דרך החיים יא

כל הלילה מותר להתפלל מיד קודם הנץ (ע' פ"מ סי' תצ"ד): ו זמן תפלת השחר נמשך עד סוף ארבע שעות מניות שהיא שליש היום לפי ערך השעות (דהיינו אם היום ארוך ח"י שעות הוי ו' שעות על היום זמנה וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות על היום זמנה) עד זמן זה צריך לגמור תפלתו ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא וה"ה לכתחילה אם לא התפלל מקודם יכול להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק שאין לו שכר כתפלה בזמנה כנ"ל (שם): ז אחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית לכן כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה (ודוקא בטעה או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה) ודוקא מנחה קודם כמו שיתבארו אי"ה דינים אלו בדיני תשלומי וספק וטעות בתפלה ע"ש ובדיעבד אם התפלל בחצי שעה זו שאחר חצות יצא ואין צריך להתפלל שנית אחר מנחה לפי שבחצי שעה זאת מחלוקת הפוסקים אם להתפלל שנית לכן נראה לי כמ"ש (ועיין בא"ר) אבל אחר החצי שעה הנ"ל אם התפלל קודם מנחה צריך לחזור ולהתפלל כמו שנתבאר (סי' פ"ט וע"ש בא"ר)

שישתדל האדם להתפלל בצבור ובבהכ"נ ומתי פטור

א ישתדל האדם להתפלל בציבור בבית הכנסת אע"פ שיכול להתפלל בביתו בעשרה משום דברוב עם הדרת מלך ואם הוא אונס כגון שתש כוחו אע"פ שאינו חולה ממש וגם טריחא ליה מילתא לאסוף אליו עשרה להתפלל עמהם יכוין עכ"פ להתפלל בשעה שהציבור מתפללין מיהו אם חלש לבו ואפילו אינו חולה גמור מותר לו להתפלל קודם הציבור בביתו אבל אם הוא בביהכ"נ אסור לו להתפלל קודם הציבור אלא אם כן הוא אונס וכה"ג (א"ח סי' צ' וע"ש במ"א): ב לכן בני הישובים אם אין להם מנין להתפלל עמהם עכ"פ יראו להתפלל בשעה שהציבור מתפללין בעיירות אך אם הוא צרין ללמוד או לעסוק במלאכתו הנחוץ לו דכבר נתבאר לעיל שאסור קודם התפלה כשיגיע זמנה ובזמן הקיץ מאחרין הקהל התפלל יכול להקדים עצמו ולהתפלל מעת שתנץ החמה ותו דבכמה קהילות מתפללין וותיקין (עיין א"ר שם): ג וכן אע"פ שעבר זמן תפלה בציבור אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ: ד הא דכתבנו לעיל שצריך להשתדל להתפלל בבית הכנסת עם הציבור הנ"מ שהציבור אין מאחרין זמן התפלה וק"ש כפי שנתבאר לעיל זמנם אבל אם מאריכין בפיוטים ומאחרין זמנם או לסבה אחרת אין להמתין עליהם כלל ומותר לו להתפלל אפילו בביהכ"נ וא"צ לילך לביתו אפילו אם יש לו שהות לילך (שם מ"א וא"ר): ה לא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללין בעשרה רק מקודם יתפלל בציבור ואח"כ ילך ודוקא אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יצטרך אחר התפלה לילך יחידי (שם): ו יקבע מקום לתפלתו ולא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע בהכ"נ להתפלל בה רק יקבע לו מקום בביהכ"נ ולא ישנהו וכל תוך ד' אמות כחד מקום חשוב ומותר לו לשנותו תוך ד' אמות (סי' צ') ז אם אין לו תפילין להתפלל מוטב שימתין עד לאחר שיתפללו הציבור וישאל מחבירו התפילין דתפלה בתפילין עדיף מתפלה בציבור (מ"א ס"ס ס"ו וא"ר סי' נ"ח)

ממה שצריך להרחיק ושאר דברים שצריך למהר בשעת תפלתו וק"ש

א היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ממקום שכלה הריח ד"א אפילו אם יש לו חולי שאינו יכול להריח מ"מ צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח לאדם המריח וכן אם אין להצואה ריח כלל מ"מ צריך להרחיק מהצואה עצמה ד"א ומלפניו צריך להרחיק כמלא עיניו ואפי' הוא סומא ובלילה צריך להרחיק שלא יראה הרואה אותה ביום (סימן ע"ט):

ב היתה לצדדין שלפניו צריך להרחיק מהן כמלא עיניו ואם מצדו ממש יש לכתחילה להזהר גם מזה כמו מלפניו ולילך בכדי שתהא הצואה מלאחריו ואז סגי בד"א ואם א"א רק בטירחא יתירא סגי גם לצדדין בד' אמות כמו מלאחריו (שם ועיין ס"ס פ"א) ומכ"ש בדיעבד אם כבר התפלל שא"צ לחזור ולהתפלל:

