דרך החיים יב

(שם ברמ"א ונ"פ הא"ר בשם הרבה פוסקים):

יב היתה צואה על בשרו ומכ"ש בפי הטבעת אם נראה כשהוא יושב אע"פ שמכוסה בבגדו אסור לקרות (וש"ז דינו כצואה) ואם אין שם ממש רק ליכלוך בעלמא והלך הריח והוא כעין מילמולי זיעה מותר לקרית (ומי שיש לו חולי הטחורים ע' מ"א סי' ע"ו וא"ר סי' ע"ז):

יג ואם היה על בגדיו ומכוסה יש להקל לעת הצורך (מ"א וא"ר):

יד צואה בעששית אם אין מגיע לו ממנה ר"ר מותר לקרות כנגדה אע"פ שרואה אותה (סי' ע"ו):

טו צואה בגומא מניח סנדלו עליו וקורא ק"ש דחשיבא כמכוסה וכיון שאין מגיע לו ריח רע מותר והוא שלא יהיה הסנדל נוגע בהצואה (שם):

טז צואה במים צלולים אסור לקרות כנגדה אלא א"כ הוא במים עכורין שאינה נראית מתוכה (שם במ"א ס"ק ט'):

יז העבירו לפניו צואה אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה דמי ואפי' עולה מן הנהר אין הרחיצה עולה לו דהוי כגרף של רעי (שם) ועמש"ל בסעיף ט' מזה ע"ש:

יח היתה הצואה במקום גבוה י' טפחים או נמוך [י"ט] ורוחב ד' טפחים על ד' טפחים (ובדיעבד אף אם לא היה ד"ט על ד' טפחים א"צ לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה וכמו שנתבאר לעיל סעיף ו' כי פלוגתת אחרונים בזה) או שהיתה בבית אחר והפתח פתוח (כגון דהכתלים עודפות מהבית מצדדין ולא נפרץ כל הכותל דאם הפתח בכל הכותל הוי כבית אחד) ויושב אצל הפתח אם רואה אותה אע"פ שאין לה ריח יש להרחיק מלפניו כמלא עיניו אמנם מאחוריו או לצדדין א"צ להרחיק ד' אמות ובשעת הדחק יש להתיר ע"י שיעצים עיניו או בלילה שאינו רואה אותה הואיל וא"א להחזיר פניו ממנה ובלבד שלא יוציא ראשו חוץ לביתו למקום שיש שם הצואה (עמ"א רסי' ע"ד) ואם אינה נראה מחמת גובהה או מחמת עומקה מותר אפי' לכתחילה (ועיין סי' ע"ט במ"א וא"ר שם) והנ"מ שאין לה ריח רע אבל אם יש לה ריח רע לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות עד שירחיק למקום שכלה הריח וא"צ יותר וכמו שנתבאר לעיל:

יט קרא ק"ש במקום הראוי להסתפק בצואה ומצא אח"כ צריך לחזור ולקרות עם הברכות והנ"מ אם מצא הצואה תוך ד' אמותיו אבל אם מצא רחוק מד' אמות אפילו מצאה כנגדו אע"פ שצריך להרחיק כמלא עיניו לכתחילה מ"מ בדיעבד שלא היה יודע שיש שם צואה והוא יותר מד"א א"צ לחזור ולהתפלל אף שהיה מקום הראוי להסתפק (ע' ס"ס פ"א) וכן אם מצאה תוך ד' אמותיו ואין המקום ראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות (ע' ס"ס פ"א בא"ר וכן הדין בתפלה וע' פר"ח) וממי רגלים אפי' במקום הראוי להסתפק א"צ לחזור ולקרות (ע"ש):

כ ספק צואה בבית מותר ובאשפה אסור דחזקתו שיש שם צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר דאינו אלא מדרבנן דלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד של מי רגלים (עיין א"ר ומ"א שם):

כא התפלל ומצא צואה בפי הטבעת חייב להתפלל פעם אחרת (א"ר ס"ק י'):

כב מים סרוחים או מי משרה ששורין בהם פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהן כמו מצואה (סי' פ"ו):

כג לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידיו על פיו ויקרא ק"ש ואפי' אם היה קורא צריך להפסיק ואם שהה כדי לגמור אל כולה כבר נתבאר שצריך לחזור ולקרות את כולה (סי' פ"ה):

כד אסור לקרות נגד ביה"כ ואפי' אין בו צואה אפי' יש מחיצות ואם רק הזמינו לביה"כ מותר כנגדו ואסור בתוכו אבל אם יש נגד החלון ביה"כ והחלון פתוח לעת הדחק יש לסמוך ולהקל אם אין מגיע לו ריח רע (ועיין סי' ע"ט וסי' פ"ג דאיכא ס"ס להקל):

כה אם סמך בית הכסא לכותל הבית ובאופן שכותל הבית הוא ג"כ כותל ביה"כ כיון דכותל זו אינו מיוחדת דוקא לביה"כ והוא ג"כ כותל הבית מותר (א"ר שם):

