו התינוק או שבעל ברית או הסנדק והמוהל מתפללין שם אף שהמילה בבית אחר (א"ר ושכנה"ג) ואף לאחר שיצא משם א"צ לאמרו (ט"ז) ויש נוהגין שאין נופלין על פניהם אפי' אם המילה בבית אחרת ודוקא בשחרית אבל לא במנחה שלפניו ושלאחריו ומיהו אם מתפללין מנחה ביום שמלו התינוק אצל התינוק הנימול (כגון על סעודת הברית) לא יאמרו (אחרונים וע' א"ר) ומיהו כשכבר ברכו ברהמ"ז על סעודת המילה יאמרו (א"ר שם) וכן הדין בבן שפחה או בן ממזר (אחרונים ע' א"ר):

ט נוהגין שאין נופלין על פניהם בבית או בבית הכנסת שיש שם חתן כל ז' ימי המשתה שלו ואפי' אם יום ז' הוא יום ח' של החופה אם מתפללין קודם שהיה החופה כגון אם הי' החופה מעט קודם לערב ביום א' א"א תחנון עד יום א' הב' מעט קודם לערב (שם אחרונים ומ"א) אבל ביום שנכנס לחופה אומרים עד שיכנס לחופה (שם ב"ה) ודוקא אם היה החתן בחור או הכלה בתולה אבל אלמן שנשא אלמנה אין זה נוהג רק ג' ימים וכן הדין בוהוא רחום לכן יש ליזהר שלא יכנס החתן לבהכ"נ כל ז' ימי המשתה שנמנעין לומר תחנון בעבורו (ט"ז ומ"א שם):

י אין נופלין על פניהם לא בט"ו באב ולא בט"ו בשבט ולא בר"ח אפי' במנחה שלפניהם ולא בחנוכה אפי' במנחה שלפניו וכן בפורים קטן בשנה מעוברת (סי' תרצ"ז) וכן בפורים גדול ב' ימים ובל"ב בעומר ובעי"כ אבל במנחה שלפניו אומרים ובער"ה אפילו שחרית א"א רק באשמורת בסליחות אפי' כשמתאחרין עד היום גדול וכן המנהג שלא ליפול על פניהם כל חודש ניסן ולא בט"ב ולא בין יוה"כ לסוכות ולא מתחלת ר"ח סיון עד אחר אסרו חג ויש נוהגין עד ז' ימים אחר שבועות (שם) וכל אלו א"א במנחה שלפניהם זולת עי"כ (אחרונים שם):

יא ראוי לומר ואנחנו לא נדע בישיבה. מה נעשה בעמידה (מ"א סי' קל"א):

יב לאחר תחנון אומרים ח"ק (ובב' וה' אומרים אא"א וע"ל בסמוך מתי א"א אותו) ובזמן שיש מוסף אומרים ק"ש אחר התפלה של שחרית. ואשרי ובא לציון (טור וש"ע סי' קל"א)

דיני אשרי ולמנצח וקדושה דסדרא

א כשמכריזין דבר יש להכריז קודם שיתחיל החזן אשרי ולא בין אשרי ללמנצח וכ"ש בשעה שאומרים אשרי (מ"א סי' קל"ב): ב אלו ימים שא"א בהם למנצח ואא"א ר"ח חנוכה ופורים ע"פ ועי"כ וט"ב (סי' קל"א) וה"ה בשנה מעוברת ביום י"ד וט"ו באדר א' (סי' תרצ"ז) גם א"א אותו בבית האבל (ב"ה סי' קל"א) דכללא הוא דאא"א ולמנצח דינה שוה (פ"מ סימן תרצ"ז): ג א"א פסוק ואני זאת בריתי בבית האבל (א"ר בשם אבודרהם דלא כמ"א): ד כשהציבור אומרים קדושה דסידרא (דהיינו ואתה קדוש כו') אף שהיחיד עדיין לא אמר אשרי ובא לציון יש לו לאמרו עמהם ואח"כ יאמר אשרי ולמנצח וגם הב' פסוקים שקודם ואתה קדוש דהיינו ובא לציון ואני זאת בריתי כו' (מ"א סי' קל"ב): ה כל ל' התרגום שיש בובא לציון יש לאמרו בקול נמוך ולא בקו"ר (שם): ו אסור לאדם לצאת מביהכ"נ קודם קדושה דסידרא (שם)

