שו"ת די השב עד

לא משקרי בה אינשי וקושיתם היא להך מ"ד דלא אמרי' דמלתא דעביד' לגלויי לא משקרי בה אינשי דאיך קאמ' התם לצד הראשון דעד א' נאמן משום דמלתא דעביד' לגלויי לא משקרי. ואפשר דכונתם היא דאפי' למאן דקאמ' התם דמלתא דעביד' לגלויי לא משקרי בה אינשי מ"מ לאו מה"ט לחודי' הוא אלא דמצרפי' נמי לטעמא דאתתא דייק' ומנסבא ומש"ה אע"ג דלא אמרי' מלתא דעביד' לגלויי לא משקרי אפ"ה לגבי עדות אשה אמרי' דלא משקרי כיון דאתתא נמי דייקא ולפי הצד ב' האי טעמ' לחודי' סגי להאמין עד א' ונ"מ היכא דרחמא לי' וכו' וכן מבואר בדברי התו' ביבמות דצ"ג ע"ב בד"ה עד א' וכו' ע"ש ועיין בל"מ פי"ג מה' יבום דין ה' ועיין להר"ב במקובצת שתי' דהתם שאני דלא משקרי משום איסור אשת איש דהוי דאורייתא ע"ש

באופן דלענין דינא קי"ל דמלת' דעביד' לגלויי לא משקרי בה וכ"ש כשהיא עצמה אומרת מת בעלי דנאמנת משום דלא סמכא אעד כמ"ש התוס' שם וא"כ הכא בנ"ד שאמרה שלא ישבה עמו אלא ימים אחדים נאמנת דהוי מלתא דעביד' לגלויי ועוד דדייק' ומנסבא הנלע"ד כתבנו לענין הלכה ולמעשה צריכים אנו למודעי עד שיסכים עמנו אור עינינו מופת דורנו מאור הגולה תפארת גדולה ועטרת ישו'עה מלכא לעלמין חיי מפיו אנו חיים לכל אשר יאמר כי הוא זה והיה זה שלום מאת אדון השלום

הצעיר יאודה הלוי ס"ט הצעיר דוד בונאן ס"ט

ראיתי את השאלה על דבר האשה שהיתה אומרת שהיא מקודשת לפ' והוא ג"כ אף הוא היה מתכוין לומר שהיא מקודשת לו וכמו שבא בשאלה. וגם ראיתי מה שנגזר עליה משני צנתרות הזהב הרבנים הבאים על החיתום הנ"ל שהאריכו למעניתם ועל"ו בהס'כמה בשריותא דהאי אתתא למהך ולהתנסבא לכל גבר דתצביין מכמה טעמי תריצי ומפני חומר שבה הנה כי כן שלחו אלי לחוות דעתי ולעשות רצונם חפצתי ועמדתי ע"כ דבריהם אחת לאחת וראיתי שהדין דין אמת שהאשה הזאת שרייא להתנסבא לכל גבר

הצעיר ישועה בסים ס"ט

סימן ח'

שאלה ראובן נשתדך עם לאה בת שמעון וקצבו זמן ביניהם למשך ד' שנים ותנאי היה ביניהם שכל מי שיתחרט מהשדוכי' יפרע לחברו קנס כו"כ הן היום ראובן שראה בעצמו כי לא יוכל שאת להיות פנוי משך הזמן ד' שנים עמד וקידש אשה אחרת וכשמוע שמעון אבי לאה אז עמד לפני ב"ד יצ"ו ותבע ממנו הקנס שהיה ביניהם וראובן טען שלא יתן הקנס אלא בהגיע הזמן הקצוב שהוא למשך ד' שנים ועוד טען שבהגיע הזמן הקצוב ביניהם כונסה ויגרש הא' שקידש יורנו שורת הדין ושכמ"ה

