שו"ת די השב עג

דמלקי' על החזקות דקאמר היינו בא"א וארוסת איש היכא דליכא. ראיה גמורה אלא חזק' בעלמא דליכא בכה"ג מית' ואיכא מלקות והן דברי תימה דלא מצינו בא"א וארוסה דליכא מיתה ואיכא מלקות דהא חייבי מיתות ב"ד הן וחייבי מיתות ב"ד ליכא בהו מלקו' וכדאמ' בכמה דוכתי דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקי' עליו ופסקו הרמב"ם בפי"ח מה' סנהדרין הלכ' ב' ע"ש במרן הכ"מ ואעיקר' מאי דאמרי' מלקי' על החזקות בגמ' שם אוקמו' בשהוחזק' נדה וכל כה"ג דהיינו שהוחזק לדבר דשייך בי' מלקות דה"ז לוקה

באופן שאם הוחזק' ל"י שהיא אשתו הורגי' עליה וה"נ בנ"ד שאם הוחזק שהיא ארוסתו ל"י צריכה הימנו גט אך אם לא הוחזק' עמו ל"י לא הויא חזקה ומהניא אמתלא וא"צ ממנו גט. איברא דהב"ח בסי' י"ט כ' וז"ל דהא דבעי' חזקה דל"י גבי איש ואשתו אינו אלא לגבי אחרים אבל האשה ודאי נהרגת ע"פ חזקה זו אפי' תוך ל"י דהודאת בע"ד כק' עדים דמי והכי מוכח מדאמרי' בגמ' דהוחזק' נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה אלמ' דלא מיירי הכא בחזק' דל"י אלא במה שאנו מחזיקים שכך הוא משא"כ באיש ואשה שבאו ממ"ה דלגבי אחר שיהא נהרג עליה בעי' ל"י את"ד ע"ש ומבואר מדבריו דכל לגבי דידה אע"ג דלא הוחזקה ל"י אסורה לינשא לאחר ולא מהני בה אמתלא כמו בהוחזקה ל' יום דשניהם שוין דכל לגבי דידה תוך שלשים הוי כלאחר שלשים וכי היכי דלא מהני אמתלא לאחר שלשים יום ה"נ לא מהני אמתלא בתוך שלשים לדידה וא"כ לפ"ז בנ"ד אע"ג דלא הוחזקה ל"י אסו' לינשא בלא גט ולא מהני. אמתלא. אך אעיקרא דברי הב"ח צ"ע שהרי כ' הרמב"ם ספ"א מה' א"ב וז"ל וכן האשה שאמרה מקודש' אני אינה נהרגת על פיה עד שיהיו שם עדי' או תוחזק ע"כ וענין החזקה כבר כתבה הרמב"ם בדין כ"א שהיא ל' יום הרי דאפי' לגבי דידה נמי אינה נהרגת אלא עד שתוחזק דהיינו שלשים יום אבל בתוך שלשים אינה נהרגת ונר דע"כ לא כ' הב"ח דנהרגת ע"פ עצמה אפי' בתוך. ל' יום אינו אלא דוקא באיש ואשה שבאו ממ"ה דזה אומ' זו אשתי וזאת אומרת זה בעלי דכל לגבי דידהו חשיב כאלו הוחזקו ל"י כיון דשניהם יחד הודו בדבר זה ולא מהני אמתלא אבל באומרת מקודש' אני לא הוחזקה אלא לאחר שלשים יום אבל בתוך שלשים יום לא חשיבא הוחזק' כלל אפי' לגבי דידה ומהני אמתלא והיינו עובד' דמייתי בגמ' בההיא אתתא דאמרה מקודש' אני ולימי' עמדה וקידש' את עצמה ואמרו חכמים אם נתנה אמתלא נאמנת וצ"ל הא דקאמ' לימים אינו אלא בתוך שלשים יום. אך אכתי ק' על הב"ח דמה דמות יערוך לההיא דהוחזק' נדה דהתם שאני משום דעשתה מעש' בלכישת בגדי נדה ומש"ה לא מהני אמתלא אפי' בתוך שלשים יום אבל כל היכא דליכא מעשה בעי' חזקת שלשים יום וכל שהוא בתוך שלשים יום מהני אמתלא וכבר הט"ז והח"מ והב"ש השיגו על הב"ח וכתבו דכל שהוא בתוך שלשים יום מהני אמתלא ע"ש וכן מבואר דעת ה' חוות יאיר סי' קל"ח ע"ש

ומן האמור ומבואר יש לתמוה על הרב מהר"י הלוי בתשו' סי' ל"ג על א' שהוחזק לכהן זה ט"ו שנים והיה נושא את כפיו וקורא ראשון ואח"כ רצה לישא גרושה וכחש בכהונתו ואמ' שאינו כהן דשקו"ט הרב שם דכיון שאינו אומ' שום אמתלא לדבריו דאינו יכול לחזור בו עש"ב והדבר תמוה דכיון דהוחזק כמה שנים בכהונה אפי' נותן אמתלא אינו נאמן דהא אפילו בל"י הוי חזקה וכן ראינו לה' באר שבע בתשו' סי' ע"ה שכ"כ על הנדון הנז' עצמו ע"ש

