שו"ת די השב עט

כגון שייחד לה וכו' דלענין נצ"ב אע"פ שצרי' שבועה עכ"ז מהני לענין א"א מש"ל כיון דהשבועה היא להחזיק מה שבידה קרקע שייחד ושבוע' כזו יכולה להוריש לבניה דא"כ כי פריך התם מברייתא דיפה כח הבן והוצרכו להעמיד' כב"ש אמאי לא משני דמיירי בייחד ועכ"ז האב גובה בשבוע' כשאר ב"ח ואע"פ שייחד והבן גובה בשבועה ושלא בשבועה משום דאע"ג דהאב היה חייב שבועה כיון שהיה להחזיק מה שבידו שבועה כזו אדם מש"ל אע"כ דס"ל דאפי' בכה"ג א"א מש"ל וייחד לא מקרי להחזיק מה שבידו את"ד ע"ש ודבריו קשי' לשמוע כיון דאב גופי' חייב שבוע' ואע"ג דהוי להחזיק א"כ לגבי בנו אמאי לא חשיב מחוייב שבועה וא"א מש"ל ועוד דבפסקי התו' בפ' מ"ש סי' של"א כ' וז"ל אם ייחד לה ארעא בד' מצרים פטורה משבוע' ע"ש הרי דאפי' בנצ"ב דמיירי מתני' ס"ל בדעת התו' דבייחד לה פטור' משבועה. ודע דמ"ש התוס' וכן בפסקי התו' ייחד לה ארעא בד' מצרים ל"ד הוא דהא בר"פ אע"פ מסקי' והלכת' ואפי' מצד א' בלא שבוע' וכן פסקו כל הפוסקי'

היא העולה מכל מ"ש דבנכסי נדוניית' שהן קיימי' נוטלתן בלא שבוע' ואם מת' ולא נשבע' יורשי' אות' וכן אם נמכרו ונלקח בדמיהן אחרי' דינם כמו שהן קיימי' אבל אם נגנבו או נאבדו אינה נוטלת אלא בשבועה ואם מת' אין יורשיה נוטלי' כלום כיון שלא נשבעה וא"א מש"ל. גם מהרשד"ם גופי' בסי' קי"ו וקע"ד פסק כן דדוקא כשהנדונייא בעין היא נוטלת בלא שבועה וכבר ה' יד אהרן בסי' הגב"י אות י"ח הביא בשם מהרח"א בס' מוצל מאש בסי' נ"ו שעמד בסתירת דברי מהרשד"ם ע"ש ועיין עוד בתשו' מהרשד"ם סימן קצ"ט שכ"כ ע"ש וכ"כ מרן בש"ע וכן הסכים ה' דרכי נועם חא"ה סי' כ"ה ע"ש

ומעתה צריכי' אנו לבאר אם היורשי' צריכי' לישבע שבועת היורשי' שלא פקדתנו אמנו כדקי"ל גבי ב"ח היכא דמת מלוה בחיי לוה דיורשי המלוה צריכי' שבועת היורשי' שלא פקדנו אבא והנה הרב מש"ל בפי"ו מה' אישות כ' דמדברי מהרש"ך בח"א סי' קע"ו נראה דס"ל דבנדונייא נהי דלא אמרי' א"א מש"ל מ"מ היורשי' צריכי' לישבע שבועת היורשי' שלא פקדתנו ולא ידעתי מנין לו דין זה כיון דמורישם נוטלת' בלי שום שבועה ה"נ יורשיה נוטלי' בלא שבועה וכ"נ מדברי מרן ב"י סי' צ"ו בד"ה ומ"ש רבי' אבל כל נכסיה וכו' שכ' וגרוש' נמי וכו' ע"כ עכת"ד והן אמת דהכי מוכחי דברי מרן דס"ל דאע"ג דבגרוש' כ' הטור דאם מת' יורשיה נשבעין שבועת היורשי' ונוטלי' ה"ד מנה מאתים ותו' אבל בנכסי נדוניית' שהן קיימי' נוטלי' בלא שבועת היורשי' וה"ה באלמנה נמי כשמת' ונכסי נדוניית' קיימי' נוטלי' בלא שבועת היורשי'

