דרך החיים כ

צריך להשהות בין תפלה לתפלה כדי הילוך ד' אמות (סי' ק"ה):

עא יאמר בעשי"ת המלך המשפט בההי"ן כי לי"א לא יצא אבל בדיעבד לא יחזור (א"ר סי' קי"ח ושאר אחרונים שם וסי' תקפ"ח):

עב בכל השנה אם אמר המלו המשפט יצא וא"צ לחזור ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תכ"ד מעת אמירתו ומשפט אומר המלך המשפט ג"כ ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו (שם):

עג בתשעה באב אומר בתפלת מנחה נחם בבונה ירושלים ואם שכח יאמר אצל ועל כולם בלא חתימה. שכח ולא אמר אין מחזירין אותו (סי' תקנ"ז):

עד מי שמתענה בעשירי יאמר נחם בעשירי בערבית ושחרית ומנחה (מ"א שם):

עה יחיד המתענה אפי' ת"צ אומר במנחה עננו בש"ת בין מתפלל ביחידות בין עם הציבור בין לא קיבל התענית או אינו משלים בין שמתענה עד המנחה וכן חתן וכל מי שמתענה עד מנחה גדולה אומרים עננו קודם כי אתה שומע תפלת עמך ולא יחתום העונה בעת צרה אלא כשמגיע לכל עת צרה וצוקה יתחיל כי אתה שומע כסדר וכן ש"ץ שמתפלל בלחש יאמר עננו בש"ת (סי' תקס"ב ותקס"ה) אך כשאינו מתענה רק עד אחר חצות ואכל קודם מנחה אף שלא אכל עד זמן מנחה גדולה מ"מ לא יאמר עננו (מ"א סי' תקס"ב) ואם לא קיבל התענית אף שמשלים באופן שיתב' אי"ה לקמן לא יאמר צום תעניתנו רק עננו כי בצרה גדולה וכו' (ט"ז שם):

עו אפי' יחיד שמתענה ומשלים וקיבל התענית כפי שיתבאר להלן אי"ה בסדר תענית לא ישנה ממטבע שטבעו חכמים ואומר עננו ביום צום תעניתנו (סי' תקס"ה):

עז אם שכח מלומר עננו אם לא נזכר עד שאמר בא"י מברכת ש"ת לא יאמר שוב בתוך התפלה רק אם נזכר קודם שעקר רגליו יאמר לאחר אלהי נצור עננו בלא חתימה אבל אם לא נזכר עד לאחר שעקר רגליו לא יאמר (שם ועיין מ"א):

עח אם אמר עננו ביום שאינו מתענה דינו כשח באמצע התפלה וכמה שיתבאר אי"ה בסמוך אצל דיני יעלה ויבא בסעיף פ"ז:

עט אם שכח לומר בר"ח יעלה ויבא בערבית אפי' אם ר"ח שני ימים ושכח בלילה השניה ג"כ א"צ לחזור התפלה אבל בשחרית ובמנחה אם נזכר קודם שאמר מודים אחר שסיים הברכה אומר במקום שנזכר ואם נזכר קודם שאמר השם מברכת המחזיר יאמר יעלה ויבא וגם ותחזינה והטעם כי צריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה ואם התחיל מודים אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לרצה ואם נזכר לאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה ואם רגיל לומר תחנונים אחר התפלה כמו אלהי נצור וכדומה אם לא אמר עדיין יהיו לרצון או שלא הסיח דעתו עדיין מתפלתו חוזר לרצה ואם לאו חוזר לראש התפלה דכיון שאמר יהיו לרצון והסיח דעתו הוי כעקורין אף שלא עקר עדיין (סי' תכ"ב):

פ אם שכח לומר בחוה"מ יעלה ויבא אפילו בערבית צריך לחזור כמו בשחרית ר"ח (סי' ת"צ):

פא בערבית ר"ח יכריז השמש קודם ש"ע לאחר קדיש יעלה ויבא כדי שידעו הקהל לומר יעו"י (אבל בשחרית לא יכריז השמש אם לא שכבר התפלל ש"ע או שלא התפלל עדיין כלל) אבל לא יפסיק באמצע ברכות וק"ש (סי' רל"ו במ"א):

פב אם מסופק אם אמר יעלה ויבא חוזר ומתפלל דמסתמא לא אמר (מ"א סי' תכ"ב ועיין א"ר):

פג שכח לומר יעלה ויבא בשחרית והתפלל מוסף לא יחזור להתפלל עוד תפלת שחרית (מ"א סי' קכ"ו):

פד ש"ץ שטעה בקו"ר ולא הזכיר בתפלתו בקו"ר לא יתפלל עוד הפעם מפני טורח הציבור ויסמוך על הפלת המוספין (שם) ודוקא שהשלים תפלתו אבל אם לא השלים מחזירין אותו לרצה:

פה ש"ץ שטעה בתפלתו בלחש ולא הזכיר יעלה ויבא לא יתפלל עוד הפעם ויסמוך על תפלתו בקול רם (שם) לכן יאמר אלהי נצור ויפסע ג' פסיעות אחר תפלתו בקול רם (סי' קי"ט וסי' קכ"ג):