איברא דיש לעמוד בזה ממ"ש הרמב"ם ספ"ט מה' אישו' וז"ל אמרה מקודשת אני ולאחר זמן עמדה וקידש' עצמה אם נתנה אמתלא לדבריה וכו' ה"ז מותרת וכו' ע"ש ומדכתב לאחר זמן סתמא משמ' דאפי' לאח"ז רב קאמ' ואלו מדבריו ספ"ה מה' א"ב שכתבנו מבוא' דאם הוחזק' ל' יום דהרי היא נהרגת על פיה וממילא דתו לא מהני לה אמתלא וכמו שביארנו וצ"ע ועיין בתשובת מור"ם סי' ב' שדבריו מגומגמים וצ"ע

באופן דהעולה לנ"ד דאם הוחזקו בעיר ל' יום תו לא מהני אמתלא וצריכה הימנו גט ולפי מה ששמענו שהיא רוצה לחזור לבעלה הראשון כיון דצריכה גט מזה השני נאסרה לחזור לבעלה הא'. אך אמנם סמוך לחתימה כאן נמצאת האשה הנז' שאנו דנין עליה ואמרה האשה שלא ישבה עמו אלא ימים אחדים שלא הגיעו אפי' ימים וכאשר הדבר גלוי ומפורסם לבני העיר ההיא ואם אמת היה הדבר שדבריה כן הוא מעתה אתתא זו שריא למהך לאתנסובי לכל גבר דתצבי. ונר' דיש להאמינה במה שאמרה שלא היתה עמו אלא ימים אחדים דהא קי"ל בפ"ה דבכורות דל"ו ע"ב דמלת' דעביד' לגלויי לא משקרי בה אינשי וכ"ש הכא דאתתא דייק' ומנסבא כמ"ש התוס' שם בד"ה והלכת' וכו'. איברא דיש לעמוד בדבריהם שכתבו וז"ל אע"ג דהכא פסקי' דמלת' דעבידא לגלויי לא משקרי מ"מ לא הימני' לעד א' אלא משום דדייק' ומנסבא וכו' ור"ל דהתם ביבמות דצ"ג ע"ב איבעיא לן עד א' ביבמה מהו טעמ' משום דמלתא דעביד' לגלויי וכו' א"ד טעמ' דעד א' משום דהיא דייקא ומנסבא והשתא קשיא להו להתו' דמאי קמבעי' לי' דהא הכא קי"ל דמלת' דעביד' לגלויי לא משקרי בה אינשי ואהא תי' דש"ה משו' דהו"ל עדות וכיון דהוי משום עדות בעי' ב' עדים ואהא מבעיא לי' אי מהני הך עדות דעד א' מהך טעמ' דמלתא דעבידא לגלויי אבל הכא מאי דאמרי' נאמן אינו משום עדות אלא דאמרי' דנאמן מה"ט דמלתא דעבידא לגלויי וה' חק נתן ז"ל הגיה בדברי ה' וז"ל מ"מ לא הימני' לעד שישאנה כיון דרחים לא דייק ולמ"ד הכא וכו' כצ"ל והשאר נמחק ור"ל דקשיא להו כיון דאמרי' מלתא דעביד' לגלויי לא משקרי א"כ לא הימני' לעד א' גבי מת הרגתיו הרגנוהו שישא את אשתו כדאיתא ביבמות דכ"ה ע"א ותי' דלמ' כיון דרחים לה לא דייק לומ' דמלתא דעבידא לגלויי היא עכ"ד ואח"ה א"צ להגיה כן שדבריהם מבוארים כמ"ש וכ"ה בש"מ ע"ש ובר מן דין ליתא דלפ"ז מה תי' כיון דרחים לה לא דייק בזה דה"נ הכא כיון דלהנאתו הוא חשוד לשקר כמ"ש התו' עור שם ולמ"ד וכו' דיש לחלק בין האי כהן לעד. והנה הר"ב במקובצת תי' לקו' התו' וז"ל ואור"י דאיכא למי' דש"ה כיון דמרחמ' לי' וסניא לבעל היכא דאיכא קטטה משקר' ודבריו תמוהים דמאי דאמרי' בגמ' היכא דמרחמ' לי' וכו' הוא נפקות' דעביד הגמ' דנ"מ לב' הטעמי' דלטעמא דמלת' דעביד' לגלויי לא משקרי נאמן ואפי' היכא דרחמ' לי' אבל לטעמא דאתתא דייקא ומנסב' היכא דרחמ' לי' לא דייקא וצ"ע. עוד כתבו התו' ולמ"ד הכא אינו נאמן יש לחלק וכולי ועוד דדייק' ומנסב' וצ"ע דהא מאי דאמרי' דדייק' ומנסב' הוא לפי הצד דלא אמרי' דמלת' דעביד' לגלויי