שו"ת די השב פ

איברא רכסי' צ"ו ס"ה גבי אלמנה שנתנה או ץ מכרה קודם שנשבע' כ' מור"ם בהג"ה וז"ל וי"א שיש לדון בזה לפי ראות עיני הדיין כי במקו' שנראה לדיין שלא תפס' צררי כגון שמת פתאום וכדומה יש לדון שמכירתה ומתנתה קיים וכו' ע"ש וכ' הרב ח"מ ולא ידעתי למה לא הביא דעה זו לעיל ס"א שאם מת פתאום לא חיישי' לצררי והיורשי' גובי' הכתוב' ע"ש ולפמ"ש ניחא דודאי ס"ל למור"ם כדעת מרן לפסוק כהרא"ש ודעמי' מדלא הגיה כלום בסי' ץ' כמו שכתבנו ומש"ה לא הביא דעה זו לעיל משו' דסמך דזוהי דעת מרן בש"ע וא"צ לכפול הדברים אמנם ה' ב"ש כ' ע"ד מור"ם וז"ל דמשמע דלא מהני מת פתאום אלא לענין זה ע"ש מבואר רס"ל דדעת מור"ם במת פתאום שצריכ' שבועה ואם מתה ולא נשבע' אין יורשיה יורשי' כתובת' ודוקא לענין זה אם מכרה קודם שנשבע' הוא דמהני האי סברא דבמת פתאום לא חיישי' לצררי וכן נר' דעת הלבוש דכסי' ץ' גבי נפל הבית עליו ועל אשתו כ' דמיירי בייחד לה וכו' ע"ש משמע דס"ל כדעת הטור דאי לא ייחד לה אין יורשי האשה יורשי' כלום דא"א מש"ל ואלו בסי' צ"ו העתיק דברי מור"ם וצ"ל דס"ל דלא מהני מת פתאום אלא דוקא לענין זה בלבד כמ"ש הב"ש אך לפמ"ש אין נראה כן דעת מור"ם אלא דס"ל דלכל מילי מהני הא דמת פתאום כדעת מרן וכמו שכתבנו ומ"ש בסי' צ"ו מת פתאום לענין אם מכרה או נתנה קודם שנשבע' היינו דוגמא בעלמא דבמקום דליכא למיחש לצררי וכ"ן מדבריו בד"מ שם בסי' צ"ו שלא הזכיר כלל הא דמת פתאום אלא טעמא משום דבזמנים אלו לא שכיח התפסת צררי כמ"ש הרא"ש ולכך אם מכרה או נתנה קודם שנשבע' מכירת' ומתנת' קיימת ע"ש

באופן דנר' דעת מרן ומור"ם לפסוק כהר"ש מינב'יל וכן פסק מהר"ש דוראן בס' חוט המשולש ח"ד מהתשב"ץ סי' י"ח ע"ש וכן דעת מהרשד"ם סי' קל"ב וקצ"ט וכן דעת כמה פוסקי' רמזם ה' כנה"ג סי' צ"ו הגכ"י אות ל"ה ל"ו ל"ז ע"ש וכן דעת ה' דרכי נועם בתשו' חא"ה סי' כ"ה ע"ש

והנה ה' דרכי נועם שם תמה על תשו' הרא"ש הלזו דריש כלל פ"ה שהביא מרן ממ"ש הרא"ש בכלל צ"א סי' ב' אם לא נשבע' האלמנה על כתובת' ועל נדונייתה וכו' יורשיה לא היו יכולים לגבות מכתובת' ומנדונייתה כלום כיון שנתחייב' שבועה וא"א מש"ל ע"ש הרי דגם האידנא חייש הרא"ש לצררי ועוד דאיך כתב דמשום דסמך על תי' הר"ש לכך מגכי' ולא חיישינן לצררי והלא הר"ש לא אמרה אלא דוקא במת פתאום הא לא"ה איהו נמי חייש והאריך בתי' קושיא זו ושוב כ' ומ"ש הרא"ש אבל האידנא שאנו מגבי' כתובות לכל יורשי האלמנות שקדשו ולא חיישי' לצררי דמשמ' שיורשי האלמנות גובי' הכתוב' אע"פ שלא נשבע' ומת' הכונה הוא על עמן חוב הנדונייא שהוא כחוב דעלמא דבדליכא חשש צררי מגבי' לב"ח כך מגבי' אנו ליורשי האלמנות שקדשו אע"פ שמתו בלא שבועה לנדונייא דוקא קאמר דודאי חשש' צררי לגבי נדונייתה היא חששא חלוש' להפסיד' ע"י כך נכסיה אבל לענין מנה מאתים ותו' מקולי כתוב' אלימו חששא זו להפסיד את יורשיה מלגבו' אם מת' בלא שבוע' ובכן באו ב' תשו' הרא"ש על נכון את"ד עש"ב וצ"ע שהרי בההיא תשו' רסי' צ"א כתב הרא"ש בהדיא וז"ל ואם לא נשבע' האלמנה על כתובת' ועל נדונייתה שלא גבת' מהן וכו' יורשיה לא היו יכולי' לגבות מכתובת' ומנדונייתה כלום וכו' ע"ש הרי דאפי' על נכסי נדונייתה ס"ל להרא"ש דבשלא נשבע' ומת' אין יורשיה יורשי' כלום ודוחק לומר דהכא מיירי בשאין נכסי נדונייתה קיימי' דהו"ל דינם כמו מנה מאתים דאינה נוטלת אלא בשבוע' וההיא דסי' פ"ה מיירי כשהן קיימי' והנראה פשוט דכונת הרא"ש במ"ש שאנו מגבי' כתובות נשים שקדשו היינו שמתו בעליה' על קידוש ה' שהיא מית' פתאומי' כההיא דהר"ש מינבי'ל ובכה"ג הוא דכ' דהאידנא מגבי' ולא חיישי' לצררי ובח"מ סי' צ"ו סקי"ח כ' לשון הרא"ש וז"ל דהאידנא מגבי' כתוב' לכל האלמנות של הקדושי' ע"ש והיינו שמתו על קידוש ה' כמו שכתבנו