פו דין אם שכח יעלה ויבא שחרית או במנחה ועבר זמנה של תפלה זו היאך להתנהג בתפלה שלאחריה אם ישלימנה או לא יתבאר אי"ה לקמן וכן אם שכח במנחה של ער"ח היאך יתנהג בערבית יתבאר אי"ה לקמן:

פז הטועה ומזכיר מאורע של שאר תפלה שלא בזמנה, אם הזכיר דבר שלא שייך באותו יום כגון שאמר זכרנו כו' וכתבנו כו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט דהיום אינו ר"ח דינו כשח באמצע התפלה שחוזר לראש הברכה ובג' ראשונות ואחרונות חוזר לתחלת הג' כמו שית' דינו לקמן אצל דיני הפסק בתפלה ע"ש בס"ג. אך אם לא אמר שקר כמו אם אמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו השי"ת לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להשי"ת שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמו שמוסיף בתפלתו ואף שאסור להוסיף בג' ראשונות ואחרונות מ"מ כשח לא הוי (ס"ס ק"ח והנלפענ"ד כתבתי):

פח כשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון בב"א (עי' א"ר בשם רש"ל סי' קי"ג) עד שיתפקקו כל קוליות שבשדרה. (וזקן וחולה שאינו יכול לשחות כ"כ כיון שהרכין ראשו דיו) וכשהוא זוקף יזקוף בנחת ראשו תחלה ואח"כ כל גופו שלא תהא עליו כמשא (שם):

פט בחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפי' אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר בא"י אינו חוזר (סי' תרפ"ב ותרצ"ג):

צ ובשאר ימים אם אמר על הנסים פשיטא דהוי שקר גמור דאמר בימים ההם בזמן הזה אך אם בשושן פורים אמר על הנסים אף שאין לאומרו מ"מ אינו חוזר (ט"ז סי' תרצ"ג):

צא אם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמש"ל אצל זכרנו ומי כמוך (סי' תקפ"ב):

צב כשאומר ברוך יכרע בברכיו וכשאומר אתה ישתחוה וכשאומר השם יזקוף וכמש"ל אצל אבות ע"ש:

צג אין אומרים ברכנו בברכה רק בשחרית ובמוסף אבל לא במנחה (סי' קכ"ז):

צד אין הצבור עונין אחריו אמן אלא כן יהי רצון (שם):

צה בת"צ אומרים או"א גם במנחה ואומרים שים שלום אבל בתענית יחיד אין לו לשנות ולומר שים שלום וכל זמן שאומרים או"א אומרים שים שלום (לבוש וא"ר סי' קכ"ז):

צו אין אומרים או"א ברכנו בבית האבל (א"ר בשם שכה"ג ס"ס קכ"ח):

צז יש נוהגין כשהש"ץ אומר שים שלום אומרים רבש"ע הכתובה אצל ברכת כהנים יש ליזהר שלא לומר הרבון רק מי שראה חלום רע באותו לילה יאמר הרבון בשחרית בשעה שאומר הש"ץ ברכת כהנים:

צח במדינתנו שנוהגין לומר אלהי נצור קודם יהיו לרצון יכול להפסיק לקדיש ולקדושה ולברכו לאחר שהתפלל י"ח ברכות עד אלהי נצור כמו שפוסקין באמצע ברכות ק"ש בתוך הפרק וכמש"ל אצל דיני ק"ש וברכותי' קודם יוצר אור וכן לאמן אינו פוסק זולת לאמן שלאחר האל הקדוש ושומע תפלה כמו שנתב' שם ודוקא בתוך אלהי נצור שרגיל לומר אבל בתוך שאר תחנונים שאינו רגיל תמיד לאמרן רק באקראי פוסק אפילו לכל אמן (סי' קכ"ב וקכ"ד בט"ז ע"ש). אמנם זה דוקא כשבא הש"ץ לקדיש או לכל אלו כשהוא באמצע תחנונים או אלהי נצור אבל לכתחלה כששמע שהש"ץ התחיל לסדר תפלתו בקו"ר מתחלת ש"ע יקצר בתחנונים ויאמר יהיו לרצון ופוסע ג' פסיעות בכדי שיענה קדיש או קדושה או ברכו ואם אין לו שהות לפסוע אומר מיד יהיו לרצון (שם). וכן הדין בקראוהו לס"ת בתוך אלהי נצור (עיין ס"ס ק"ד ומ"ש לעיל):

צט מיהו יש נוהגין לומר יהיו לרצון מיד לאחר התפלה קודם אלהי נצור ואותן הנוהגים כן אסור להם לענות קדיש וקדושה או ברכו קודם יהיו לרצון רק אח"כ מותר כמש"ל (שם) וכן יש לעשות:

ק אחר יהיו לרצון כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת ואחר שפסע שלש פסיעות בעודו בכריעה קודם שיזקוף כשיאמר עושה שלום במרומיו יהפוך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו יהפוך פניו לצד ימינו. ואח"כ ישתחוה לפניו ויאמר ועל כל ישראל כעבד הנפטר מרבו ויאמר יהי רצון כו' (סי' קנ"ג ע"ש בא"ר):

קא במקום שכלו הפסיעות יעמוד (ויכוין רגליו