האמנם לכאו' ק' דמ"ש מב"ח דהא בב"ח קי"ל ץ דהיכא דמת מלוה בחיי לוה דיורשי המלוה צריכי' לישבע שלא פקדנו אבא א"כ ה"נ אע"ג דהיא עצמה נוטלת בלא שבוע' אמאי פטרי' ליורשיה משבוע' היורשי' וי"ל דבשלמ' גבי ב"ח כיון דאי הוה מלוה גופי' הוה מצי לוה למימר לי' שטרא פריעא הוא ואי טעין אשתבע ליה משבעי' ליה כדאיתא בפ' כל הנשבעין דמ"א ע"ש מש"ה לגבי יורשי' נמי נשבעי' שבועת היורשי' ונוטלי' משא"כ הכא דאי הוה הבעל גופי' קיים לא מצי למטען אשתבע לי כיון דנכסי נדונייתה קיימי' אנן סהדי דתו לא מתפיס לה אחריני מש"ה יורשיה נמי א"צ לישבע שבוע' היורשי' וכן מוכח ממ"ש הטור בא"ה סי' קי"א על מי שהיה נשוי ב' נשים ומת' א' בחייו וא' לאחר מותו ונשבע' על כתובת' אותה שמת' אחרי מותו וכו' דאות' שמת' בחייו אע"פ שלא נשבע' בניה נוטלי' כתוב' בנין דכרין שאין עליה שבועה שלא ניתנה כתובה לגבו' מחיים והק' ה' נת"מ דרפ"ד ע"ג אמאי אצטריך להאי טעמא דלא יהא אלא כשאר מלוין דעלמא דליכא למימ' בהו הך טעמא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים הא אמרי' בפ' כל הנשבעין דכשמת מלוה בחיי לוה לא אמרי' בכה"ג א"א מש"ל וניחא לי' דהוצרך הטור לטעם זה כדי לפטור ליתומי' אף משבוע' שלא פקדנו אבא כיון שלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דאלו בשאר מלוין הא אמרי' בס"פ כל הנשבעי' כשמת מלוה בחיי לוה דבניו נשבעי' שבועה שלא פקדנו עכ"ד ע"ש הרי מבוא' דכיון דאיכא טעמא דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים אין היורשי' נשבעי' שבוע' היורשי' ה"נ בנ"ד כיון דאיכא טעמא דכל דנכסי נדונייתה קיימי' תו לא מתפיס לה אחריני אין יורשיה צריכי' שבועת היורשי'

ומעתה אכתי פש גבן לבאר היכא דמת פתאום כמו שבא בשאלה הנה מרן הב"י בא"ה סי' צ"ו כ' בשם הרא"ש בתשו' סי' פ"ה האידנא שאנו מגבין כתובה וכו' ולא חיישי' לצררי ואנו סומכים על תי' הר"ש מינבי"ל שתי' דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חיישי' לצררי וכן היה דן רבנא מאיר והיה נותן סעד לדבריו כי האידנא כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח התפסת צררי ותי' הר"ש הוא בתוס' פ' מ"ש ורש"י פי' בפ' ש"ה וכו' ולפי פי' זה אם נהרג ומת מית' חטופה ונטרפ' דעתו אין לחוש לצררי ע"ש וכן דעת רי"ו בס' משרים נכ"ג חי"א ע"ש ויש לתמוה על מרן שהרי מבואר בדברי הטור סי' ץ' דלא סבירא ליה הכי שהרי כתב נפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע איזה מת תחלה ואין לו בנים ממנה יורשי הבעל אומרי' היא מתה תחלה וכו' וכגון שייחד לה נכסי' וכו' יחלוקו בין שניהם ע"ש וא"א למ"ל הך טעמא דמיירי בייחד הא בלא"ה כיון דנפל הבית עליו ועל אשתו דהוי מת פתאום לא חיישי' לצררי וכמ"ש התו' בפ' מ"ש דקנ"ח בד"ה וב"ה וכו' ע"ש הרי דהטור לא ס"ל הכי ומה שיש לעמוד בדברי הטור הללו שהוא הפך דעת אביו הרא"ש עמ"ש הב"ח ועמ"ש ה' נת"מ דש"ו

והנראה דעת מרן דס"ל דתי' הר"ש מינב'יל הוא עיק' וכדעת הרא"ש ודעמי' וכ"נ מדבריו בס' בדק הבית בסי' ץ' עמ"ש בב"י והוא פשוט כ' וז"ל לכאו' אבל לפי' הר"ש מינב'יל דלא חיישי' לצררי במת פתאום א"צ לדחות בכך עכ"ל הרי מבואר דלתי' הר"ש מינב'יל א"צ לאוקמ' בייחד לה אלא אפי' בשלא ייחד נמי חולקי' דכיון דמת פתאום לא חיישי' לצררי ומדלא כתב אלא תי' הר"ש מינבי'ל ולא כ' שאר תי' שכתבו התוס' משמע שדעתו לתפוס לדינא כתי' הר"ש מינב'יל גם בש"ע סי' ץ' ס"ו כ' נפל הבית עליו ועל אשתו ואין ידוע וכו' ולא כ' דמיירי בייחד לה משמע דס"ל דכיון דמת פתאום לא חיישי' לצררי וכ"כ ה' ח"מ וב"ש ע"ש וכן נר' דסמך עמ"ש בב"ה ולפ"ז נקטי' דדעת מרן לפסוק דבמת פתאום א"צ שבוע' ואם מת' ולא נשבע' יורשיה יורשי' כתובתה וזה נר' ג"כ דעת מור"ם שלא הגיה כלום בההיא דסי' ץ' משמ' דמודה למרן דאפי' בשלא ייחד לה כתובתה אפ"ה חולקי' מהך טעמ' דכיון דמת פתאום לא חיישי' לצררי: