שו"ת די השב צ

אפי' איכא מותר דינר אפ"ה לית' לכב"ד והוא מדאמרי' בגמ' מתקיף לה ר"א וכו' ודקאמר' כתוב' נעשית מותר לחברת' דילמא לעולם אימא לך אין כתוב' נעשית מותר לחברתה והכא הוא דאיכא מותר דינר א"כ לפ"ז דלר"א אפילו במתה הב' אחריו אפ"ה בעי' מותר דינר א"כ כי דייקי' מינה נמי דדוקא במתה הב' אחריו אבל אם נשארה הב' בחיים היינו אפילו בכה"ג דאיכא מותר דינר דליכא כב"ד והשתא קש' כיון דאיכא מותר דינר ושקלי בההוא מותר א"כ אמאי ליכא כב"ד אלא ע"כ צ"ל דאפי' בדליכא מותר דינר איכא לאינצויי משום דבני הראשונה יורשים כתובת אמן ובני השנייה אין יורשים אלא מאותו מותר שעל שתי הכתובות ועיין להרב נחלה ליהושע סי' י"ט עוד ראיה לזה ע"ש

והנה ה' נת"מ דרפ"ד ע"ב הק' לדעת ר"ח מדאמרי בגמ' הלכת' אחת בחייו ואח' במותו יש להם כב"ד וכתוב' נעשית מותר לחברת' ופריך עלה לישמועי' כתובה נעשית מותר לחברתה ואנא ידענא משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להם כב"ד ומאי קושי' דאי הוה אשמועי' הכי הו"א דאף שהב' קיימת יש להן כב"ד להכי קאמר א' בחייו ואח' במותו לאשמועינן דדוקא כשמתה א' בחייו וא' במותו הוא דיש להם כב"ד אבל אם השנייה קיימת לא ע"ש וכן הק' ה' פמ"א ח"א סי' ו' דכ"ב ע"ג ע"ש וכבר הק' כן הלח"מ ונראה דר"ח לא דייק לה מדקא' אחת בחייו ואח' במותו דההיא ודאי לא מכרע' דאיכא למימר דא' במותו דקאמר אין הכונה דמתה אחר מותו אלא דר"ל דהא' נשארה אחר מותו ומ"מ נראה דנקט הש"ס סתמ' וא' במותו לכלול השני עניינים דמתניתין דהיינו בין שהיא בחיים בין כשמתה דקתני היא ויורשיה ודלא כהרב נחלה ליהושע סי' הנז' ע"ש. אבל עיקר סברת ר"ח דדייק דבחיים ליכא כב"ד הוא מדאמ' אחת בחייו ואחת במותו יש להם כב"ד ולא חיישינן לאינצויי משמ' דהיכא דהב' קיימת ולא שקלי בניה כתובת' חיישי' לאינצויי וכן משמע מדברי כל הפוסקים וה' פמ"א שם כתב דחיליה דר"ח מדקתני בבריתא נשא א' ומתה נשא ב' ומת הוא באים בניה של זו ונוטלים כתובת אמן ע"ש והכי משמע מברייתא קמייתא דמייתי התם דקתני בן ננס אומר יכולים בני הא' לומר לבני הב' טלו כתובת אמכם וצאו ע"ש ועיין לה' קרבן נתנאל שהקשה משני ברייתות הללו לדעת החולקים על ר"ח דהו"ל למתני רבות' טפי שאפי' בחיי ב' נוטלים כב"ד ע"ש ואי מהא לא מכרע' דנקט הכי לרבות' טפי למ"ד כתוב' נעשית מותר לחברתה אפילו לאחר מיתת הב' דאלו בחיי' פשיט' דב"ח היא כדאמרי דבב"ח כ"ע לא פליגי וכו' ע"ש ועיין לה' נחלה ליהושע סי' הנז' ודוק

