שו"ת די השב צא

מותר דינר לקיומי נחלה דאורייתא אלא ע"כ משום דליכא למטעי בכתובה נעשית מותר לחברתה א"כ השתא נמי א"א דמ"מ שיעור כתוב' א' בעי' א"כ הו"ל לפרש נמי דבעי' שיעור כתוב' א' כי היכי דלא נטעי למימר דכיון דאיכא לקיומי נחלה דאורייתא בפריע' הב' אפי' ליכא שיעור כתוב' הא' שפיר דמי וכדעת הריטב"א

והנה בעיקר דין זה דמתה אחת בחייו ואחת במותו דאמרי' כתובה נעשי' מותר לחברת' יש לחקור דכיון דאמרי' דכתובה נעשית מותר לחברתה וא"צ אפי' מותר דינר משום דבפריע' הכתוב' הב' מתקיימת נחלה דאוריית' ואלו במתו שתיהן בחייו בעי' מותר דינר ואפילו יש עליהם בעל חוב דאיכא לקיומי בי' נחלה דאורייתא לא מהני אלא דוקא כשהחוב הוא כנגד אותו המותר כמ"ש רש"י בדף צ' ע"ב בד"ה דכ"ע וכו' דבב"ח בעי' שיש שיעור ב' כתובות ומותר דינר והוא משועבד לב"ח והרא"ש הביא דברי רש"י הללו וסיים עלה אבל אם אין שם מותר דינר על ב' הכתובות אף ע"פ שהם צריכים לפרוע חוב אביהם לא אמרי' הרי קיימו נחלה דאוריתא וכו' ע"ש והשתא קש' דמאי שנא וצ"ל דפריעת ב"ח לא דמי לפריע' חוב הכתובה דשאני פריעת חוב דכתובה דמשעת מיתה כבר נתחייבו לפורעו ומשעת מיתה הוא גובה ומש"ה כתובה נעשי' מותר לחברת' משא"כ בפריע' החוב דעלמ' דקי"ל מכאן ולהב' הוא גובה וכיון דבשעת מיתה לא היה שם מותר יתר על שתי הכתובות זכו מיד בני הקטנ' וכשבא אח"כ לגבות חובו הוי כדבר שנתחדש ביניהם אח"כ משום דקי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו בני הקטנה ופשיטא ודאי דלכ"ע אע"ג דיש ב"ח אפ"ה בעי' יתר על ב' הכתובות דינר

ולפ"ז אין מקום למ"ש ה' נת"מ דלפי דעת הרשב"א והריטב"א דס"ל במתה א' בחייו וא' במותו דלא בעי' אפילו שיעור כתובה א' אלא כל שפרעו כתובה הראשונה והותיר יטלו המותר בני כתובה הא' ולא בעי' עד שיהא כשיעור כתובה הא' ומותר דינר ולפי דבריהם צ"ל דבשתיהן בחייו נמי ע"ב לא אמרי' דבעי' ב' כתובות ומותר דינר אלא כשאין שם פריעת חוב אפי' דינר אבל אם פרעו חוב בדינר והשאיר יטלו בני הא' כתובת אמן ובני הב' הנשאר מן הממון את"ד ע"ש וליתא דלא דמי פריעת הכתובה לפריעת ב"ח דבכתובה שפיר אמרי' נעשית מותר לחברת' כיון דמשעת מיתה כבר נתחייבו לפרוע הכתובה משא"כ בב"ח דלא חשבי' פריעת ב"ח במותר לכתוב' וכ"כ הפריש' בסי' קי"א ס"ק י"ז וז"ל ול"ד לב"ח הנ"ל דשם שייך טעם דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמש"ל משא"כ בכתובה דאלמנה דמיד כשמת נתחייב לה כתובת' ובפרעון כתובתה נתקיים נחלה דאורייתא וכו' ע"ש. א"ק טובא לפ"ז שהרי הרא"ש כת' וז"ל ואם לא היו שם נכסים אלא כשיעור כתובה א' ופרעו מהן כתובת הב' לא יטלו בני הראשונה המותר כיון דאי הוו שקלי כתובת אמן מיעקרא נחלה דאוריית' כי לא היה שם מותר דינר על כתובת אמן וכן פירש"י בב"ח שיש שיעור שתי כתובות ומותר דינר וכו' עש"ב ולפמ"ש הפרישה ק' דמה ראיה מייתי הרא"ש מדברי רש"י דהא פריעת ב"ח לא דמי לפריעת כתובה דהא קי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה משא"כ בפריעת כתובה דמשעת מיתה הוא גובה וכבר הק' כן הרב מגילת ספר דס"ד ע"ז בדברי הרא"ש ע"ש

