שו"ת די השב צה

וז"ל ומהדרי' לא פלוג רבנן כלומר כיון דבת בין הבנים לא תירוש ג"כ בת בין הבנות אינה יורשת דאי אמרת בת בין הבנות תירוש אמה כי ירתה מכח אמה הוא דקירתא וכי מתרמי נמי בת בין הבנים אתיא למי' נמי תירו' הבת כתובת אמה וכי קירתא מכח אמה קירתא לפיכך אמור רבנן אפילו בת בין הכנות נמי לא תירות וכולי ע"ש

והרשב"ש בתשו' סי' תקל"ז כ' וז"ל ומה שאתה מערב כב"ד עם כתובת בנן נוקבן אינו אמת שלא הוק' להם ע"ד הרמב"ם ז"ל אלא כתובת בנן נוקבן שלא מממונה של אם היא שמוחלת אלא זכותן של בנות אבל בנין דכרין ממונה של אם היורשים ואם האם היא מוחל' מה נשאר לבנים לירש הלכך אין דינם שוה עכ"ל ומבואר דבשיטת אבוה אמרה דכב"ד הוי מכח האם וכל שאין כתוב' לאם אין הבנים יורשים כלום

והנה בירוש' בפ' מי שהיה נשוי איתא התם היה שם בכור את אמ' הבכור נוטל פי שנים נוטל פ"ש בכתו' או בכל האחים ופי ה' פ"מ את אמ' הבכור נוטל פי שנים כלומר זה ודאי דהבכור נוטל פ"ש אפילו בכב"ד אלא קמבעיא לן במאי הוא נוטל פ"ש בכת שלו והיינו בכתוב' אמו שחולק בין אחיו או פ"ש בכל האחים כלומר שחולקים הב' כתובות בין כל האחים ומהן נוטל הבכור פ"ש והיינו בכל האחים וטעמא הואיל ואין כאן אלא שתי הכתובות וכולן חולקים בשוה לא חשיב כאלו ואלו יורשים כתובת אמן אלא כחולקים ירושת אביהם דמי א"ד הנה מבואר דפשיטא ליה מלתא היכא דאיכא מותר דינר דכל כת נוטלים כתובת אמן דנוטל הבכור חלק הבכורה בכב"ד דירושת כב"ד הוי מכח האב אלא דמבעי' לי היכא דליכא מותר דינר דחולקים בשוה אם הבכור נוטל פי שנים בחלוקה זו בכת שלו דחשבי' להו כאלו נטלו כתובת אמן או בכל האחים כיון שכולן חולקים בשוה והוא פי' דחוק גם פי' הרב קה"ע בזה הוא דוחק כמו שיראה הרואה ע"ש ונראה דיש לפ' כונת הירוש' ע"ד פי' ה' פ"מ וכאופן אחר וה"ק את אמר' הבכור נוטל פי שנים כלומר היכא דליכא מותר דינר דחולקי' כל האחים בשוה הבכור נוטל פ"ש אבל כב"ד לא אמרי' דנוטל פ"ש דפשיטא דהויא מכח האם ואין הבכור נוטל בה פ"ש אלא דמבעי' ליה היכא דליכא מותר דינר דאמרי' הבכור נוטל פי שנים כיצד הוא נוטל אם נוטל דוקא כנגד הכת שלו דהיינו בכתובת אמו הוא נוטל פי שנים וכנגד אחיו מאמו או דילמא דכיון דכולן חולקים בשוה נוטל פי שנים כנגד כל האחים דהיינו שחולקים ב' הכתובות בין כל האחים ומהן נוטל הבכור פי שנים אך קשה דכיון דליכא מותר דינר וחלקו כל האחים בשוה והיינו ירושה דאורייתא מהי תיתי לצדד ולומר דהבכור אינו נוטל פ"ש אלא בכחו דוקא

