שו"ת די השב צב

בס"ו נגד סברא זו וכ' הסברא דהיא אליבא דהלכתא בשם י"א ויש לתמוה על הרב ב"ש שתמה על מרן במ"ש וי"א דאפי' החוב יותר מהמותר דמשמע דאיכא פלוגתא בזה וליתא וכ' שכבר תמה הח"מ על המח' בזה ע"ש ולא דק דודאי דאיכא פלוגתא בזה ותמיה' הח"מ היא כמ"ש

כרס מ"ש הח"מ שם בס"ק י"ד להוכיח דעת הרמב"ם דאפי' החוב יותר מדינר שייך כב"ד שכן משמע מדברי הרמב"ם דאפילו החוב יותר מדינר שייך כב"ד שכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב בדין ז' בניה קודמים לירושת כתובתה מדקאמר קודמים אף שלא ישאר לבני אחרת כב"ד במילואו ע"ש יש לתמוה עליו דהא לשון זה שכתב הרמב"ם הוא עצמו לשון המשנה דקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי ראשונה ואפ"ה דעת הפוסקים שהביא הרא"ש וה"ה דאין דין כב"ד עד שיהיה שיעור שתי כתובות בשלימות ואדרבא מלשון הרמב"ם שכתב בדין ו' אע"פ שיש עליו שט"ח כנגד היותר משמע דדוקא שהחוב הוא כנגד המותר אבל אם הוא יותר מהמותר אין כאן כב"ד וכן ראינו להרב נת"מ דרפ"ג שהכריח כן דעת הרמב"ם ע"ש. ול' קודמים אפשר ליישב לדעתם דנ"מ היכא דהיו הנכסים מרובים ונתמעטו דבשעת מיתת האב היה שם שיעור שתי כתובות דכבר זכו בכב"ד וכיון שנתמעטו אח"כ אע"ג דלא נשתייר שיעור שתי כתובות נוטלים בני השנייה כתובת אמן בשלימות ומה שישאר נוטלים בני הראשונה אע"ג דליכא שיעור כתובת אמן והיינו דקתני קודמים

ולפי מה שנתבאר צדקו דברי הרב נת"מ דלפי דעת הרשב"א והריטב"א דס"ל דבמתה אחת בחייו ואחת במותו א"צ שיהיה שיעור כב"ד אלא כל שיפרעו כתובה השנית מקיימי נחלה דאו' והשאר יטלו לכב"ד ה"נ בשתיהן בחייו נמי ע"כ לא אמרי' דבעי ב' כתובות ומותר דינר אלא כשאין שם פריעת חוב אבל אם יש עליהם פריעת חוב והשאיר יטלו בני הא' כתובת אמן ובני השניה הנשאר מהממון דפריעת ב"ח דומה בדומה לפריעת כתובה הב' דזה וזה מכאן ולהבא הוא גובה אך מ"ש שיטלו בני הא' כתובת אמן ובני הב' הנשאר מן הממון לא דק דבכה"ג ודאי חולקי' לפי שיעור הכתובות כדקי"ל בהיה שם יותר על כדי השתי כתובות דינר והיה עליהם חוב אפילו היה החוב יותר מהמותר שעל שתי הכתובות יפרעו לב"ח והשאר יחלקו כפי שתי הכתובות כמ"ש הרא"ש והטור ומרן בש"ע סי' ז' ע"ש

