שו"ת די השב ח

אינו צריך לחזור ולברך כל היום וכו' ע"ש ואח"ה מדברי התוס' יש לדייק בהפך שהרי כתבו וז"ל ועוד אפי' לפי הירוש' דוקא אה"ר דלא הוי עיקר הברכה לברכת התורה וכו' ובשבילה אינו נפטר מברכ' התורה אלא אם יש לימוד מיד וגם לא יעשה הסח הדעת וכו' ע"ש משמע דר"ל דאינו נפט' מברכת התורה אלא אם ילמוד מיד וגם אפי' ילמוד מיד בעי' שלא יסיח דעתו כל היום אבל אם הסיח דעתו חוזר ומברך וכן נראה מדברי הרשב"א בחי' שכתב וז"ל ובתשו' לרבותי' הצרפתי' השיבו שלא הצריכו בירוש' לחזו' ולברך שלא שנה על אתר אלא בשנפט' באה"ר לפי שאינה נראית ממש בברכת התורה אבל כשמברך אשר בחר בנו יצא י"ח כל היום ואפי' הפסיק והלך למלאכתו וחזר וקרא וכו' ע"ש משמ' דס"ל דבברכת אשר בחר בנו שבירך בתחי' יצא י"ח כל היום ולא שאני ל בין קרא לאלתר או לא קרא לאלתר ואח"כ הפסיק בכל אופן אין צריך לחזור ולברך משא"כ בברכ' אה"ר דאפי' בשנה ע אתר אם הפסיק צריך לחזור ולברך וכן מתבאר מדברי ה' שבולי הלקט כ"י סי' ה' וז"ל אמנם יש לחלק בין אה"ר לברכת התורה דאה"ר עיקרא לא נתקנה לברכת התורה לפיכך אינה פוטרת אלא לימוד הסמוך לה לאלתר אבל ברכת התורה פוטרת אפי' לימוד המופלג לאחר וכו' ע"כ מבואר מדבריו דברכ' אה"ר אינה פוטרת אלא דוקא אותו לימוד הסמוך לה לאלתר אבל אם הפסיק צריך לחזור ולברך. אמנם אעיקרא בדברי התוס' אפש' לומ' דכונתם דבאה"ר אינו נפט' אא"כ שנה לאלתר א"נ אפי' לא שנה לאלתר אם לא הסיח דעתו מברכת אה"ר אין צריך לחזור ולברך דכל שלא הסיח דעתו חשיב כמו לאלתר ועיין למהרש"ל ז"ל בהגהותיו ודו"ק

עוד כתב מרן עמ"ש הטור או שבירך ברכת התורה והתחיל ללמוד וכו' דר"ל התחיל ללמוד בין סמוך בין מופלג והפסיק אח"כ וכו' ואשמועי' דבין באה"ר ובין בברכת התורה אם שנה והפסיק אין צריך לחזור ולברך דלא תימא די שתעלה לו ברכה לפעם ראשונה שילמוד אבל אם הפסיק יצטרך לחזור קמ"ל ע"ש ולכאורה אכתי לא תיקן כלום בזה דמאיזה טעם נאמ' כן דהשתא אם בתחילה שעדיין לא למד כלל אין צריך לחזור אם הפסיק ואם הפסיק לאחר שלמד חשי' הפסק וצריך לחזור ולברך וי"ל דבשלמ' בתחילה דעתו היה באותה ברכה כדי ללמוד אבל שלמד בין שלמד לאלתר בין שלמד לאח"כ קאי על אותה ברכה שבירך אמנם אם הפסיק אחר שלמד יש מקום לומר דכבר הסיח דעתו מן הברכה וצרי' לחזור ולברך ועיין לה' לשון לימודי' חא"ח כ"ב שלא דקדק בדברי מרן אלו ע"ש

ומה שהק' ה' שם ע"ז ממ"ש הרא"ש אח"כ דאי לא תימא הכי הו"ל לאשמועי' בעלמ' וכו' דאכתי נימא דבהפסיק באמצע אין חילוק בין אה"ר לברכת התורה וצריך לחזור ולברך ומאי דנקט לה באה"ר לאשמועי' דבברכת התורה לא בעי' שנה על אתר ולעולם דבהפסיק באמצע צריך לחזור ולברך בתרוייהו ע"ש ונראה שהבין בדברי הרא"ש דראיה זו שכתב דאי לא תימא הכי לא קאי אלא אלמד והפסיק וכן הבין הרב מע"מ ע"ש ונראה דכונת הרא"ש היא דראיה זו שכתב הרא"ש דאלת"ה לא קאי אלא אעיקרא דדינא דקאמר בירוש' והוא ששנה על אתר דלא קאמ' הכי אלא באה"ר אבל לא בברכת התורה דאלת"ה אלא דבין בברכ' אה"ר ובין בברכת התורה אם לא שנה על אתר דצריך לחזור ולברך א"כ לישמועי' בעלמא דהפסיק באמצע דצריך לחזור ולברך ואין צריך להשמיענו ההי' דאה"ר והוא ששנה על אתר והשתא לא הוה מחלקי' בין בתחילה בין באמצע שהרי אי הוה קאמ' דהפסיק באמצע דצרי' לחזור ולברך סתמא משמע דבין הפסיק לאחר הברכה בין בלמד והפסיק לעולם דצריך לחזור ולברך ומדלא קאמ' בעלמ' הכי וקאמר על אה"ר והוא ששנה על אתר משמ' דיש לחלק בין אה"ר ובין ברכת התורה ולא קאי הרא"ש עמ"ש דאם למד והפסיק דאין צריך לחזור ולברך דההוא מסברא כתב כן ולא תימא שדי לן שתעלה לו ברכה לפעם ראשונה שילמוד וכמ"ש מרן אלא אדסמיך לי' קאי עמ"ש לכך הוצרך לומר והוא ששונה על אתר על הנפט' באה"ר ולא על המברך ברכת התורה דאי לא תימא הכי וכו' ובתר הכי נמי כתב הרא"ש ואת"ל דאין חילוק בין הנפט' בברכת התורה לנפט' באה"ר ומזה נראה דלא קאי אלא אעיקר דינא דהירוש' והוא ששנה על אתר דדוקא באה"ר קאמר ולא אברכת התורה. וכן מתבאר מדברי הרשב"א בחי' שכתב וז"ל ובתשו' לרבותינו הצרפתי' השיבו שלא הצריכו בירוש' לחזור ולברך שלא שנה על אתר אלא כשנפט' באה"ר וכו' אבל במברך אשר בחר בנו יצא י"ח כל היום ואפי' הפסיק והיינו שהוצרך לאשמועי' בירוש' בברכ' אה"ר ולא השמיענו כן בעלמא ואנן ידעי' דכ"ש כשנפט' באה"ר ע"ש הרי מתבאר דהכרח זה הוא לעיקר הדין דקאמ' בירוש' והוא ששנה על אתר דדוקא בברכת אה"ר ולא בברכת התורה

והנה מרן הב"י כתב שמצא להרשב"א שכ' בשם הראב"ד יש גירסא שגורסי' והוא שקרא על אתר ולאותה גי' כל שקרא ק"ש סמוך לאה"ר יצא ידי ברכה כל היום לפי שכבר בירך על התורה פעם א' בבקר אבל לספרי' דגרסי והוא ששנה על אתר אין הברכה מוציאתו אלא מידי הקריאה הסמוכה וכו' ואע"ג דכבר קרא ק"ש כבר כתב מרן לעיל מזה דק"ש ותפלה לא חשיבי לימוד לענין זה דדברי תפלה ותחנוני' לחוד ודברי ת"ת לחוד וק"ש כדברי תפלות הוא ע"ש ובשה"ל כ"י סי' ה' כתב וז"ל ור' בנימין אחי ס"ל שאי' צריך לברך על התורה אחר ק"ש שכבר נפטר באה"ר כמו שמפורש בגמ' דידן וההיא דירוש' דקאמ' והוא ששנה על אתר לאו את"ק קאי אלא אק"ש גופי' קאי ואל תתמה על לשון שונה על אתר לפי שבהרבה מקומות בירוש' נאמ' ק"ש בלשון שינון כדאיתא התם שאני ק"ש שהיא לשינון והעיקר הוא מלשון ושננתם וכו' אבל רבי' אביגדור כ"ץ השיב דאין לדחות כן חדא דלישנא משמע דשנה קאי אהשכים לשנות שהוא לשון לימוד ואע"ג דזמנין אשכחן בירוש' דקרי לק"ש שינון הכא לא משמע הכי וכו' עש"ב

והנה התוס' שם הק' וז"ל וא"ת מ"ש מסוכה שצריך לברך ע"כ סעודה וסעודה ובברכ' התורה סגי בפעם א' וי"ל דשאני תורה שאינו מאייש דעתו וכו' אבל אכילת סוכה יש שעה קבועה ע"ש והט"ז בסימן תרל"ט הק' דנראה מדבריהם דאפי' היה דעתו לאכול ב"פ בסוכה צריך לברך שנית וק' מ"ש מחנותו של כשם בסי' רי"ז דבנכנס ויוצא מברך על הריח בכל פעם וכתב הטור שם בשם מהר"ם דוקא בשלא היה דעתו לחזור אבל אם היה דעתו לחזור לא יברך ושם לא קפדי' בין יוצא לשעה או לא אלא אפי' לזמן מרובה כל שדעתו לחזור באותו יום וכאן אנו צריכים שלא יצא אלא לדבר עם חבי' וכו' וכ' לתי' דדוקא בסוכה שיש בה זמן קבוע דהיינו בשעת אכילה וכו' משא"כ בברכ' הריח שאין שם גמר מעש' וסילוק מעש' הא' ואם לא היה יוצא מהחנות