אשר ע"כ נראה לפרש באופן אחר והוא דה"ק את אמ' הבכור נוטל פ"ש כלומר דקי"ל בעלמא דהבכור נוטל פ"ש ברם תבא איבעיא לן אי אמרי' דנוטל פי שנים בכתו כלומר דוקא בכב"ד דהיינו היכא דאיכא מותר דינר ולקחו כל כת מהאחים כתובת אמן נוטל הבכור פי שנים בכת שלו דהיינו בחלק כתובת אמו או דילמא דבכה"ג ליכא חלק בכורה משום דכב"ד מכח האם היא באה ואין הבכור נוטל פ"ש אלא בכל האחים דהיינו במותר על ב' הכתובו' שחולקים אותו כל האחים בשוה באותו המותר הוא דנוטל הבכור פ"ש וסלק' בתיקו ונמצא לפ"ז דכב"ד גופה מבעיא ליה להירושלמי אם הבכור נוטל פ"ש או לא אמנם לכאורה ק' על פי' זה מדאמרי' תו התם בירוש' תני רב הושעיא את אמרת הבכור נוטל פ"ש מהו נוטל פ"ש נוטל פ"ש בכתו או פי שנים בכל כתובתה ע"כ ונראה דבעיא זו היא גופה בעיא קמייתא ולפי מה שביארנו בכונת בעיית הירושל' אין לשון זה דבכל כתובת' מדוקדק דנראה דהספק הוא אם נוטל הבכור פ"ש בשתי הכתובות וי"ל דה"נ הכי קמבעיא ליה אם הבכור נוטל פ"ש בכב"ד דהיינו היכא דליכא מותר דינר ונטלו כל א' מהב' כתות כתובת אמן דנוטל הבכור עם כת שלו בכתובת אמו חלק בכורה או דילמא דבכה"ג אינו נוטל חלק בכורה אלא דוקא היכא דליכא מותר דינר דחולקים כל האחים בשתי הכתובות בשוה בכה"ג הוא דנוטל הבכור חלק הבכורה וסלק' בתיקו ושו"ר להרב שדה יהושע שכ' בכונת הירושל' וז"ל מהו נוטל וכו' פ"ש בכתו או בכל האחים כלומר כיון שהדין הוא שהבכור נוטל פ"ש בעלמא בנדון זה בעינא מי אמרי' שנוטל פ"ש בכב"ד אפי' שאין שם מותר דינר והיינו מ"ש בכתו א"ד בכל האחים שאם ימצא מותר דינר ויחלק בכל אז יקח פ"ש אבל בכב"ד שבאה מכח אמן לא יטול שהבכור נוטל פ"ש בנכסי האב ולא בנכסי האם תני ר"א וכו' או פ"ש בכל כתובת' כשמתו הנשים קודם הבעל ואין לו אלא ב' כתובות קבעי עכ"ל ע"ש והן דברים תמוהים דלפ"ז נמצא דב' צדדי הבעיא הא' הוו בב' עניינים שונים דהצד הא' מיירי בשאין שם מותר דינר ומבעיא ליה אם חלק הבכורה נוטל בכתו או לא והצד הב' דקאמר או בכל האחים מפ' לה בדאיכא מותר דינר ואינו נוטל אלא דוקא באותו המותר וע"ק דלפי הצד הא' נראה דפשיטא ליה דהיכא דאיכא מותר דינר דנוטל הבכור חלק הבכורה בכב"ד שהרי כתב בצד הא' דהיינו בכתו אע"פ שאין שם מותר דינר מ"ש היכא דאיכא מותר דינר לא מבעיא ליה דפשיטא ליה דנוטל הוא בכב"ד ולא מבעיא ליה אלא היכא דליכא מותר דינר ולפי הצד הב' של הבעיא. עצמה נראה להפך דפשיטא ליה דאפילו היכא דאיכא מותר דינר דאינו לוקח בכב"ד חלק הבכורה משום שהיא מצד אמן ואינו נוטל אלא במותר גם בעיא דר"א הוי אפכא דפשיטא ליה דאע"פ שאין שם מותר דינר הוא נוטל פ"ש בכתו אלא דמבעיא ליה אם נוטל ג"כ פ"ש בכל הב' הכתובות וע"ק דאעיקרא כשאין שם מותר דינר בטלה דין כב"ד וחולקים כולן בשוה וא"כ אמאי אינו נוטל חלק בכורתו מהשתי כתובות כיון דחולקים כולן יחד בשוה וכמו שהקשינו לעיל לפי' ה' פ"מ וצ"ע כי על כן נראה עיקר בכונת הירוש' כמו שכתבנו וס"ל להרשב"ץ דכיון דבעיא ולא איפשיטא אזלינן בה לקולא לנתבע דהפשוטים הם נקראים מוחזקים כמ"ש ה' משפטי שמואל סי' צ"ו הביאו ה' כנ"הג בח"מ סי' רע"ז הגה"ט אות ו' דבכור שהוא ספק אם נוטל פי שנים או לא הפשוט נק' מוחזק ע"ש ודלא כהרב נתיבות משפט דרצ"ב ע"ג שהביא דברי הרשב"ץ הללו וכ' וצ"ע ליישב דברי הירוש' לדעת הרשב"ץ ואע"פ שדברי הירושל' בעצמם אינם מובנים כלל מ"מ מכלל הדברים משמע דלא כותי' ע"ש

והנה ה' נ"מ שם הביא מ"ש בשלה"ג בפ' נערה וז"ל ובני האשה שכתובתה מרובה היה א' מהן בכור לאביו אינו נוטל חלק הבכורה בנכסי אמו שכתובתה מרובה אלא רואין כאלו חולקי' כל בני אביו כל הנכסים שהניח אביהם ונוטל זה חלק הבכורה כחלק א' מן האחים וכן נמצא בתלמוד א"י עכ"ל ונראה דיש