עוד דאינו לה' נת"מ דרפ"ג ע"ג שהק' לרעת החולקי' על ר"ח מדאמרי' בגמ' אפלוגת' דבן ננס ור"ע דבב"ח כ"ע ל"פ דהוי מותר כי פליגי בכתובה נעשית מותר לחברתה ולפ"ז כשהשנייה קיימת כ"ע ל"פ דפריע' כתובת' נעשית מותר לחברתה שהרי כולם פורעים לאלמנה וחוב גמור הוא וכיון שכן אף דמת' הב' אח"כ למה לא תעשה מותר לגביית כתובתה זאת שגובים בני השנייה ואע"פ שלא נתקיימ' מצות פריעת ב"ח כ"ז שלא פרעו אותו מ"מ עדיין הוא ברשות היתומים והרי הוא כאלו חלקו אותו ביניהם ובאותה שעה נתקיימה נחלה דאורייתא את"ד והנה חזינא לה' יכין ובעז בתשוב' ח"א סי' קל"ו שאחר שהביא דעת החולקי' על ר"ח כתב וז"ל והנראה מדבריהם שאין לבן הראשונה לקחת כתובת אמו עד שתגבה השנית שהיא בחיים כתובת' וכ"ז שלא גבתה כתובתה אין לתבוע כתובת אמו עכ"ל ופסק הרב שם דין זה להלכה באות כ"ג ע"ש ומעתה ל"ק מה שהקשה הרב נת"מ דודאי משעת מיתת אביהם לא זכו בכב"ד דכב"ד אינה אלא עד שתגבה הב' כתובת' וכ"ז שלא גבתה אין כאן כב"ד וכיון דמתה אח"כ הב' נעשית כתובתה מותר לחברתה איברא דאעיקרא מ"ש ה' יכין ובעז דכ"ז שלא גבתה כתובת' אין לו לתבוע כתוב' אמו לא נתבאר כן להדייא בדברי הפוסקים אלא משמעות בעלמא ויש לעמוד בזה ממ"ש הרא"ש שם וז"ל והיכא דהוו נכסי יותר מכדי כתובת הא' וכשפרע הכתוב' הב' לא נשאר לבני הא' כדי כתובת' ראיתי מן הגדולים שכתבו דלא תיקנו כב"ד אלא היכא דמצו למשקל כל כתובת אמן ולא מסתבר כלל כיון דבשע' מיתת אביהם היה בנכסי' כרי לקיים נחלה דאוריית' לא הפסידו זכותם ומה שישאר אחר הפריעה יטלו הן רב למעט עכ"ל ולפי דעת הרב יכין ובעז דס"ל דלא יזכו בכב"ד אלא עד שתטול הב' כתובת' א"כ ה"נ בשעת מיתת אביה' לא זכו בכב"ד עד שיפרעו הכתובה הב' וכשפרעו הכתובה הב' הרי לא נשאר כדי כתובה ואין כאן כב"ד

והנראה פשוט שאין הכונה שלא זכו בכב"ד אלא עד אחר שיפרעו דודאי דמשעת מיתת אביהם זכו בכב"ד אלא שאינן יכולים ליטול ולגבות עד שיפרעו כתובת הב' משום שהנכסים משועבדים לכתוב' הב' ולפ"ז שפיר קשיתי' להרא"ש לדעת הגדולים שכתבו דלא תיקנו כב"ד אלא היכא דמצו למשקל כל כתוב' אמן דלא מסתבר כלל כיון דבשע' מיתת אביהם היה בנכסים כדי לקיים נחלה דאורייתא לא הפסידו זכותם וכו' דהא משעת מית' נמי זכו והיו הנכסי' ראויים להגבות בכב"ד ואע"ג דפרעו אח"כ ולא נשאר שיעור כב"ד לא הפסידו זכותם ועיין להרב פרח מ"א סי' הנז' דכ"ב ע"ג ודו"ק

והנה הרא"ש כ' וז"ל ואם לא היו הנכסי' אלא כשיעור כתוב' הא' ופרעו מהם כתוב' הב' לא יטלו בני הא' המותר כיון דאי הוו שקלי כתובת אמן מיעקר' נחלה דאוריית' שלא היה שם מותר דינר וכ' ה' נת"מ דרפ"ב ע"ד שמדברי הרשב"א והריטב"א נראה דפליגי אהרא"ש ממה שהכריחו נגד אותם הסוברי' דלא מצו למשקל כב"ד אלא היכא דשקלי בשלימות מדאמ' בגמ' וש"מ כתובה נעשית מותר לחברתה ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר וא"א דמ"מ שיעור ב' כתובו' בעי' א"כ הו"ל לפ' ולומר אם יש שם שתי כתובות ע"ש ומינה יש להכריע נמי דלא כהרא"ש דא"א דמ"מ שיעור כתוב' א' בעי' א"כ אכתי הו"ל לפ' אם יש כתוב' א' ומותר דינר וכו' ע"ש ובש"מ בשם הריטב"א נראה דס"ל דאפילו ליכא שיעור כתובה א' נוטלים בני השנייה כתובת אמן והנשאר נוטלים בני הב' כתובת אמן והשאר נוטלים בני הראשונה דכל היכא דאיכא כדי כתוב' הב' אע"פ שאין בה תשלום הכתוב' הא' שקלי לי' בני הא' וכו' וכן מבוא' מדברי רש"י במ"ק הובא שם בש"מ אחר דברי הריטב"א ע"ש שו"ר להרב מגילת ספר עשין מ"ח דס"ג ע"ד שהביא דברי הריטב"א הללו ומ"ש שם ע"ד ה' נת"מ דלא מכרע' דהשת' דב' כתובות לא בעי' ליכא למפרך דאם כן הול"ל אם יש כתוב' הא' ומותר דינר דכיון דהך טעמא דאי שקלי' כתובת אמן מיעקרא נתלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר לא הוצרך לפרשו דמלתא דאתיא ממילא מסבר' היא ע"ש וליתא דא"כ היא גופא תק' לך דמאי דקאמ' הש"ס ממאי מדלא קתני אם יש שם מותר דינר והא פשיטא דבעי'