דרך החיים כא

כמו בתפלה) ולא יחזור למקומו עד שיגיע הש"ץ לקדושה ואם המקום צר ודחוק לא יחזור לפחות עד שיתחיל הש"ץ להתפלל התפלה בקו"ר והש"ץ עצמו יעמוד כדי הילוך ד"א קודם שיחזור למקומו להתפלל וכן כשמתפלל ביחיד יש להמתין כשיעור הנ"ל אבל בעת הדחק ישהה עכ"פ כדי הילוך ד"א (שם) קב כשפוסע עוקר רגל שמאל תחלה ושיעור פסיעות אלו כדי ליתן גודל בצד עקב ולא יפסע פסיעות גסות יותר מזה (שם): קג אם השלים תפלתו והיה אדם מתפלל אחריו אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו שאם לא ימתין ויפסע מיד הרי הוא כעובר לפני המתפלל וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו (סי' ק"ב): קד יחיד המתפלל בציבור וסיים תפלתו קודם לש"ץ אסור להחזיר פניו לציבור (היינו לצד מערב) עד שיסיים ש"ץ תפלתו בלחש ויפסיע ולענין לחזור למקום שעמד כבר נתבאר בסעיף ק"א (סי' קכ"ג)

דין חולה ורוכב אם צריכין לעמוד בתפלה

א היה רוכב א"צ לעמוד ולירד להתפלל אפי' יש לו מי שתופס בהמתו אלא מתפלל דרך הלוכו וכן אם היה בספינה או בקרון אם יכול לעמוד שם בספינה או בקרון אע"פ שמהלכין צריך לעמוד ואם לאו יושב במקומו ומתפלל או אם היה הולך ברגליו מתפלל כדרכו והולך אף אם אין פניו נגד ירושלים אפי' שלא במקום סכנה כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו ויש מחמירין לעמוד באבות וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה וברוכב יעמיד הבהמה והוא יושב וסגי בהכי (סי' צ"ד): ב היה יושב בספינה או בעגלה אע"פ שיושב בכל התפלה משום ביעתותא אעפ"כ אם יכול לעמוד במקום הכריעות עומד כדי שיהא כורע מעומד ופוסע ג' פסיעות ואם א"א לו כגון שרוכב על הבהמה יחזיר הבהמה ג' פסיעות לאחוריה או יחזיר עצמו ע"ג הבהמה (שם): ג חולה מתפלל אפי' שוכב על צדיו והוא שיכול לכוין דעתו ואם א"א לו להתפלל מ"מ יהרהר בלבו (שם)

דין אימת יכול להפסיק בתוך התפלה ואם הפסיק מה דינו

א אסור להפסיק בתפלתו אלא מפני הסכנה כגון שבא שר כנגדו וירא שיכהו ואם אפשר לו לקצר דהיינו שיאמר תחלת הברכה וסוף הברכה קודם שיגיע השר אליו מקצר או אם אפשר לו שיטה מן הדרך יטה ולא יפסיק בדיבור ואם א"א יפסיק אפי' בדיבור (סי' ק"ד) ואם בא בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך (שם): ב אף שהליכה לא הוי הפסק כ"כ מ"מ בלי אונס אסור לכתחלה (שם): ג ואם שהה כדי לגמור את כולה מתחלה ועד סוף אפי' בשתיקה (עי' סי' ס"ה ושם בב"י) צריך לחזור לראש ואף שבק"ש בעינן אונס באופן שגברא או המקום לא חזו מ"מ בתפלה אפי' באונס אחר חוזר לראש דתפלה שאני (מ"א ועמ"א סי' ס"ה): ד ואם לא שהה כדי לגמור את כולה ופסק בדיבור חוזר לתחלת הברכה שפסק בה ואם פסק בג' ראשונות בדיבור חוזר לראש ואם בג' אחרונות חוזר לרצה והשיעור כדי לגמור את כולה משערינן לפי הקורא הזה (שם) והא דחוזר לתחלת הברכה או לג' ראשונות ואחרונות כשלא שהה כדי לגמור את כולה כנ"ל דוקא שהפסיק בדיבור אבל בשתיקה לא אפי' באונס כל שלא שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק אפי' בג' ראשונות (וראיה לזה מהא דאיתא בש"ס ברכות כ"ב ע"ב היה עומר בתפלה ומים שותתים על ברכיו דחוזר למקום שפסק בדלא שהה לגמור את כולה ע"כ וכ"כ הרי"ף והרא"ש והתוס' והרא"ש בדף ל"ג לא כתבו גבי עקרב שפוסק דחוזר לראש הברכה רק כשפסק בדיבור כמבואר שם להדיא ע"ש בהרא"ש ופוסקים לכך דימו אותו לטעה דמבואר בדף ל"ד ע"ש. הוצרכתי לכתבו משום דסתמו הטור וש"ע ויש מקום לטעות מהלשון. עיין סי' ק"ד ס"ה דכייל שם ובשהה כדי לגמור את כולה באמת אין חילוק בין שח לשתיקה ובאינו שהה כ"כ יש חילוק בין הפסיק בדיבור הפסיק בשתיקה): ה אם שהה כדי לגמור את כולה דנתבאר לעיל דצריך לחזור לראש אם התפלל ממקום שפסק ולא חזר לראש צריך לחזור ולהתפלל מראש (פר"ח ופשוט): ו אם שח בתפלה אפי' במזיד דינו לענין חזרה כדין ההפסקות האמורות לעיל (שם בדברי הרב ט"ז ודלא כמ"א שהפריז על המדה וחלק על הב"י ועיין בהרא"ש רפ"ב דמגילה שכ' גבי היה דורשה אע"פ שאסור להפסיק מ"מ בדיעבד יצא ועיין בהרא"ש ברכות פ' מי שמתו סי' כ"ג דיליף לענין שהה כדי לגמור את כולה תפלה ממגילה וה"ה דיש ללמוד לענין זה וכן נראין הדברים ושאני בסי' קי"ד דמחלק בין מזיד לאונס דחכמים תיקנו מבלי להזכיר גשם דקללה הוא והבו דלא להוסיף עלה על דברי הראבי"ה. גם תי' המ"א לחלק בין דברי תורה לחול אינם נראין דבכ"מ קי"ל דאין חילוק כלל וכמ"ש הפוסקים בקה"ת ובהרבה מקומות)