כו ספסל העשוי עם נקב ושם מעמידין גרף ונפנין על זה אע"פ שהוציאו הגרף ושמו דף כ הנקב מ"מ הספסל דין בה"כ יש לה וצריך לכסות אותה דהיינו כל המפסל בבגד או בדבר אחר (שם סי' פ"ג) [ול"ד לעביט של מי רגלים דאם של נחושת מותר דכאן צורתן מוכחת עליהם] (וכ"כ הפ"מ סי' פ"ח) ונ"ל דאם הספסל מיוחד לישיבה כמו כסא שמיחדין לישיבה ומכוסה בכר וכשצריך להדבר מסיר הכר שעליו ונפנין על הכלי הנצבת שם שיש להתיר מבלי כיסוי כלל דהא בגרף של רעי נמי אם מיוחד לדבר אחר הסכימו האחרונים בסי' פ"ז ופ"ח דמותר ע"ש במ"א וא"ר וכן התירו במחיצות ביה"כ אף שמחיצות ביה"כ דין ביה"כ יש להם כמ"ש הא"ר מכל מקום אם מיוחד נמי הכותל להבית מותר כמו שנתבאר לעיל סעיף כ"ה ע"ש ה"נ מותר ועוד דאין צורתן מוכחת עליהן כ"כ ודמי לגרף של נחושת וכמש"ל ואין כאן מקום לקבל אריכות:

כז גרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס ושל עץ צריך להרחיק מהן כמו מצואה ואפי' הטיל בהם מים ואין בהם ריח רע אבל אם הם של מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה (שקורין גלאזירט) מותר אם הם רחוצין יפה ואין בהם ריח רע ונראה דהיינו כריח רע שאין לו עיקר דדינו שירחיק עד מקום שיכלה הריח (עיין סי' ע"ט וסי' פ"ז) וא"צ ד"א וכמו שנתבאר:

כח אם הכלי מיוחד לדבר אחר ג"כ או בכל פעם שמשתין נותן בתוכו רביעית מים מותר אם אין לו ריח רע (מ"א וא"ר סי' פ"ז):

כט גרף ועביט של תרם שאינו מצופה או של עץ וכפאו על פיו אסור אבל של מתכת אפי' אינן רחוצין מהני כפיי' ואם יש לה ריח רע צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח דהוי כריח רע שיש לו עיקר (כמו בצואה שכתב הרוקח והובא בא"ר סי' ע"ט ה"נ כן אבל אם הם רחוצין ויש להם ר"ר אינו מרחיק רק עד מקום שיכלה הריח כדין ר"ר שאין לו עיקר):

ל אם העמידו תחת המטה ומחיצות המטה מגיעין פחות מג"ט לארץ מותר ואמרי' לבוד והוי כמכוסה וכן אם מכוסה בכלי והוא פתוח קצת למטה אמרינן לבוד כל שהוא פחות משלשה נוכחים (שם) ואם יש להם ר"ר דינו כמו בסעיף הנ"ל:

לא הניחם תוך כלי שפתוחה למעלה צריך שיהא כלי החיצונה למעלה מהן עשרה טפחים (שם א"ר בשם הגדולים):

לב טפח מגולה באשה אפי' באשתו במקום שצריכה לכסות אסור לקרות ק"ש כנגדה ושוקה אפי' פחות מטפח באשתו ג"כ אסור וכן אם לבושה דק ומתחזי בשרה אסור ואין חילוק בין פנוי' לנשואה וכן שער של אשה ואפי' אשתו במקום שצריכה לכסות אסור לקרות ק"ש כנגדה אבל בתולות שדרכן לילך פרועי ראש וכ"ש שער נכרי' אפי' דרכה לכסות מותר וה"ה שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן דמותר (סי' ע"ה שם ט"ז וא"ר):

לג יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה אפי' אשתו ואפי' פנויה בשעת ק"ש אבל קול הרגיל בו מותר (שם):

לד צריך שלא יהא עיניו רואין את הערוה אפי' של חבירו (חוץ מערות קטן שאינו ראוי לביאה וכ"ש ערות בהמה מותר) ואפי' עצם עיניו אסור כיון דהוא נגד עיניו וכשמחזיר פניו וגופו מן הערוה מותר ובעד החלון ג"כ אסור להביט אבל אם עצם עיניו מותר הואיל ואינה עמו במחיצתו ואינו רואה אותה (סי' ע"ד באחרונים):

לה וצריך שלא יהא לבו רואה את הערוה בשעת ק"ש וברכה אפי' אין ערותו מגולה (דאז בלא לבו רואה את הערוה אסור מטעם ערוה מגולה) דהיינו שהולך בבגדיו אם אין בגדיו מונחין דבוקים ממש על בטנו (מ"א צ"א) צריך שילך במכנסים או שיאזור באזור או שיחבק גופו בזרועותיו (אבל שיכסה בידיו לא מהני) דכיון דאין ערותו מגולה רק שלבו רואה את הערוה לכן אם מחבק בזרועותיו דשוב אין לבו רואה את הערוה מהני וכן ערות חבירו לא יראה לבו (דהיינו שלבו מגולה ואין הערוה אתו במחיצתו ועצם עיניו דאז אין אסור משום עינו רואה את הערוה רק משום לבו רואה אותה) (כה"ג שם):

לו שאר אבריו רואין את הערוה מותר ובלבד שלא יהא נוגעת באבריו או בשל אחר וירכותיו שהאבר מונח עליהן צריך להפסיקו בבגד בענין שלא יגע הגיד בהן אבל בכיס אין איסור (שם) אמנם המדקדקין מדקדקין גם בזה (כיש חולקין):

לז וכל זה לענין ק"ש אבל לתפלה צריך שיכסה לבו וה"ה כל גופו ויאזור מתניו אם רגיל לאזור אף שהולך במכנסים ואם הולך כל היום בלא אזור מותר בלא חגורה ומיהו