תשובה הנה במקום שנוהגים ליקח אשה אחרת על אשתו בלתי שום סיבה מכרחת ואפי' מצא אשה אחרת נאה הימנה הא ודאי שראו' פטו' מהקנס דלא יהא אלא שכבר נשאת לו לאה הרי הוא רשאי ליקח לו אשה אחרת עליה בחייה ומעיקרא כי שידכה אדעתא דמנהגא שידכה דבכל עת וזמן שירצה ליקח לו אשה רשאי וא"כ הא ודאי דהוא פטור מהקנס. ואדרבא יש לצדד ולומר שאם לא תרצה לאה להנשא לו שהיא מחוייבת לפרוע לו הקנס כיון דאדעתא דמנהגא שידכה ויתבאר לפנינו בס"ד. אך במקום שנהגו לכתוב בכתוב' שאין לו רשות ליקח לו עליה אשה אחרת הא ודאי מעת שלקח לו אשה אחרת א"כ מעכשו מאן בלאה הנז' וחייב בקנס ואין לומר דהתנאי שלא לישא אחרת עליה מתנים עליו בשעת כניס' לחופה דאז כותבי' תנאי זה וא"כ כל זמן שהם בשידוכי' בעלמא עדיין לא חל עליו חיוב זה ויכול הוא לומר שאינו רוצה לקבל עליו תנאי זה הא ודאי ליתא דכיון דבק"ק שלו המנהג פשוט שלא ליקח אשה אחרת הדבר פשוט דאדעת' דהכי שדך וכ"כ הטור בא"ה סי' א' ובמקום שיש תקנה שלא לישא אלא א' הולכים אחר המנהג וכו' ע"ש ועיין משפט צדק ח"א סי' א' ד"ו רע"ג

ומה שטען שאינו מתחייב בקנס אלא בהגיע זמן הקצוב ביניהם דכל כמה שלא הגיע הזמן עדיין לא חל עליו חיוב הקנס אלא בהגיע הזמן הקצוב ונ"מ שאם מתה המשודכת או המשודך בזמן הנז' שאין כאן חיוב פריעת הקנס ועוד לרווחא דביני ביני וכיוצא בזה. והנה ע"ד זה ראינו למו"ה בס' עה"ש חא"ה שנדפס מחדש בסי' ן' ס"ק יו"ד שכ' משודך שנשתדך לזמן פ' וכתבו שטר בקנס אם לא ינשא לזמן הקצוב ביניהם ובתוך הזמן קידש אשה אחרת וטען שאינו מתחייב בקנס ער שיגיע הזמן הקצוב ביניהם הנה הרשב"א בתשו' הביאו מרן הב"י בח"מ סי' נ"ו מחו' י"ב והיא בח"ד סי' נ"ז כ' וז"ל מסתברא שהשליש נאמן שאין שטר השלישו' מכחיש את דברי השליש שלא כלל לשון השלישו' תנאי נישואי לאה וכו' ואלו היינו אומרים ובאים מצד תנאי השלישות לבד וכגון שלא אמר השליש כלום באמת לא היינו מחייבי' את השליש לעשות יותר ממ"ש בשטר וכו' עכ"ד והנה לשון השאלה של הרשב"א כך הוא לאה וראובן בנה שידכו דינה לשמעון והתנו לו סך ממון בנדוניא ונשבעו להזמינה לו מכאן ועד ד' שנים ואם שמא תנשא לאה לבעל תוך זמן זה שיתנו לאה וראו' מיד כל סך הנדוניא ביד שליש וכו' ועוד קנו מיד ראובן ולאה לשמעון שחייבים לו בחמשי' זהוב והשלישו השטרות אלו ביד שליש והשליש כ' לכל א' מהם כתב על ענין השלישו' וכ"כ בשטר השלישו' הושלשו כו"כ שטרו' ביד פ' ע"מ כן שאם לא ישלימו לאה וראובן כשיגיע זמן הנישואין מה שיש עליהם להשלים כמ"ש בשטר התנאים שיחזי' פ' השליש שט"ח לשמעון ובתוך הזמן נשאת לאה לבעל ושמעון תובע מן השליש השט"ח ולאה וראובן טועני' שאין לשליש להחזיר השטרות עד שיגיע זמן הנישואי' כי לא נזכר בתוך השלישו' תנאי נישואי לאה אלא הגעת זמן הנישואי' והשליש אומ' כי גם זה הושלש וכו' ע"ש והנר' שמורנו הרב הבין בדברי שאלה זו שההפרש שנפל בין הצדדי' הוא ע"ז האופן דהיינו שלאה וראובן בנה טועני' שאע"פ שעברו על תנאי זה שלא נתנו הנדוניא ביד שליש בזמן נישואי לאה מ"מ לא חייבו עצמם בקנס אלא דוקא בהגעת זמן הנישואי' שכ"כ בשטר השלישו' שאם לא ישלימו לאה וראובן לכשיגיע זמן הנישואי' מה שיש עליהם להשלים וכו שיחזיר השלי' השט"ח לשמעון ובאותו הזמן הוא שנתחייבו בקנס ושמעון טוען דכיון שעברו על התנאי זה נתחייבו לו בקנס שכתוב בשטר מיד ולא בהגעת הזמן והשליש העיד כדבריו וע"ז השיב הרשב"א דהשליש נאמן דמתבא' מדברי הרשב"א דאם לא היה נאמנות השליש אה"נ הדין