שו"ת די השב צז

אבל לענין פו"ר חשיבי כבנים בפ' הבע"י עכ"ל ונראה דהוקשה לו דהיכי אמרי' הכא דהנודר הנאה מבנים מותר בבני בנים והא קי"ל דבני בנים הרי הם כבנים ואהא תי' דדוקא לענין פו"ר חשיבי כבנים דבהכי קיים מצות פו"ר אבל אה"ן דאינם נק' בשם בנים אמנם לפי דברי הנ"י והרמ"ה י"ל דלענין פו"ר דנק' בנים ה"ד משום דליכא פנים דבמקום שאין בנים אה"ן דנק' בנים והא דאמרי' דאינן בכלל בנים היינו במקום שיש בנים

אמנם הרא"ש בתשו' כלל פ"ב סימן ד' כ' לתרץ קושי' זו וז"ל דאע"ג דאמרינן בעלמא בני בנים הרי הם כבנים מייתי ראיה מנדרים דבלשון בני אדם אין בני בנים כבנים עכ"ל והביאו מרן הב"י בח"מ סי' רמ"ז ויש לעמוד בזה מהא דאמרי' בפ"ק דקידושין ד"ל ולמדתם אותם את בניכם ולא בני בניכם ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך לומר לך שכל המלמד בנו תורה וכו' הרי דמבניכם ממעטים בני בניכם ומשמ' דמדאורייתא נמי אין בני בנים בכלל בנים ותו מייתי התם תנא אחרינא דקאמר בניכם אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מת"ל בניכם בניכם ולא בנותיכם הרי דלהאי תנא נמי מקרא דבניכם משמע ליה דוקא בניכם ולא בני בניכם ולא משמ' ליה הכא לרבות בני בניכם אלא מקרא דהודעתם לבניך ולבני בניך. וכן יש להק' מהא דאיתא בירוש' פ"י דיבמות ופ"ק דקידושי' ואם לבנו ייעדנה לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו וכו' ואם לבנו ייעדנה לבנו מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו הרי הכא נמי ממעטי' מבנו ולא בן בנו וצ"ל דשאני הנהו דהוי מיעוט' בניכם ולא בני בניכם וכן ההיא דייעוד נמי שמעי' לבנו למעט בן בנו אבל היכא דכתיב בתורה בן סתם אפי' בן בנו משמ' א"ק דהתם בירוש' מסיים עלה שמואל בר אבא בעי קומי ר"ז בפ' נחלות את עביד בן בן כבן והכא לית את עביד בן בן כבן התיב ר"ת הרי פ' נחלות הרי עשית אח כבן ושאר כל הקרובים כבן ואין את עושה בן בן כבן וכו' ע"ש ולפי מה שכתבנו דהכא ממעטי' לה מדכתיב לבנו דהוי מיעוטא א"כ מאי ק' מפ' נחלות וי"ל דקשי' ליה משום דנימא דהך מיעוטא דלבנו לא אתא אלא למעוטי אחיו מייעוד. אך ק' טובא דבפ' י"נ דקט"ו ע"א גבי נחלות גרסי' ת"ר בן אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן וכו' מנין ת"ל אין לו עיין לו הרי דאע"ג דליכא שום מיעוט אפ"ה ס"ד דבן דוקא קאמר והתו' שם בד"ה בן הבן עמדו בזה דת"ל דבני בנים כבנים כדאמ' בפ' אלמנה דזרע זרע' ל"צ קרא דבני בנים הרי הם כבנים וי"ל דהתם מזרע משמ' בני בנים וכו' אבל מבנו ובתו לא משמ' בני בנים והלכך הכא דכתיב בן אצט' לרבויי בנו ובתו וכו' ע"ש. הרי מבואר דהיכא דכתיב בן אע"ג דלית ביה שום מיעוט אפ"ה דרשי' בן דוקא ולא בן הבן וא"כ ק' על הרא"ש דהרי מבואר דאפי' בלשון תורה היכא דכתי' כן לא משמ' בני בנים ואפשר לומר דס"ל להרא"ש כמ"ש התו' עוד שם בא"ד וק' לרשב"א דאמאי אצטר' קרא דבני בנים קודמי' לאחי' ת"ל מדלענין יבום בני בנים כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו וי"ל דהכא אצט' לבן הבן ובן הבת יורשי' עם בני המת דמיבם לא ידעי' אלא דעדיפא מאח וכו' ע"ש ונר' דלפ"ז מיתרצת' היא עיקר קושיתם דת"ל דבני בנים הרי הם כבנים די"ל דנהי דבני בנים הרי הם כבנים ה"מ היכא דלית ליה בנים אחרים אבל היכא דאית ליה בנים אחרים הו"א שאין בן הבן יורש עם בני המת ולהכי הוא דאצט' ריבוי אבל אה"ן דהיכא דכתיב כן בלא שום מיעוט שפיר שמעינן מיניה נמי בני בנים דבני בנים כבנים