והנה הלבוש בסי' קי"ז ס"ט כתב כדברי הרא"ש דבא' בחייו וא' במותו שאם אין שם נכסים אלא כדי כתובה הא' וכו' אין כאן. כב"ד כיון דבשעת מיתת אביהם לא היה שם מותר לקיים נחלה דאורייתא וזכו מיד בני השנייה לחלוק שוה בשוה וכשנשבע' אח"כ אמן על כתובתה ובאתה לגבותה הוא דבר שנתחדש אח"כ בין היורשי' דהא קי"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו כבר בני הכתובה הקטנה וכו' אבל אם יש מותר על כתובה א' יקחו בני הא' כב"ד את"ד ע"ש הרי מבואר מדברי הלבוש הללו דס"ל דפריע' ב"ח ופריעת כתובה זה וזה שוין דשניהם מכאן ולהבא הן גובים ודלא כדעת הפריש'. אך ק"ט לדעת הלבוש דמה יענה לקושי' זו שכתבנו דמ"ש פריע' ב"ח מפריע' כתובת השניי' אשר ע"כ נראה ליישב דס"ל להלבוש דבין פריעת הכתובה ובין פריעת ב"ח זה וזה שוין ועיקר החילוק הוא היכא דאיכא ב' כתובות ב"ד כגון שמתו שתי נשים בחייו דבעי' שיעור שתי כתובות ומותר דינר קיים נחלה דאורייתא אבל היכא דמתה א' בחייו ואחת במותו אות' שמתה אחרי מותו היא נק' ב"ח ולית לן השתא אלא כב"ד א' ובעי' שיהו בנכסים שיעור כתובה וכתובה א' ומותר דינר כדי לקיים נחלה דאורייתא ובהא הוא דאמרי' כתובה נעשי' מותר לחברתה כיון דלא בעי' אלא שיעור כתובה אחת לב"ד כל שיש מותר על כב"ד מקיימי' בי' פריעת ב"ח והשת' ב' הדינים שוין דבין בב"ח ובין בכתובה נעשית מותר לחברת' בשניהם בעי' מותר דינר וה"ה נמי אם לא היה החוב או הכתובה יותר מן המותר שיפרעו לב"ח או לכתובה והשאר יהיה לכב"ד

ועפ"ז ניחא מה שהביא הרא"ש ראיה מדברי רש"י דר"ל דכמו שמצינו בב' כתובות ב"ד דס"ל לרש"י דבעי' שיהיה שיעור ב' הכתובות ומותר דינר ה"נ בכתובה נעשית מותר לחברתה נמי בעי' שיהיה שם בשעת מיתת אביהם שיעור כב"ד ומותר דינר ואה"ן דבין בזה ובין בזה אפילו היה החוב או הכתובה יותר מהמותר מהני ולא מבטלא כב"ד והעיקר הוא שיהיה בשעת מיתה מותר דינר על כב"ד וכמ"ש הרא"ש שם לקמי'

אך אכתי יש לתמוה על הרא"ש כיון דכי ליכא מותר דינר לא מהני מה שפורעים החוב משום דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה א"כ היכא דכתוב' נעשית מותר לחברתה איך כתב הטעם משום דבפירעון כתובת הב' מקיים נחלה דאורייתא שהרי טעם זה דפירעון החוב לא מהני אלא עד דאיכא מותר דינר וא"כ הו"ל להרא"ש לומר דה"ט דכתוב' נעשית מותר לחברת' משום דאיכא מותר על הכתובה הא' ולא ה"ט משום דבפירעון החוב מקיימי נחלה שהרי טעם זה אינו אי לאו משום דאיכא מותר דינר וצ"ע

איברא דמרן בש"ע סי' קי"א כתב וז"ל היה שם דינר או יותר אף על פי שיש עליו שט"ח כנגד היותר אינו ממעט וכו' וי"א שאפילו החוב יותר מהמותר שעל שתי הכתובות יפרעו לב"ח והשאר יחלוקו וכו' ע"ש משמע דלסברא א' דסתם מרן לא מהני כשיש עליו שט"ח אלא דוקא כשהוא נגד המותר ולא יותר מהמותר וכתב ה' ח"מ ולא ידעתי למה כ' דין זה בשם י"א דגם הרמב"ם הכי ס"ל אע"פ שכ' כנגד המותר וכ"מ מדברי המ"מ שכ' יש מי שכ' שאם לא יספיק שתי הכתובות וכו' וכן פסק וסתם בס"ט את"ד ע"ש וכונתו מבוארת דאיברא דדין זה הוא במחלוקת בין הפוסקים כמ"ש הרא"ש וה"ה אמנם כיון דמרן עצמו בס"ט פסק דהמותר יקחו בני הראשונה בתורת ב"ד א"כ איך סתם