ג ש"ץ המתפלל בבית הכנסת וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפללין אפי' היא לאחורי הש"ץ כשיעור הרחקה הנ"ל מ"מ צריך שישתוק עד שיוציאנה דמאחר שמוציא רבים ידי חובתן וצריכין לענות אמן אחר ברכותיו אין ראוי להיות צואה מפסקת ביניהם (שם) ובפסוקי דזמרה עד ישתבח שא"צ לענות אמן מותר הש"ץ להתפלל (שם במ"א) ואם אמר הש"ץ עד אחר ישתבח ושהה שם עד שהעבירו הצואה יאמר הש"ץ איזה פסוקים קודם הקדיש (עיין סי' נ"ד מ"א) ואם שהה בק"ש ובתפלה. כדי לגמור כולה צריך חזור לראש ומשערין לפי הקורא (ס"ס ע"ח) וכפי שיתבאר אי"ה לקמן בדיני הפסקה בש"ע. ובפסוקי דזמרה אפי' שהה כדי לגמור את כולה מ"מ אינו חוזר רק למקום שפסק (עיין סימן ס"ה וסי' נ"ג מ"א ס"ק ה'):

ד מן מי רגלים צריך להרחיק כמו שנתבאר בצואה (עיין ס"ס צ') עד שיבטל ברביעית מים ל"ש בקרקע ל"ש בכלי ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להן. ורביעית שאמרו הוא למי רגלים של פעם אחד בין מעט בין הרבה ולשני פעמים צריך שני רביעית וכן לעולם (סי' ע"ז) ומי שיש לו חולי האבן ב"מ שמי רגליו מטפטפין תמיד עיין ש"ע סי' ע"ח במ"א מאי תקנתי' לתפלה:

ה לפי מה שנתבאר לעיל סעיף ג' וסעיף ד' אם תינוק השתין מים בבית הכנסת צריך הש"ץ לשתוק ולהמתין ויחיד צריך לילך לפניו ד' אמות או מן הצדדים ד' אמות ואפילו עומד בתפלה טוב לילך למקום אחר מלהמתין ולשתוק פן ישהה כדי לגמור את כולה וכן בק"ש (סי' ע"ח בא"ר וס"ס צ') ומאיזה תינוק צריך להרחיק ממימי רגליו יתבאר אי"ה לקמן בסעיף ח':

ו הא דנתבאר עד כמה שצריך להרחיק מצוא' אפי' אין לה ריח רע לפעמים היינו דוקא צואת אדם או צואת חמור הבא מן הדרך וצואת חתול ונמי' ונבילה מוסרחת אבל צואת חזיר וכלב אם לא נתן לתוכן עורות וצואת שאר בהמה חי' ועוף או אפי' תרנגולין ההולכין בבית אם אין בהם ריח רע א"צ להרחיק מהן ואם יש בהם ריח רע שדרך בני אדם להצטער מאותו ריח או לול של תרנגולין שיש בו סירחון דינם כצואת בני אדם וצריך להרחיק מהן כמו שנתבאר לעיל סעיף א' (שם) היינו ד"א ממקום שכלה הריח מיהו בדיעבד בק"ש צריך לחזור ולקרות ובתפלה יתנה ויתפלל כמו שיתבאר אי"ה לקמן בדין ס' אם התפלל ע"ש:

ז צואת עופות של ענגלישע הענער שקורין אינדיק דינה כצואת אדם ואפי' אם אינה מסרח' לפעמים (עמ"א ס"ק י"ב) ובדיעבד כבר נתבאר לעיל ס"ק ו' (תראנו משם):

ח תינוק שאחרים בימיו אוכלין כזית פת או מתבשיל של חמשת מיני דגן מרחיקין מצואתו אבל אם ידוע שלא אכל מימיו כזית פת אין מרחיקין (מ"א סי' פ"א) אמנם טוב וישר להרחיק גם מצואת תינוק אפי' בן שמונה ימים (ע' מ"א שם) וכן אין נכון לקרות ק"ש אצל תינוקות דסתמן מטפחין באשפה מקום צואה (מ"א שם):

ט ריח רע שאין לו עיקר כגון ריח הפחה בין ממנו בין מחבירו אסור לקרות עד שיכלה הריח ואם מרחיק עד שהפסיק הריח די בזה וא"צ ד"א (ס"ס ע"ט). וכן אם העבירו צואה בביתו ונשאר ריח ג"כ סגי שירחיק עד מקום שיכלה הריח ואם יש לו חולי שאינו מריח אע"פ שיש שם ריח א"צ להרחיק רק שלא יריח די בזה (סי' ע"ט במ"א):

י צואה יבשה שנפרכת ע"י גלילה בלי זריקה מותר לקרות כנגדה אם אין לה ריח ודוקא שנפרכת ולא מהני מה שנשברת לשנים וצואה קרושה מחמת הקור והיה כי יחם השמש ונמס אסור ובדיעבד צריך לחזור ולקרות ק"ש ולהתפלל בתורת נדבה כמו שנתבאר לעיל סעיף ו' ע"ש (סי' פ"ב במ"א) [וע' בא"ר]:

יא מי רגלים שנבלעו בקרקע א"צ להרחיק אם לא שיש טופח ע"מ להטפיח