דין שלא לישב בצד המתפלל

א אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל בין מלפניו בין מלאחריו ובין מן הצדדים אמנם אם עוסק בדברים שהם מתיקוני התפלה ואפי' בפרק איזהו מקומן א"צ להרחיק ומי שאינו מרחיק אפי' כשעוסק בתורה ולומד אע"פ שאינו מתיקוני התפלה אין מוחין בידו ומיהו אין די בהרהור לבד רק צריך שילמוד בפיו והירא את השם אינו יושב מלפניו כמלא עיניו ואפי' יושב ועוסק בק"ש ומיהו מן הצדדין שלפניו אין לדקדק (סי' ק"ב) אבל לעמוד מותר אפי' לפניו (וע' א"ר ובסמוך): ב אם היושב בצד המתפלל חלוש אין למחות בידו (שם): ג אם היושב ישב כבר ועמד זה להתפלל בצדו ומכ"ש לפניו דאז הוא לאחריו א"צ לעמוד שהרי זה בא בגבולו אבל עמד לאחריו דאז הוא לפניו יש ליזהר ולעמוד ואפי' בצדו מנהג חסידות הוא לקום מיהו כל זה בבית שלא יחדוהו לתפלה אבל בבהכ"נ הקבוע לכל אחד להתפלל צריך לקום אפי' ישב מקודם דמקום מיוחד לכל הוא (שם): ד אסור לעבור נגד המתפללים בתוך ד"א ודוקא לפניהם אבל בצידיהם מותר (שם) ולענין לעמוד עיין בסעיף א'

דיני תחנון

א אין לדבר בין תפלה לנפילת אפים ודוקא כשמפסיק ועוסק לדבר דברים אחרים אבל שיחה בעלמא לית לן בה (סי' קל"א) ומיהו אם עבר ודיבר פשיטא דצריך ליפול על פניו (א"ר ס"ק ח' ודלא כט"ז שם) ופשוט דלדבר קדושה מותר להפסיק ומותר להתפלל במקום אחר וליפול במקום אחר (שם): ב כשנופל על פניו בשחרית אם יש תפילין בזרועו נהגו להטות על צד ימין משום כבוד תפילין ובמנחה או כשאין תפילין בזרועו יטה על צד שמאלו (שם): ג כשנופל על פניו לא יטה פניו על ידו ממש בלי הפסק דבר בין ידו לפניו רק יפסיק או בטליתו או בדבר אחר (מ"א שם וא"ר): ד נפילת אפים יש להיות מיושב אך בשעת הדחק או כגון שסיים תפלתו וצריך לעמוד עכ"פ כדי הילוך ד"א וקודם שיעור הנ"ל התחיל הש"ץ לומר תחנון יעמוד שם ויפול על פניו מעומד וכן אם א' עומד נגדו ומתפלל ש"ע דאסור לי"א לישב נגדו אפי' כמלא עיניו וא"א לו לילך לצדדין יפול על פניו מעומד וכן כל כה"ג (שם ואחרונים): ה אין נפילת אפים רק במקום שיש שם ס"ת אבל אם אין שם ס"ת אף שיש שם שאר ספרים לא יפול על פניו רק