שו"ת די השב עו

כן לקחא משם אשה אלא דוקא בהנך דוכתי שהיו רגילים לבא שם לפרקים ולהתעכב שם ולחזור ולבוא שם עוד פעם אחרת כדי שתהא מוכנת לו בכל עת בואו לשם וכן משמ' מדקאמר כי מקלע לדרשי' וכי מקלע לשכנציב משמ' דבדוק' נקט הני דוכתי לומ'ד בהני דוכתי דוק' הוא שהיו. עושי' כן רב ור"ן וכ"כ הפרישה בס"ס כ' ע"ש ובכן ל"ק הא דקשיתי' לה' מש"ל מרב ור"ן. ומעתה קמה וגם נצבה טענה זו כי אינה רוצה שתהיה גרמא לאיסור זה דבני גרושת הלב כיון שדעתו ליקח אותה אח"כ ואדעתא דהכי לא נשתדכה לו כנ"ל

סימן ט'

על ראו' שנלב"ע בפתע פתאום ועמדה אלמנתו ומחלה לבתה מראו' הנז' איזה סך מסכי כתובת' וכתבו שטר ע"ז לימים נפטרה האלמנה הנז' ובאו בניה מבעלה א' לתבוע כתובת אמן מבת ראו' הנז' והשיבה הבת הנז' דכיון דלא נשבע' שבוע' אלמנה אין להם לירש כלום עוד יורנו המורה בענין נכסי נדוניית' הקיימין והבלתי קיימי' ושכמ"ה

הנה תחלת כל דבר יש לנו לבאר בעיקר דין שבועת אלמנה דאיכא פלוגתא דרבוותא אם השבוע' היא על עיקר הכתובה דהיינו מנה מאתים ותו' או אפי' על הנדוני' דהיינו נצ"ב והנה התוס' בפ' השולח דל"ד ע"ב ד"ה אין אלמנה וכו' הק' וא"ת והרי לא ניתנה כתוב' לגבות מחיים וחזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ואפי' מיתמי גובה בלא שבוע' וי"ל דה"מ ב"ח אבל אלמנה דאית לה בתנאי ב"ד מתפיס לה צררי אפי' בתוך זמנו וכו' ע"ש וכ"כ בפ"ק דב"ב ד"ה ע"ב בד"ה ואפי' מיתמי וכו' ע"ש מבואר מדבריהם דע"כ לא אמרי' דאין למנה נפרעת אלא כשבוע' אלא במנה מאתים ותוס' משום דתנאי כתוב' נינהו אבל לנצ"ב אע"פ שאינן בעין כגון שנאבדו כיון שאינן בתנאי ב"ד הו"ל בשאר חוב דעלמא וגובה מיתמי בלא שבוע' משום דחזק' אין אדם פורע בתוך זמנו ונ"מ שאם מת' יורשיה יורשי' נצ"ב שלה ולא שייך לומר בזה א"א מש"ל כיון דהיא נמי היתה גובה מהם בלא שבועה

איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש התוס' עצמם שם בב"ב דקנ"ח ע"א בד"ה וב"ה וכו' שכ' וז"ל וק' לר"י למ"ד בחזק' יורשי הבעל למ"ל טעמא דחזקתן ת"ל וכו' לפי שהיא צריכ' שבוע' על כתובת' וא"א מש"ל וכו' ע"ש והתם מיירי בנצ"ב ולפי דעתם בפ"ק דבנצ"ב אפי' אינן קיימי' א"צ שבוע' א"כ מאי ק"ל הכא ולקמן יתבאר בס"ד אבל ה"ה בפי"ח מה' אישו' כ' אם נאבד' הנדונייא ובאת לגבו' מיורשי' צריכ' היא לישבע ואם מתה בלא שבוע' ודאי אין יורשיה נוטלי' כלום דלא עדיף מחוב דעלמ' דאמרי' א"א מש"ל ע"ש ומרן ב"י סי' צ"ו הביא דברי ה"ה הללו ע"ד הטור שכ' וז"ל אבל כל נכסיה בין נ"מ בין נצ"ב יורשיה יורשי' אותם אפי' נתאלמנה שא"צ לישבע ע"ש וכ"כ הב"ח ופריש' ודרישה ע"ש ולפי מה שכתבנו אינו מוכרח בדברי הטור דאפש' לומ' דס"ל כדעת התו' דגיטין ודפ"ק דב"ב דנצ"ב אפי' היכא דנאבדו א"צ לישבע וכ"כ בפשיטו' מהרשד"ם בתשו' חא"ה סי' קל"ב בדעת הטור ע"ש