דיני קדיש ועניית אמן גם אחר שאר ברכות

א אומרים קדיש שלם תתקבל כו' אחר ובא לציון וא"א קדיש בפחות מעשרה וכל דיני צירוף נתבארו אצל דיני קדיש בי' וכו' ע"ש: וכן אם יצאו מקצתן ונשארו רובן דגומר הקדיש וע' לעיל: ב אומרים ועתה יגדל נא כת וגו' קודם שאומר החזן יתגדל אבל משעה שהתחיל החזן לומר קדיש אין לאמרו (סי' נ"ו מ"א) ובין יוצר לישתבח ובין גאולה לתפלה שבערבית ובכל מקום שאסור להפסיק אין לאמרו (א"ר): ג כשאומר הש"ץ יתגדל וביהש"ר וביתברך ובבריך הוא וכן בואמרו אמן כורע ולאחר שסיים פוסע ג' פסיעות ואח"כ יאמר עושה שלום כו' (סי' נ"ו): ד אין להפסיק בין שמיה לרבא ובין רבא למברך (שם) וכן לא יפסיק הש"ץ בין בריך הוא ללעילא מן כל ברכתא ובין בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן (א"ר שם): ה הש"ץ חוזר ואומר יהא שמיה רבא. אבל לא יאמר אמן יהא שמיה רבא דכבר אמר קודם שאמרו הציבור ויהיה כעונה אמן ב"פ (שם): ו נוהגין שלא לענות אמן רק אחר ואמרו אמן (שה): ז ואם לא שמע מהש"ץ כשאמר הקדיש רק שומע מהציבור אמן אם יודע על איזה ברכה קאי מותר לענות אמן אבל אם אינו יודע על איזה ברכה קאי לא יענה עמהם ואפילו אם יודע על איזה ברכה קאי דמותר לענות אמן הנ"מ כשששומע מפי הציבור אמן אבל אם אינו שומע מפי הש"ץ הקדיש ואינו שומע מפי הציבור אמן רק מיחיד לבד אינו עונה עמהם (עיין בסי' קכ"ד ובא"ר סי' קל"ט וברמ"א שם דלא כמ"א סי' נ"ז וע' במ"א סי' נ"ו סק"ה ע"ש): ח לא ימתינו מלענות אמן רק מיד שכלה מפי הש"ץ הברכה יאמרו אמן ואם הש"ץ מאריך בניגון של ואמרו אמן יאמרו הקהל אמן מיד כי הניגון הוי הפסק ודוקא אם מאריך הרבה בניגון (ועיין סי' קכ"ד במ"א וא"ר): ט לא יענה אמן חטופה דהיינו האלף נקודה בחטף שו"א וכן לא ימהר לענות קודם שסיים הש"ץ הברכה וכן לא יענה אמן קטופה דהיינו שמחסר הנו"ן וגם לא יפסיק באמצע המלה ולא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת כשיעור שיוכל לומר אל מלך נאמן ויכוין בכל אמן מענין הדבר שעליו קאי האמן (שם) ולא יאריך יותר מדאי לפי שאין קריאת התיבה ניכר כשמאריך יותר מדאי וכן לא יגביה קולו יותר מהמברך (שם) אבל יגביה קולו לענות בקול רם (סי' נ"ו): י אם יש קצת מהעונין שמאריכין יותר מדאי א"צ להמתין עליהם [אמנם יש ליזהר בזה בדלא אתי לאנצויי] דאיכא טירחא דצבורא (שם ועיין א"ר סי' קכ"ח וצ"ע): יא יש לעמוד כשאומרים קדיש [וכן כל דבר שבקדושה] ויעמוד עד אמן של אחר יתברך כו' ואמרו אמן (סימן נ"ו ועיין א"ר)

דיני עלינו וקדיש יתום

א כשאומר ואנחנו כורעים צריך לכרוע מעט בברכים שלו וכשאומר ומשתחוים צריך להשתחות בראשו ובאם שאינו עושה כן הרי הוא כדובר שקרים ח"ו שאומר בפיו ואנחנו כורעים ומשתחוים למלך מלכי המלכים הקב"ה ואינו עושה כן: ב אף כשאמרו עלינו בי' ויצאו מקצתן אין לומר קדיש אא"כ התחילו הקדיש בי' ויצאו (סי' נ"ה) וכן כשאמרו עלינו בלי מנין ובאו