דהנה בשו"ת יכין ובעז ח"א סי' קל"ו כ' וז"ל אבל אם מתה הא' ואח"כ מת הוא בחיי הב' פרח דין כב"ד מביניהם וכ"ה דעת ר"ח מ"מ דעת גדולי האחרונים ז"ל שאפי' בחיי הב' אם באה לגבות בתובת' יש לבני א' דין כב"ד אם יש שם מותר דינר על ב' הכתובות. וכו' ע"ש ויש לתמוה דאפי' שיעור ב' כתובות לא בעי' דנהי דסבר' זו הזכירוה הרא"ש והר"ן וה"ה מ"מ כולם שלקו על סברא זו והעלו דכתוב' נעשית מותר לחברת' ולא בעי' שיעור ב' כתובות וכ' ה"ה שכן דעת הרשב"א ואפי' נימא דפסק בסברא זו אכתי ק' דכיון דכתובה נעשית מותר לחברת' א"כ למה הצריך מותר דינר וכיוצא בזה תמה הרב נת"מ על מהרש"ך ח"א סי' ק"ן ע"ש עוד יש לתמוה על ה' יכין ובעז דשם בסי' ו' הביא דעת ר"ח וכ' עלה וגדולי הראשונים דחו דברים אלו וכתבו שאפי' בחיי הב' אם באה לגבות כתובת' יש לפני הא' כב"ד אם יש מותר על כתובת האשה הב' לפי שהיא קודמת לגבות תחלה וכו' ע"ש ונר' מדבריו דכונתו לדעת הרשב"א והריטב"א שהביא ה' נת"מ דס"ל דאפי' ליכא מותר דינר על כב"ד נוטלי' מה שישאר מכתוב' הב' וזה הפך ממ"ש בסימן קל"ו וצ"ע. וכמו כן יש לתמוה על מ"ש מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה במנהגים דקי"ז סי' ז' וז"ל מזונות הבת קודמים לכב"ד וכו' אבל פרנסת הבת וכו' דדינן כחוב וכו' דאז יגבו פרנסת' ומזונותיה אם אח"כ ישאר שיעור ב' הכתובות ומותר דינר קרקע אז נוהגת כב"ד וכו' ע"ש והן דברים תמוהים דכיון דחשבי' ליה כחוב א"כ כל שיש אחר מיתת האב שיעור ב' כתובות ומותר דינר אז יגבו פרנסתם ומזונותיה והשאר יחלקו לפי שיעור ב' הכתובות ולפי הנראה מדבריו שהמנהג אינו אלא במותר דינר שנהגו דאינו אלא מהקרקע כדעת הרשב"ץ שכן נהגו אמנם לענין דבעי' שיעור ב' הכתובו' דינא קאמר והדבר ק' שאינו כן כמו שכתבנו וע"ק דאפי' לסברת יש מהגדולים שכתבו הרא"ש וה"ה והר"ן דס"ל דלא תיקנו כב"ד אלא היכא דמצו למשקל כל כתובת אמן ע"ש אינו אלא דבעי' שיטלו הכתוב' בשלימות אבל שיהיה ג"כ מותר דינר זו לא שמענו

ולענין אי נהגא כב"ד אף במטלטלין או לא הנה מרן הב"י הביא דעת הרמב"ם שכ' בפ"ט מה"א תיקנו הגאונים בכל הישיבות שתהא האשה גובה כתובת' אחרי מות בעלה אף מהמט' ופשט' תקנה זו ברוב ישראל וכן שאר תנאי כתוב' כולן ככתוב' וכו' חוץ מכתובת ב"ד שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות לפיכך אני אומר מעמידין אותה על דין התלמוד שאין יורשי' כתובת אמן אלא מן הקרקע עכ"ל ואע"פ שאפשר לומר דהשתא דנהיגי לכתוב בכתובה מטלט' אג"מ וכל תנאי כתובה בכלל ואפי' כב"ד מ"מ מדתלה הטעם בשאין מנהג ירושת כב"ד פשוט בכל הישיבות וכו' ולפיכך העמיד' ע"ד הש"ס כך היה נ"ל אלא שהריב"ש אחר שהביא דברי הפוסקי' אח"כ כ' אבל נראה שעתה שכותבים בכל הכתובות מטל' אג"מ והיא נגבית מהמטל' מן הדין בזולת תקנת הגאונים גם כב"ד נגבית מהמטלט' ותנאי כתוב' ככתוב' את"ד מרן הב"י ולכאורה דברי הריב"ש צ"ע דמ"ל מכח תקנת הגאונים או מכח מה שכותבים בכתוב' מטלט' אג"מ שהטעם שכתב הרמב"ם הואיל ולא פשט' התקנה בכל הישיבות מעמידי' אותם על דין הגמ' אם כן אין חי' בין אי הוי מתקנת הגאונים או מכח מה שנהגו לכתוב אג"מ וכדעת מרן הב"י ועיין בתשו' בית שלמה למהר"ש חסון חא"ה סי' ג' שהבין דמ"ש הרמב"ם שלא מצאנו מנהג ירושתן פשוט בכל הישיבות הכונה בו על כב"ד אם נגבית מהמט' או לא דיש ישיבות שנהגו להגבות' אף מהמטל' ומקצת ישיבות ס"ל שלא תיקנו לגבות כב"ד מהמט' ועיין להרב יכין ובעז ח"א סי' קל"ו שכ' וז"ל אע"פ שתיקנו הגאונים שהכתוב' נגבית אף מהמטלט' לא תיקנו כן בכב"ד וב"כ הרמב"ם בפי"ו מה' אישות את"ד וכ"ה לשונו בתשו' סי' ו' ע"ש ודבריו דהרמב"ם לא כ' שהגאונים לא תיקנו בכב"ד שתהא נגבית מהמט' וצ"ל דהבין בדברי הרמב"ם כמו שהבין ה' בית שלמה וליתא דכונת הרמב"ם על עיקר כב"ד שלא פשט' בכל הישיבות ואפי' ממקרקעי דיש גאונים דס"ל דבטלה לגמרי כב"ד בזה"ז כמ"ש מרן הב"י וכ"ה מבואר בתשו' הגאונים ובכל הפוסקים שהביאו דבריהם ע"ש ועיין בשו"ת בשמים ראש סי' ל"ג. ודע דבספר בית יהודה