והנה הרב קרבן העדה לא גריס בירוש' ת"ל לבנו ייעדנה לבנו מייעדה ואינו מייעדה לאחיו אלא ת"ל ואם לבנו ייעדנה לבנו מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו וטעמו מבואר משום דלמעט אח לא אצטריך קרא דכבר איפרך לי' ק"ו וא"כ ע"כ מיעוטא לא אתיא אלא לבן בנו ומה שיש לעמוד בזה א"כ מאי פריך מפרשת נחלות כבר עמד בו הרב שם בתוס' פ"י דיבמות ע"ש ובתוספות בפ"ק דקדושין בד"ה בפ' נחלות וז"ל התוס' ביבמות דכ"ב ובב"ב דקט"ו כתבו ולר"י נראה הא דבני בנים כבנים ביבום מנחלה הוא דקי"ל וכו' ותימא נילף מייעוד דבן הבן אינו כבן ואין לומר דקסבר ר"י דאף בזה פליגי הבבלי וקסבר דאף לענין ייעוד בן הבן כבן דא"כ וכו' ע"ש והוא תימא דהיכי מצי סבר הבבלי דלענין ייעוד בן הבן כבן דהא לענין ת"ת לב"ע בניכם משמע מיעוטא ולא בני בניכם כמו שכתבנו לעיל

עוד יש לעמוד בההיא דגרסינן בפי"ן דק"י אמתני' דהבנים את האב מנ"ל דכתיב איש כי ימות וכו' טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם א"ל ר"פ לאביי ואימא אי איכא בן ובת לא האי לירו' כולי' ולא הא לירו' כולי' אלא כי הדדי לירתו וכו' ואב"א מהכא והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם ואמאי לא דרשינן נמי הכא בני בניכם דהיינו היכא דאית ליה ברא ובר ברא ברא לירו' ובר ברא לא לירו' וי"ל דשאני התם דכב' למדנו מבנות צלפחד שם דקי"ח דבנות צלפחד דנטלו חלק אביהם בירושת חפר אבי אביהם אף על גב שהי"ל לצלפחד אחים דכתיב בתוך אחי אביהם ע"ש

והנה מרן בתשוב' בדיני הכתובה סי' א' נשאל על הכתובה שכתוב בה שאם תתאלמן ולא יהיו לה בנים ממנו תקח וכו' ונתאלמנה ונשארה לה ממנו בת ונסתפק כיון שלא נשארו בנים זכרים אלא בת אם בת בכלל בנים והשיב דאפי' בת הרי בכלל התנאי דלא יהיו לה בנים ממנו והביא ההיא דפ' מי שמת ההוא דאמ' נכסי לבנאי הו"ל ברא וברתא מי קרו אינשי לברתא בני וכו' ופשיטנא לה ובני פלוא אליאב אלמא דבן יחידי שפיר מקרי בנים ואין לומר ס"ד כשהיה לו בן זכר אבל בת לא מקריא בנים ומשם ראיה דסו"ל ברתא נמי דאין לבת במתנה כלום משום דנכסי לבנאי לבן זכר משמע ולא לבת איכא למימר דהתם שאני שהיו בן ובת ובת במקום בן לא הויא בכלל בני אבל אי לא הו"ל אלא ברתא אי הוה אמר לבני היתה זוכה הבת במתנה את"ד מתבאר מדבריו דבמקום דאיכא בנים ובנות ואמר בני אין הבנות בכלל וש לתמוה דע"כ לא משמע הכי אלא דוקא בההיא דהוה מחמת מיתה וכדי שלא להעביר הנחלה אמרי' שפיר דלא קאמר בני אלא על ברא ואע"ג דלא הו"ל אלא חד ברא שפיר קאמר בני אבל היכא דליכא העברת נחלה כגון בבריא ואמ' לבני ואית ליה בנים ובנות הבנות נמי בכלל וכדאיתא כירוש' ופסקו הרא"ש והטור סי' רמ"ז מי ששלח ממ"ה ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל עיין שם ולפ"ז מתבאר דבנות נמי הוו בכלל בנים עוד הביא ראיה מדתנן בסוף פרק השולח המוציא את אשתו משום איילונית וכו' נשאת לאחר והיו בנים והיא תובעת כתובתה וכו' וכן בפ' יש בכור תנן מי שהי"ל בנים ונשא אשה שכבר ילדה וכו' ובכל הני וראי