שו"ת די השב עא

בנ"ד שאמרה כן לפני רבים לא מהניא אמתלא כמו הוחזקה נדה. אמנם ה' חוות יאיר שם שדי ביה נרגא בחי' זה מההיא דאמ' בכתובו' מעשה באשה אחת שקפצו עליה בני אדם וא"ל מקודש' אני ואח"כ עמדה וקידשה עצמה וכו' ואמרו חכמים נאמנת אף שהיו בני אדם הקופצים רבים ע"ש ואפש' לומר דשאני ההיא דכתובות דהוי ענין קידושי' דמסור לב"ד ועשויים ב"ד לחקור בדבר וכההיא עובדא דכתובות ששמעו חכמים וא"ל מה ראית לעשות כן ונתנה אמתלא לדבריה וכ"ע ידעי דקיימי רבנן עלה דמלת' שאם לא נתנה אמתלא לדבריה לא היו מניחי' אותה לינשא משא"כ בנדה שאין הדבר מסור לב"ד אלא בינה לבין עצמה ולאו כ"ע ידעי אמתלא ומש"ה אף בנתנה אמתלא אינה נאמנת. וא"כ לענין קידושי' אפי' אמרה בפני רבים מהני אמתלא

אך אמנם אע"ג דחשיב' אמתלא הרי כ' הר"ן בשם הרא"ה וז"ל דאי אמרה מקודש' אני לפ' לא מהימני' לה בשום מגו אא"כ מודה בדבר וכו' ופסקו מור"ם בהגה ס"ס מ"ז וכ' ה' ח"מ וז"ל מפשט הלשון משמ' בין בתכ"ד בין לאחר כ"ד באמתלא וכ"כ הר"ן בשם הרא"ה דלא מהימני' לה בשום מגו ולא ידעתי למה אינה נאמנת בתכ"ד הא קי"ל בכל התורה כולה תכ"ד כדיבור דעי וכו' ע"ש והנה מאי דמשמ' לי' מדברי הרא"ה דאפי' בתכ"ד לא מהני היינו מדכתב דלא מהימני' לה בשום מגו ולא כ' בשום אמתלא והמגו לא מהני אלא בתכ"ד כמבואר בדברי התו' שם בד"ה מנין וכו' ע"ש ומ"מ י"ל דהרא"ה ס"ל דבכה"ג דאמרה מתחלה מקודש' אני וחזרה בה ואמרה פנויה אני לא מהני המגו משום דסתרה דבריה הראשונים וכמ"ש ה' ח"ה שם בדברי התו' דדוק' באומרת א"א הייתי וכו' דמהימנא במגו אבל היכא דסתרה דבריה דמעיקר' אמרה א"א אני בעי' אמתלא אפי' תכ"ד ע"ש אמנם יש לעמוד בזה דא"כ לפ"ז הא דתני סיפ' אם יש עדים שהית' א"א והיא אומרת גרושה אני דאינה נאמנת ליפלוג וליתני בדידה בד"א שאמרה א"א הייתי וכו' אבל אמרה א"א אני וגרושה אני אינה נאמנת דהוי רבותא טפי דאע"פ שלא הוחזקה אלא מפיה אפ"ה אינה נאמנת לומ' גרושה אני כיון דסתרה דבריה הראשוני' אלא ודאי משמ' דאפי' באומרת א"א אני וגרושה אני נאמנת במגו. ומ"מ אכתי יש לדקדק דא"כ הא דתני רישא א"א הייתי וכו' ליתני א"א אני. וכו' דהוי רבותא טפי ולזה י"ל דלפי סברא זו אין לחלק בין א"א הייתי לא"א אני דשניה' שוין דכך לי א"א הייתי כמו א"א אני ועיין לה"ה רפי"ב מה' גירושין ודו"ק

והנה ה"ה שם כתב דלא מצא מי שכ' בביאור דמתני' בא"א הייתי שאפי' לאחר כ"ד הוא ע"ש ואנו מצאנו שזוהי דעת התוס' שם בכתובו' בד"ה מנין וכו' וע"ש להח"ה. וה' מהר"י הלוי בתשו' סי' ל"ג כ' שמצא כן בדברי רש"י בפ' בתרא דכתובות דק"ט ע"ב גבי ההיא דא"ר יוחנן אם טען ואמ' חזרתי ולקחתיו ממך נאמן שכ' דנאמן מפני שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דיראה דאפי' לאחר כ"ד אמרינן הפה שאסר וכו' וכ"כ הפר"ח בס' מ"ח בליקוטי הרמב"ם ע"ש והנה בש"מ שם הביא בשם הרמב"ם בפי' לסנהדרי' וז"ל ואמר ר"י הלוי כך דייני' בכל יום בענין מגו דלא הוי מגו אלא אם הסמיך דבריו ולא הפסיק אבל הפסיק לאו מגו הוא כגון מי שמוציא בגד וכו' הרי שהרמב"ם ס"ל דלא הוי מגו אלא אם הסמיך דבריו הפך ממ"ש ה"ה ומעתה הדרא השגת הרמ"ך לדוכתה שהי"ל להרמב"ם לפ' דדוקא שאומרת בתכ"ד אבל לאחר זמן לא מהימנא. אשר ע"כ י"ל לדעת הרמב"ם כמ"ש ה"ה בסוף דבריו בשם רבינו יחיאל שהאומרת א"א הייתי ולאח"ז אמרה פנויה אני א"צ אמתלא ונאמנת דא"א הייתי משמ' דעכשיו פנוי' היא ע"ש וכ"ד הרא"ה והביאו בש"מ שם וז"ל אין ספק דהאומ' לחברו שדה זו כבר היה ומן מתחלה שהיא של אביך שאין זו הודאה של כלום כיון שהוא אומ' לו בלשון הזה שיש במשמעו שכבר היה זמן שהיא של אבותיו אבל עכשיו אינו שלהם ע"ש וזהו כדברי הר' יחיאל דא"א הייתי משמ' דעכשיו פנויה היא. אבל דעת ה"ה שהעיקר תלוי כל שעומד בדבריו הראשונים אלא שפוטר עצמו מצד אחר מהני חזרה אפי' לאחר כ"ד וכבר כתבנו שזה הפך דעת הרמב"ם עצמו

