שו"ת די השב פא

הר"ש מינב'יל משמע דלתי' שתי' דמיירי בייחד לה ל"ק להו הך קושיא דליחוש דלמ' תפסה מחיים משמ' דפשיט' להו מלתא דבייחד לה ליכא למיחש למידי. ומן האמור אין מקום למ"ש ה' נת"מ דש"ג ע"ג דממ"ש הטור בא"ה סימן צ' בדין נפל הבית עליו ועל אשתו כגון שייחד לה קרקע לכתובתה שא"צ לישבע נר' דס"ל דאין להשביע' שמא תפסה דאל"כ אפי' ייחד היתה צריכה לישבע שלא תפסה אלא ודאי דמשום חששא זו אין לנו להשביעה שבועה זו באפי נפש' ע"ש ולפי מ"ש אין מקום לראיה זו דבייחד לה בלא"ה ליכא למיחש חששא זו דשמא תפסה ושו"ר להרב עצמו דקצ"ג סע"ד שכ"ב וז"ל דכל דייחד לה לא חוישי' שתפסה מעצמה כלום כיון דאית לה כדי כתובתה שוב אינה תופסת וכו' ע"ש

אמנם אכתי צריכים אנו עוד לבאר דלכאורה היה מקום לומר דאע"ג דהיכא דמת פתאום פטור' היא משבועה דאתפס' צררי מ"מ אכתי צריכה היא שבועה שלא תפסה היא מחיים כמ"ש התו' בפ' מ"ש וגם צריכה היא לישבע שלא מחלה ושלא מכרה כתובת' וכ"נ מדברי מהרי"ק שורש י"ט דס"ל דאף על גב דליכא שבועה דלא אתפס' צררי אפ"ה משביעין אותה שלא בזבזה וכו' שכ' שם וע"ד לשון השבועו' שכ' מה שנהגו להשביעה שלא בזבזה ולא ויתרה בלי רשות בעלה וזה לא היה בר דעת וכו' ואם יראה בעיני כ"ת שהגיע זה לשטות גדול כמו הני דפ"ק דחגיגה אז ודאי יש להשביע' סתם שלא בזבזה ולא ויתרה מבלי הזכיר רשות הבעל וכו' עיין שם הרי דאע"ג דמיירי בשוט' דלא שייך למימר ביה בלי רשות בעלה ומינה דלא שייך נמי למימר דלא אתפס' צררי מחיים שהרי אין בו דעת להתפיס ואפילו הכי כ' דמשביעי' אותה שלא בזבזה וכו' אמנם נראה דלדעת הר"ש מינב"יל דס"ל דבמת פתאום לא חיישינן שמא אתפס' צררי ה"נ אין לחוש לשמא תפסה מחיים כמ"ש הב"ח סי' צ"ו וסי' צ"ז ס"ב ומ"ש הטור ומה שבוע' נשבעת שלא התפיסה הבעל צררי בחייו ושלא תפסה היא משלו כלום אינו אלא לומר דכיון שנשבע' שלא אתפס' צררי משביעין אותה ג"כ מדין גלגול ע"ש וכן העלה ה' נת"מ דש"ג כדעת הרמב"ם והטור וכן דעת ה' ח"מ והב"ש ונראה דיש להכריח כן לפמ"ש לעיל דדעת מרן לפסוק כדעת הר"ש מינב'יל דבמת פתאום לא חיישינן להתפסת צררי וכבר כתבנו דלפי דעת הר"ש מינב'יל ע"כ דס"ל דלא חיישי' לתפס' מחיים וא"כ ע"כ הא דכ' מרן בסי' צ"ו ס"ב מה שבועה נשבעת האלמנה שלא התפיסה הבעל ושלא תפסה היא משלו היינו ע"י גלגול דהא לית ליה שבועה דשלא תפסה היא משלו כלום ומ"ש מר"ן ב"י עמ"ש הטור ולא תפסה משלו כלום פשוט הוא וכ"נ מדברי התו' בפ' מ"ש וכו' ע"ש נראה דכונתו דפשוט הוא דמגלגלי' שבועה זו דאלו שבועה באנפי נפשה מאי פשיטותא הוא ומשום דשבועה זו לא נזכרה בש"ס ולא שמענו שמעה מש"ה כ' דשמענו שמע' מדברי התוס' בפ' מ"ש כנ"ל פשוט כונת מרן ודלא כה' נת"מ דש"ג שתמה ע"ד מרן הללו ע"ש