והנה ה' בית יעקב בתשו' סי' נ"ב נשאל על איש ואשה שנהרגו על ק"ה ונפלו חילוקים בין יורשי האשה ויורשי הבעל וכו' ובסוף תשובתו כ' וז"ל דבנ"ד לפי סברת הר"ש מינב'יל דמת פתאום לא חיישי' לצררי ה"נ כיון שנהרגו פתאום לא חיישי' לצררי ולא שייך א"א מש"ל וכו' אבל לפמ"ש התוס' דחיישי' לצררי מחיים א"כ בנ"ד הדין עם יורשי הבעל דהוי נמי יתומי' מן היתומי' דמת לוה שהוא הבעל בחיי המלוה וא"א מש"ל וכו' ודבריו תמוהי' דע"כ לא כתבו התו' דחיישי' לצררי אלא לדחות תי' הר"ש מינבי'ל אמנם לעיקר הקו' כבר כתבו התו' בתי' קמא דהיא הנותנה משו' שהנכסי' בחזקת הבעל ואינן בחזקת יורשי האשה לא יוכל להוריש שבועה הם לבניו אבל אם בחזקת יורשי האשה אז הוה אמרי' שיש לה הכל דהא כיון שהיו מוחזקי' בממון שבוע' כזו יכולה להוריש וכו' ע"ש וע"כ דלמ"ד נמי נכסי' בחזקת' ויחלוקו וכו' היינו נמי מהך טעמא דהוו תרוייהו יורשי האשה ויורשי הבעל מוחזקים מש"ה יחלוקו ועיין לה' ח"ה שם ונדון הרב ז"ל הוא גופיה דינא דמתני' ולפי מאי דקי"ל כר"ל דיחלוקו ה"נ יחלוקו

עוד כתב ה' הנז' אך אם ייחד לה קרקע בכתובתה אז הדין עם יורשי האשה משא"כ לסברת התו' הנ"ל אין חי' אפי' אם ייחד לה קרקע נמי א"א מש"ל וכו' ע"ש והן דברי תימה דאיך כ' דבייחד לה קרקע אז הדין עם יורשי האשה דמשמע דהדין עם יורשי האשה ויורשי' כל סכי כתובת' עיקר ונדונייא ותוס' ואינו כן דאפי' בייחד לה קרקע נמי אין יורשי' עיקר הכתוב' ותוס' אלא הרי הן בחזקת יורשי הבעל ובנצ"ב הוא דקי"ל כר"ל דיחלוקו. וע"ק דאיך כ' משא"כ לסברת התו' אין חי' אפי' ייחד לה וכו' דהא ודאי בייחד לה תו ליכא חששא דצררי דלא כתבו התו' דחיישי' לצררי מחיים שלא להק' על תי' הר"ש מינכ'יל אבל לתי' דמיירי בייחד תו ליכא למיחש לצררי וגם ליכא למיחש שמא תפס' היא מחיים והכי מוכח בר"פ אע"פ דקאמר ייחד לה ארעא וכו' בלא שבועה וה"נ אמרי' התם ייחד לה מטלט' אע"ג דאיתנהו בעינייהו בלא שבועה ופירש"י דטעמ' מאי אמור רבנן מנכסי יתומי' לא תפרע אלא בשבועה דחיישי' דלמ' צררי אתפס' הכא היינו צררי דאתפס' ע"ש משמע דבייחד לה תו ליכא למיחש לשום חששא לא לחששת צררי אתפס' ולא חשש' דשמא תפס' היא מחיים ונ' דטעמא דכיון שכבר בטוח' היא בכתובת' שמיוחדת לה תו ליכא למיחש למידי ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' כמ"ש מהרימ"ט בתשו' ח"א סי' כ"ג ע"ש ועוד נר' טעמא דמלתא דכיון דייחד לה לכתוב' הו"ל כמו האמינה עליו ועל יורשיו דא"צ עוד שבוע' כיון דהאמינה וכ"נ מדברי התו' בפ' מ"ש דלא הק' כן אלא על תי'