שו"ת די השב פג

והנה מרן הב"י בסי' צ"ג כ' וז"ל ז"ל רי"ו כ' הרי"ף בתשו' שהאשה שתפסה מטלטלין למזונות כשחזרה מקבר בעלה ואינה רוצה לישבע ולא לגבות כתובה ויש שם יורשים אין מוציאין מידה ואין משעבדים לה כדי מזונותיה בין תפסה רב או מעט וכו' ונראה דאין מוציאין מידה לתת ליד יורשי' אבל נותנים אותו ביד נאמן עכ"ל ונ"ל שטמו מפני שתפיסה זו אינה כלום משום דלאחר מיתה היא ואפילו למ"ד דתפיסה דלאחר מיתה מהניא ה"מ במונחי' בר"ה או בסימט' אבל מרשות המת לאו תפיסה היא לד"ה וכמבואר במרדכי בפ' א"נ את"ד והנה הר"ן בפ' א"נ כתב וז"ל ומשמו של רש"י אמרו דאלמנה שתפסה מטלטלין דקאמרי' ה"ד בתפס' לה מר"ה או מסימט' אבל מרשות היורש לא דכי היכי דלר"ע מהניא תפיסה דלאתר מיתה לכתובה לא מהניא אלא בהני גווני ה"נ לדידן בתפיסה דמחיים עכ"ל מבואר מדברי רש"י הללו דלר"ע דס"ל דלא מהניא תפיסה אלא מחיים ה"נ דבעי' שיתפוס מר"ה או מסימט' וכדקאמ' בפ' הכותב דפ"ג ע"ב אליבא דר"ט ולכאורה ק' דאליבא דר"ע דבעי תפיסה מחיים מאי נ"מ בתפיסה מאיזה מקום שתהא דבשלמא לר"ע דמהניא תפיסה לאח"מ מש"ה בעי' תפיסה מר"ה או מיסמט' דלא הוי רשות היורשים אבל מרשות היורשים לא מהני משום דכבר זכו בהם יורשים ברשותה אבל בתפיסה דמחיים מה טעם לחלק בין מרשותו או ממ"א דהכל הוא ברשותו וכ"ש בב"ח דמחיים כל המטלט' שלו ומשתעבדי לב"ח ואפילו תפיס' מרשותו שפיר הויא תפיסה וכ"נ מדברי הרי"ף בפ' הכותב שכ' מחלוקת ר"ט ור"ע ופסק הלכה כר"ע דבעי תפיסה מחיים והשמיט ההיא פלוגת' דתפיס' אי בעי' דוק מר"ה או אפי' מסימט' דמשמע דס"ל דלר"ע דבעי תפיסה מחיים לא שייכא הך פלוגתא וכן נראה דעת הרמב"ם בפי"א מה' מלוה שפ' כר"ע דבעי' תפיס' מחיים ולא ביאר מהיכא מהניא התפיסה

איברא דהר"ן שם בפרק הכותב בד"ה אר"ן וכו' מהניא היכא דתפס' מחיים ובגמ' אפליגו אמוראי אי בעי דוקא שתפסה מר"ה וכו' או אפילו מסימט' ומיהו השת' לדידן לא נ"מ מידי דהא תקנו רבנן דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב"ח הילכך אפילו תפיסה דלאח"מ בכל מקום מהניא וכו' עיין שם ומדהביא הך פלוגתא דאפליגו אליבא דר"ט אמלתי' דר"ע מתבאר דס"ל כדעת רש"י דבתפיסה מחיים אליבא דר"ע שייכא נמי הך פלוגתא וצ"ע