ושו"ד שהדבר מבואר כן מדברי הטור בסי' ק"ג שכ' וז"ל וגרושה לא תמכור אלא בב"ד ואלמנה וכו' ואם ב"ד מוכרי' ונותני' לה אז אינה נשבע' אלא שלא התפיס לה צררי ושלא תפסה היא משלו ע"ש ומשמ' דגרושה אינה נשבע' כלל והשתא ק' דנהי שאין עליה שבועת התפסת צררי מ"מ אמאי לא תשבע שבוע' זו שלא תפסה היא משלו אלא ודאי דשבועה זו שלא תפסה היא משלו אינה אלא ע"י גלגול שלא התפיסה צררי ובגרושה דליתא להאי שבועה שלא התפיסה צררי אינה נשבע' שלא תפסה היא משלו וכ"כ הפריש' שם והרב ח"מ וכן דעת מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' כ"ג והביאו ה' כנה"ג בסי' צ"ו בהגב"י אות ל"ד דהרבה להביא ראיות דזולת חששת דלא התפיס לה צררי כל החששות האחרות כולן הן ע"י גלגול וכ"כ בתשו' הגאונים סי' ט"ו וז"ל בלשון הזה משביעין אותה שלא נתן לה בעלה כספי' בצנעא ולא אשתלמת כתובתה כולה או מקצתה ואגב שמשביעין אותה שלא נטלה כתובתה מגלגלין לה ומשביעין אותה שלא גנבה ושלא גזלה כלום וכו' ע"ש אמנם מהרימ"ט הק' ע"ז ממ"ש התוס' בפ' אלמנה נזונת דצ"ח בד"ה מוכרת שכ' בסו"ד אלא נראה לר' דבמוכרת לכתוב' מבעיא ליה דתחלה קודם כתובתה משביעין אותה שלא עיכבה משל בעלה כלום ולאחר שמכרה נכסי' שלא בב"ד חוזרין ומשביעין אותה שלא גבת' יותר א"נ מבעיא ליה שמשביעין אותה שלא בנכסי' משמע אע"ג דכבר נשבע' משום חשש צררי מחייבא שבועה שלא לקחה יותר וגם שלא זלזלה במכירת' וה"ה היכא דליכא למיחש לצררי אכתי מחייבא לישבע שלא מחלה ושלא נתנה לאחרי' ע"ש והנה הרא"ש כ' ג"כ כדברי התו' אלו אבל בסו"ד כ' וז"ל והא דקאמר הכא צריכה שבועה אחר המכירה קאמר דמשביעין אחר המכירה שבועת צררי וגם שלא זלזלה במכירה ולא מכרה יותר מן הצורך וכן משמע לשון הטור בסי' ק"ג שכ' ואם היא בעצמה מוכרת צריכה לישבע שבועת צררי ושלא גבתה יותר ושלא זלזלה בנכסי' ומרן הב"י הביא דברי הרא"ש ע"ד הטור דמשביעין אחר המכירה שבוע' צררי וגם שלא זלזלה וכו' וסיים ע"ז וכך הם דברי התו' ע"ש ולכאורה משמע מדברי מרן דדעת התוספות נמי דכל השבועות הללו משביעין אותה ביחד הכל אחר המכירה שלא אתפס' צררי ושלא זלזלה וכו' ולפ"ז צ"ל הא דכתבו התוס' והרא"ש בתחלת דבריו דאחר המכירה משביעין אותה שלא זלזלה וכו' ל"ד הוא אלא דהכל אחר המכירה וכ"כ ה' קרבן נתנאל ע"ש וליתא דכיון דאיכא כמה פוסקים הביאם מרן הב"י בסי' צ"ו דס"ל דאם מכרה ולא נשבע' תחלה דאין מכירת' כלום ולא מהניא שבוע' דלאח"כ א"כ ליכא נפקותא בזה לדינא וכיון דהתוס' והרא"ש כתבו דלאחר המכירה משביעין אותה שלא זלזלה וכו' א"כ ע"כ דס"ל דצריכה לישבע בתחלה קודם שמכרה אבל אם מכרה קודם שנשבע' לא עשתה כלום ומהיכא תיתי לומר דל"ד והעיקר הוא כמ"ש הב"ש דמ"ש הרא"ש והא דקאמר הכא וכו' אינו אלא לדעת הרי"ף וכו' ע"ש

באופן דהעולה לענין דינא בנ"ד שמת פתאום דלא חיישי' להתפסת צררי לפי דעת רוב הפוסקי' ומה גם לפי מה שהוכחנו ושכן דעת מרן לפסק הלכה וכמ"ש א"כ יורשיה יורשין כתובתה וכיון דלא מחייבא שבועה דהתפסת צררי תו ליכא חיוב שבועה אחריתי וכמ"ש בשם הפוסקים דכל השבועות חוץ מהתפסת צררי הוו ע"י גלגול והכי נקיט לה בפשיטות ה' נאות יעקב בתשו' סי' ג' ד"ח ע"ב ע"ש וכ"ש הכא פנ"ד לפי מה שבא בשאלה שעמדה האלמנה ומחלה להם באיזה סך מכתובתה ונכתב שטר ע"ז יש לצדד ולומר דבההיא הנאה שמחלה להם באיזה סך מכתובתה אינהו נמי מחלי לה על שבועת אלמנה. ודע דהיכא דמת הבעל במ"ה במקום שאין ישראל מצויים כתב הרדב"ז