ונחזור לדברי הרא"ה במה שכתב דלא מהימני' בשום מגו ויש לדקדק דבכה"ג ליכא אלא חד מגו דהיינו אי בעיא אמר' לא נתקדשתי כלל ואי משום מגו דאי בעיא אמרה גרשתני ליתא דהא ס"ל להר"ן דהאומרת גרשתני אינה נאמנת לישא אחר וכמ"ש הרב ב"ש שם דעת הר"ן ע"ש ופשיטא ודאי דאפי' באמרה גרשתני בתכ"ד דאסו' ג"כ לינשא לאחר דבהא אין לחלק בין תכ"ד לאחר כ"ד. על כן נר' דלאו דוקא נקט לישנא דמגו דכונתו היא על אמתלא ושו"ר שכ"ה בש"מ בשם הרא"ה וז"ל ואפשר דמקודש' אני לפ' לא סמכי' באמתלא שכבר הודית ולאו כל הימנה לחוב לו ע"ש וכ"ה בחי' הרא"ה ע"ש. ומעתה בנ"ד לכאור' י"ל דכיון דהודית דנתקדש' לפ' לאו כל הימנה לחוב לו ולומ' שלא נתקדש' להפקיע עצמה ממנו. אמנם לפי מה שבא בשאלה שהבעל ג"כ חזר ואמ' שלא קידש' א"כ מהניא. שפיר האמתלא שהרי גם הבעל הודה לדבריה שלא קידשה והגם שלא היתה הודאתו לפניה מ"מ הרי הוא ג"כ הודה שלא קידש' ונמצאו דבריהם מכוונים א' האיש וא' האשה. ובר מן דין דברי הרא"ה הללו אינם מוסכמים ורבי' הם החולקי' עליו כמ"ש מהריב"ל ח"א סי' מ"א ע"ש

אך אכתי לכאורה יש לגמגם בשריות' דהך אתתא מדקי"ל בש"ע י"ד סי' קפ"ה דין ג' אבל אם ראוה שלובשת בגדים מיוחדים לימי נדות' ואח"כ אמרה טהור' אני אעפ"י שנתנה אמתלא לדבריה אינה נאמנת והטור הק' וכי עדיף הוחזק' נדה מאומרת בפי' טמאה אני דמהני שם נתינת אמתלא ותי' הרשב"א דמשום בושת ואונס מקרי שאומרת טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדים של נדה אינה נאמנת לפיכך לא מהני שם אח"כ אמתלא ע"ש והנה הט"ז בי"ד בס"ס א' הק' על תי' זה שהרי כ' מרן הב"י בס"ס א' בשם הרשב"ץ על טבח שעשה סי' בראש הכבש השחוט שהוא נראה שהוא טריפה וגם היה אומר שהוא טריפ' ואח"כ אמר שכשר היה ולא אמ' כן אלא כדי שלא יקחו אותו וישאר לו שיקח ממנו בשר כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן הרי אע"ג שעשה זה השוחט סי' בראש הכבש מהני אמתלא ע"ש והב"ח כ' בתי' קושי' זו דש"ה דלא היה אפשר לו בע"א אבל הכא אפשר שתאמר טמאה אני ולא הי"ל ללבוש בגדי נדה ע"ש והן דברי תימה דגבי טבח נמי היה אפש' ע"י אמירה שיאמר טריפה הוא כמ"ש מרן שם שעשה סי' וגם היה אומ' שהוא טריפה ע"ש ולעיקר הקושי' נר' דל"ק דשאני נדה שלובשת בגדי נדות דחשיב מעשה היינו משום דמסתמא אין אשה מנולת עצמה בהן דמאוסי' הם וגם טמאי' הם בעיניה וכיון שעשת' מעשה רב כזה עד שניולה את עצמה מש"ה לא מהני