שו"ת די השב עה

נותן שלא יתחייבו בקנס אלא עד זמן הנישואין ואח"ה יש לדחות דשאני ני נדון הרשב"א משום שכתוב בשטר השלישו' שאם לא ישלימו לאה וראובן לכשיגיע זמן הנישואין וכו' שיחזיר השליש השט"ח לשמעון ולכך יש מקום לטענתה שאעפ"י שעברה על התנאי במה שנשאת לאה ולא נתנה הנדוניא ביד שליש מ"מ אינה חייבת בקנס אלא בהגעת זמן הנישואי' שהרי לא תלו החזרת השט"ח אלא בזמן הנישואין משא"כ בנ"ד אע"פ שכתוב שאם לא ינשא לזמן הקצוב שיתחייב בקנס מ"מ י"ל כיון שעבר וקידש אשה אחרת ודאי שלא ינשא לזמן הקצוב וחייב בקנס מעכשיו

האמנם נראה דאעיקרא אין כן כונת הרשב"א אלא דההפרש שנפל בין הצדדים הוא עמ"ש בשטר שאם נשאת לאה לבעל תוך זמן זה שיתנו לאה וראובן מיד כל סך הנדוניא ביד שליש וכיון שעברה לאה ונשאת ולא קיימה תנאי זה אז תבע שמעון הקנס עכשיו ולאה וראובן טועני' שאין חיוב קנס כלל על ביטול תנאי זה אלא שאם יגיע זמן הנישואין ולא השלימו כל התנאים או יתחייבו בסך הקנס ההוא אבל תנאי זה דנישואי לאה אינו אלא חיובא בעלמא ויכול לתובעם בדין וב"ד כופי' אותם לקיים תנאי זה שיתנו הנדוניא ביד שליש אבל לא שהיא מחוייבת קנס ע"ז ושמעון טוען כי גם על זה היה תנאי בפי' לחיוב הקנס והשליש העיד כדברי שמעון וע"ז השיב הרשב"א דהשליש נאמן אבל בשאר קנסות מודה הרשב"א שאם עבר וקידש אשה אחר' כיון שעכשיו הוברר הדבר שאינו רוצה לישא אותה מעכשיו יתחייב בקנס

והנה בשטרות שלנו שנוהגים לכתוב וקיבלו על עצמם שאם יתחרט א' מהם מהשידוכי' שיפרע לחברו סך הקנס הנז' משמע דמשעה שיתחרט בו יתחייב בקנס וכן בדין שהרי מסקנת הפוסקי' היא דהקנסות שעושי' בשידוכי' הוא מדין בושת וכיון שחזר בו אפי' ביומו הרי ביישו ונתחייב מיד בקנס. אמנם מו"ה מיירי בשכתבו בלשון זה שאם לא ינשא לזמן הקצוב ביניהם וכו' דמשמע דאינו מחייב עצמו בקנס אלא דוקא אם לא ינשא לזמן הקצוב ואהא מייתי תשו' הרשב"א דמשמע דאם לא היה מטעם דשליח נאמן לא היה חיוב בקנס אלא עד שיגיע זמן הנישואין