ונראה דיש להכריח כדעת מהרשד"ם דס"ל להטור כדעת התו' דנכסי נדוניית' אפי' אינן בעין א"צ לישבע עליה' ממ"ש הטור ס"ס צ"ח גבי ייחד לה מטלט' ואבדו א"צ שבוע' וכו' וכ"ה מסקנת א"א הרא"ש וכו' ע"ש ופשוט הוא דנכסי נדוניית' הו"ל כמו ייחד וכן מתבאר מדברי הב"ח בר"ס פ"ח שכ' וז"ל דכי היכי דבייחד לה מטלט' בכתובת' לא חיישי' דלמ' צררי אתפס' ה"ה כשנכסי' קיימי' והן בעין כין נ"מ בין נצ"ב נוטלתן בלא שבוע' אבל בדליתנהו בעינייהו פליגי בה הרי"ף ורש"י בפי' ולא כ' רבי' כאן אלא בס"ס צ"ח ע"ש הרי דס"ל דנכסי נדוניית' הוי כמו ייחד גבי הדדי נינהו וכן מתבאר מדברי הריב"ש הביאו מרן הב"י בס"ס צ"ח וז"ל דה"ה אם נמכרו נכסי נדוניית' ולקחו אחרי' בדמיהן כיון שאלו מת' היתה נוטלת אות' בלא שבוע' אין לומ' כשמת' ככר נתחייב' שבוע' ואע"ג דבההיא דר"פ אע"פ מיירי כשייחדן לה הבעל לאחריו' כתובת' כל שהן מנדוניית' הרי הן מיוחדי' לה שהרי יכולה לומ' כלי אני נוטלת ואין הבעל יכול לסלקה משום שבח בית אביה עכ"ל מבואר להדיא דס"ל דנכסי נדוניית' הוי כמו ייחד וכיון דדעת הטור בייחד לה דאפי' נגנבו ונאבדו א"צ שבוע' ה"ה נמי בנצ"ב שלה דאפי' נגנבו ונאבדו נוטלתן בלא שבוע' וכ"כ בפשיטו' מהרש"ך ח"ב סי' ל"ז לדעת רש"י דס"ל דבייחד לה אפי' נאבדו נוטלת בלא שבועה ה"נ בנכסי נדוניית' אפי' נאבדו נוטלת בלא שבוע' ע"ש ולפי האמור יש לתמוה על מרן ב"י שהשוה דעת הטור כדעת ה"ה וכן יש לתמוה על הב"ח ופו"ד שכתבנו לעיל

ולפי מה שכתבנו דנכסי נדוניית' נמי הוי כמו ייחד לה דכי הדדי נינהו לכאורה יש לדקדק בזה מהא דמסקי' בר"פ אע"פ מטלט' וליתנהו בעינייהו בלא שבוע' ופירש"י אם ייחד מטלט' לכתובת אשתו ואבדו בלא שבועה דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני ע"ש ולכאורה. ק' דהא דייחד לה מטלטלין בכתובת' ע"כ בדאבדו נכסי נדוניית' דאי בדאיתנהו לנכסי נדונייתא הא מייחדי וקיימי ותו לא מייחד לה אחריני אם כן הרי מצינו דאף על גב דאבדו מייחד לה אחריני והכי נמי נימא בייחד לה דאף על גב דאבדו מייחד לה נמי אחריני ואפשר לומר דסבירא ליה לרש"י דלאו הא בהא תליא דהיכא דייחד לה שפיר אמרינן דכיון דייחד לה אף על גב דאבדו תו לא מייחד לה אחריני אבל בנכסי נדונייתה שהוא לא ייחד לה כלל לא שייך למימר הכי ושפיר חיישי' להתפיס לה צררי ושוב ראיתי למהר"א ששון סימן כ"ג שחי' כן ואיברא דמצד הסברא אינו מוכרח דנכסי נדונייתה נמי כיון דמייחדי וקיימי הו"ל כמי שייחד ותו לא מייחד לה אחריני דכי הדדי נינהו וההיא דר"פ אע"פ שהקשינו לדעת רש"י לא מכרע' די"ל דלעולם בנכסי נדוניית' נמי היכא דאבדו תו לא מייחד לה אחריני ודאמרי' ייחד לה מטלט' וכו' היינו למנה מאתים ותוס' וכי היכי דבייחד לה מנה מאתים ותוס' ואבדו תו לא מייחד לה אחריני ה"נ אם אבדו נכסי נדוניית' תו לא מייחד לה אחריני ונוטלת בלא שבועה

איברא דהרא"ש בפ"ק דב"ב סי' י"ב עלה דמתני' דפ' מ"ש נפל הבית וכו' דאמרי' בחזקת יורשי האשה ובנצ"ב מיירי הק' הרא"ש למ"ד דנכסי' בחזקת יורשי האשה היכי גבו דאף אם מת הבעל תחלה לא היתה גובה כתובת' בלא שבוע' וא"א מש"ל ותי' בשם ריצב"א דבנפל הבית עליו ולא מת מתוך ישוב הדע' לא חיישי' שמא התפוס צררי כשהיה בריא ע"ש ומהמשך דברי הרא"ש נר' שתופס תי' זה לעיקר כמ"ש ה' נת"מ דש"ה ע"ד ע"ש הרי מבואר דס"ל דאפי' בנצ"ב חיישי'