והנה מ"ש הר"ן משמו של רש"י דה"ד בדתפסה מר"ה וכו' נראה דרש"י נמי אפילו לדידן קאי ואפ"ה ס"ל דלא מהניא תפיסה אלא מר"ה או מסימטא כמ"ש המרדכי בשם הב' והובא בהג"ה ואפילו לדידן לא מהניא תפיסה אלא היכא שצבורים ומונחים בר"ה או בסימטא אבל כשהנכסי' מונחים ברשות המת מיד שמת נכנסו ברשות היתומים ע"ש והק' הרב כנה"ג בסי' צ"ג הגב"י אות ל"ז כיון דאפילו לא תפסה נותנים לה כל שכן כשתפסה אפילו מרשות היורש ע"ש מה שתירץ ואפשר עוד לומר דנ"מ היכא דהיורשים גופייהו יש להם חוב על אביהם וא"כ מיד כשמת מורישם נכנסו הנכסים ברשותם וזכו בהם מצד החוב שחייב להם מורישם ואין האלמנה גובה מהם מש"ה היכא דתפסה מרשות יורשים לא מהניא תפיסה א"נ היכא דאיכא ב"ח אחר דלא מהניא תפיסה מרשות היורשים ואע"ג דלפי התקנה משתעבדי לה וגביא מנייהו מ"מ כיון דאיכא ב"ח אחר דמשתעבדי ליה נמי הני מטלטלין מש"ה אמרינן דלא מהניא תפיסה מרשו' היורשין וחולקי' האלמנה והב"ח במטלטלין והטע' משום דלא אלימא כח התקנה לתפוס אחר שזכו היורשי' וכעין זה כתב הרי"ף בתשו' סי' מ"ו במי שהניח ממון תחת יד היורשי' וחששה שמא היורשי' יפסידו אותו ולא ישאר לה מה שתזון היש מן הדין להוציא מתחת ידיהם או לא והשיב כיון שאין האשה נזונית ממטלט' אלא מתקנת ישיבות אבל לא מדין התלמוד אין כח בתקנת הישיבות להוציא ממון מתחת יד היורשין אלא הרי הם משתכרי' בו וזנין אותה וכו' ע"ש הרי דלא אלימא כח התקנה להוציא מתחת יד היורשין ה"נ ס"ל לרש"י ודעמיה דלא אלימא כח התקנה לתפוס מתחת יד היורשין ולא מהניא תפיסה אלא מר"ה או מסימטא ועי"ל דנ"מ היכא דאית להו קרקע ורוצים להגבות' ממנו והיא תפס' מטלט' דאי תפסה מר"ה או מסימט' זכתה בהם לגבות כתובת' ממטלט' לדידן דאפי' מטלט' משועבדים אבל אי תפסה מרשות יורשין לא מהניא תפיסה. ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' קע"ח שכ' דהיכא שתפס' עד כדי כתובתה לכ"ע אין מוציאין וכו' ואפילו שלא היה שטר כתוב' בידה וכו' ע"ש ומשמע דמיירי אפי' בתפס' מרשות יורשין כמ"ש בפשיטות ה' כנה"ג שם אות נ"ב ע"ש וכבר כתבנו דעת רש"י דס"ל דתפיס' מרשות היורשין לא מהניא ונ"מ היכא דאין שטר כתוב' בידה וכמ"ש ה' כנה"ג שם אות ל"ז ע"ש

ויש לתמוה ע"ד מרן ב"י שכ' שטענת רי"ו מפני שתפיסה זו אינה כלום משום דלאחר מיתה היא וכו' וצ"ע שהרי תשו' הרי"ף מיירי לענין מזונות ולענין מזונות הא ס"ל להרי"ף דאפי' לדינא דגמ' מהניא תפיס' לאחר מיתה וכדאמר בפ' א"נ אלמנה שתפס' מטלטלין למזונותיה מה שתפסה תפסה ואוקמ' הרי"ף שם דמיירי אפי' בדתפסה לאחר מיתה דמהניא תפיסה למזונות אבל לא לכתוב' וכו' ע"ש

עוד כ' מרן בשם הרשב"א בתשו' וז"ל עכשיו שנהגו לכתוב מטלט' ומקרקעי וכתוב' גובה אפי' מן המטלט' אפי' תפס' לכתוב' ואפי' אחר מיתת הבעל מה שתפסה תפסה ועיין לה' כנה"ג מה שנסתפק לדעת הרשב"א אי לאו דוקא קאמ' ואפי' אי לא כתב מטלט' ומקרקעי מאחר דתיקנו הגאונים דכתוב' נגבית מן המטלט' אפי' תפסה לכתובה אפי' לאחר מית' הבעל או דוקא קאמר ע"ש ונראה פשוט דדוקא קאמר ומיירי בדתפס' מרשות היורשי' וס"ל להרשב"א כדעת רש"י שאם תפס' מרשות היורשין לא מהניא תפיס' אפי' לאחר התקנה ואע"פ דבלא"ה גביא מ"מ איכא כמה נפקותות כמ"ש לעיל ולא מהניא תפיס' מרשות היורשי' ומש"ה כתב הרשב"א דהיכא דכתב לה מטלט' ומקרקעי שפיר הויא תפיס' אפי' מרשות היורשין ונ"מ כמו שכתבנו לעיל

ולענין דינא כבר העלה ה' כנה"ג שם בסי' צ"ג וה' יד אהרן דאפי' תפס' מרשות היורשין מהניא תפיסה וכ"מ מדברי הרדב"ז בתשו' ד' ויניציא סי' רע"ה ומתבאר שם מדבריו דפשיט' ליה נמי הכי שכ' דמה שהיו המטלט' בבית שהיתה דרה בה לא חשיב' תפיס' כלל כי כל מה שהניח אדם במותו הכל הוא בתפיסת הבית ובחזקת היורשים ולא מהניא תפיסה אלא אם היו מגבין לה ב"ד או אם היתה תופסת ומוציאה מרשות היורשין וכו' ע"ש הרי דפשיטא ליה דאפי' בתופסת מרשות המת כל שהוציאה מרשות המת חשיב' תפיס' וכן מבואר עוד