ומה שטען שבהגיע זמן הנישואין הוא מגרש את זו שקידש ויקח את זאת נר' ודאי שטענתו טענה ואדרבא יש צד לומ' שאם לא תרצה לקחת אותו שהיא מחוייבת לפרוע הקנס אמנם נר' ודאי שאינה מחוייבת לפרוע לו הקנס ויש להביא ראיה לזה ממ"ש הטור בא"ה סי' קי"ט וז"ל והלכה כב"ה שאם פשעה כנגדו יכול לגרשה אבל לא יגרשנה כדי ליקח נאה הימנה בד"א בזיווג ב' אבל בויווג א' אין למהר לגרשה דהר"א כל המגרש אשתו א' אפילו מזכח מוריד עליו דמעות לפיכך אין לו לגרש' בשביל בשביל שפשע' כנגדו ע"ש וכן דעת הרמב"ם לפי גירסתו כמ"ש מרן הב"י א"כ מעתה אנו רואים שאם האיש הזה הוא עדיין בחור ואשה זר שקודש היא אשה א' הא ודאי שיכולה לומר שאינה רוצה שהיא תהא גרמא שבשבילה יגרש את אשתו ראשונה שאפי' מזבח מוריד עליו דמעות ועוד שאין רצונה שהיא תהיה אשתו שניה כיון שבדבר קל יכול לגרשה ע"י פשיעה כמ"ש הטור שם ולא נשתדכה לו אלא אדעת' שהיא תהיה אשתו א' שלא יכול לגרשה אא"כ מצא בה ערות דבר. האמנם עדיין יש לספק היכא דהמשודך הזה בשעה ששידך לא היה בחור שכבר היה נשוי עם אשה אחרת וגירשה או מתה ובא ונשתדך עם זו לזמן ובתוך הזמן עמד וקידש אשה אחרת ובא בטענה זו שבהגיע הזמן יגרש את זו ויקח אות' והיא אילה רוצה אם חייבת בקנס או לא ולכאורה נר' דאפילו בכה"ג אינה מחוייבת בקנס שהרי באשתו שניה ג"כ הדין הוא דכל שלא פשעה כנגדו אסו' לגרשה כמו שנראה מדברי הטור להדיי' ומשמ' דאיסו' איכא וכדאמ' שם בגמ' לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו א"ל מדגלי רחמנא גבי אונס לא יוכל לשלחה כל ימיו בעמוד וחזר קאי התם הוא דגלי רחמנא הכא מאי דעבד עבד אלמא איסורא מיהא איכא עד דס"ד דבעמוד וחזר קאי והפר"ח דקדק דאפי' איסור' דאוריית' איכא ע"ש ועיין לה' ג"פ בסי' קי"ט סק"ו ולה' המגיה בס' מש"ל בפ"י מה' גירושי' דין כ"א ע"ש וכיון שכן אינה רוצה שיבא איסור זה על ידה שיגרשנה שלא בפשיעה כדי שיקח אות' ועיין במהרימ"ט חח"מ סי' צ"ט ע"ש ועוד לכאור' טעמא אחרינא איכא שהיא אינה רוצה שהיא גורמת לו לעבור על לאו דאל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך שיקח את זו שקידש עכשו אדעת' לגרש' אח"ז ואדעת' דהכי לא נשתדכה לו אמנם הא ליתא שהרי אפשר שיודיע לאשה זו שקידש עכשו שיגרשנה בהגיע הזמן הקצוב עם משודכתו דכל כה"ג שמודיע אות' שדעתו לגרש' אין עליו שום איסור וכמ"ש בש"ע בא"ה ר"ס קי"ט ומעתה כיון דמודיע לה שמגרש' אין כאן איסור כלל וטענת' אינה טענה

איברא דאעיקרא דין זה דאי מודיע לה שרוצה לגרשה מותר אע"ג דלענין זה דאל תחרוש על רעך רעה ליכא מ"מ עדיין איכא איסו' ההיא דאמרי' בספ"ב דנדרים וברותי מכם הפושעים והמורדים בי אלו בני ט' מדות וחד מינייהו בני גרושת הלב ופסקו הטור ומרן בא"ה סי' כ"ה וא"ח סי' ר"ם ע"ש וה' ג"פ הק' עמ"ש מרן ואם הודיעה מתחלה מותר דהא אכתי איכא איסור דבני גרושת הלב ותי' דמ"ש דאם הודיעה מתחלה מותר היינו משום טעמ' דאל תחרוש אבל הבנים בני גרושת הלב וצריך לגמור בדעתו שאם תתעבר שלא יגרשנה ולפ"ז הא ודאי שפטורה מן הקנס שאינה רוצה שתהיה גרמא לאיסו' זה שיבאו בניה בני גרושת הלב שהם מבני ט' מדות ואפי' למה שתי' עוד הרב שם וז"ל ועי"ל דבני גרושת הלב לא איקרו אלא כשאינו מודיע' אבל אם מודיע' שרי ע"ש כבר ה' מש"ל בפכ"א מה' א"ב דין כ"ח השיגו וכ' דטעמא דאיסור בני גרושת הלב כ' הרא"ש דהוי כי מתוך שנתן בדעתו לגרש' מהרהר באחרת א"כ אף אם הודיעה שייך האי טעמא דמהרהר באחרת ולעיקר הקושי' כ' דע"כ דכשגמר בלבו לגרשה דאסור לבוא עליה אלא כשרוצה לקחת אשה אחרת דאז שייך טעמא דמהרהר באחרת אבל כשאינו רוצה ליקח אחרת שרי דלא שייך טעמא דמהרהר באחרת וא"כ רב ור"ן שכבר הי"ל אשה בעירם וכשהלכו לעיר אחרת רצו ליקח אשה לימים שיתעכבו שם אף שגמרו בלבם להוציאם אחר זה הזמן מ"מ לא היו מהרהרי' בנשותיה' וכו' ע"ש ואיכא למידק אכתי ק' ברב ור"ן הרי איכא למיחש לגרושת הלב שהרי דעתם נמי דכי אזלי לדוכתא אחריתי ליקח להם משם נשים דבכל מקום שהיו הולכים אומרים מאן הויא ליומא ואפשר לומ' דבאות' שעה שהיו לוקחי' באותם המקומות שהלכו רב לדרשי' ור"ן לשכנציב לא לא היה דעתם עוד לילך למקום אחר אלא לחזו' משם למקומם וא"כ לא היו מהרהרים בנשים אחרות. ועוד אפשר לומר דלא בכל המקומות שהיו הולכים היו עושי'