שו"ת די השב ע

הרשב"א וכבר המגיה שם רמז תשו' הרא"ש שבכלל ל"ב ע"ש וא"כ לענין דינא נר' דלא קי"ל כהך תשוב' דהרא"ש שבכלל ל"ב כיון דהרשב"א והך תשו' דבשמים ראש חלקו עליו ואע"ג דמרן בב"י הביא תשו' הרא"ש דכלל ל"ב ופסק' בש"ע י"ל דלא שמיע לי' דעת הרשב"א ותשו' בשמי' ראש ואלו הוה שמיע לי' לא היה פוסק כן. ושו"ר דמרן גופי' בב"י סי' מ"ב הביא דברי הרשב"א אלו מעתה ק על מרן שכ' דברי הרא"ש בסתם ולא כ' שהרשב"א חלוק עליו ועיין לה' כנה"ג בסי' מ"ב הגב"י אות ל"ג ולה' יד אהרן אות כ"ט עש"ב. אשר על כן י"ל דלא כתב הרא"ש בן אלא בפלגש דמיירי בה דיש לתלות דמשום כיסופ' אמרה הכי אבל באשה דעלמ' אפילו באומ' קדשני סתם גם הרא"ש מודה דהויא מקודש' ובמ"ש ה' המגיה בכסא דהרסנא שם בסוף דבריו ע"ש. מיהו מדברי מרן הב"י ס"ס מ"ז נר' דלא ס"ל חילוק זה שהרי העתיק תשו' הרא"ש באשה סתם ולא כ' פלגש משמ' דס"ל דדין זה דהרא"ש הוא בכל אשה דעלמ' ולאו דוק' בפלגש ואדרב' יש לצדד ולומ' להפך דגבי פלגש כיון שהיתה יושבת עמו זמן רב י"ל דקידש' קידושי' גמורי' משא"כ באשה דעלמ' ואפ"ה אשמועי' הרא"ש דאפי' גבי פלגש לא חיישי' לה וכ"ש בשאר נשים דעלמא ואפשר שלזה העתיק מרן בש"ע סי' ט"ו תשו' הרא"ש הנז' במי שהיתה לו פלגש ולא כתב אשה דעלמא דלרבותא נקט פלגש כמו שכתבנו

ואגב אורחין ראינו בתשו' בשמים ראש הנ"ל שאחר שכתב דפלגש אביו מותרת כ' וז"ל ומאי דאמ' במד' על אחיתופל דזה התיר ג"ע לא עריות ממש אלא גנאי של ערוה וכו' ואפשר נמי דהמד' סבר כר"י דאוסר אנוסת אביו ע"ש הנה הרד"ק בשמואל ב' סי' י"ב גבי קרא הנני מקים עליך רעה מביתך ושכב עם נשיך לעיני השמש שכ' וז"ל ויש לשאול היאך גזר ה' על אבשלום שיחטא וישכב עם נשי אביו וכו' וכ' כי לא היה חטא גדול כיון שפלגשי אביו היו ומפותת האב מותרת לבן אלא לפי שפלגשי אביו מלך היו אסורות וכ"ש לבנו כי מכוער הדבר שיבא אל פלגשי אביו וכו' ע"ש וצ"ע דאכתי מה יענה הרד"ק לר"י דס"ל דאנוסת אביו אסורה איך גזר ה' על אבשלום שיבא על פלגשי אביו ואפשר לומר דר"י ס"ל דהני פלגשי' שיבא עליהם אבשלום עדיין לא בא עליהם דוד המלך ע"ה אלא שיחדם לו ומ"מ מכוער הדבר כיון שכבר היו מיוחדו' לאביו אך ק' על הרא"ש שכ' דהמדרש שאמ' על אחיתופל שזה התיר ג"ע סבר כר"י והדבר ק' שהרי זו גזירת ה' היא ואם היה דבר איסור לא היה ב"ה גוזר כן וכמ"ש הרד"ק וצ"ע ועיין למהרש"ל בפ"ב דיבמות סי' י"א ובתשו' הרדב"ז הנ"מ נק' דברי דוד סי' ל"ג הק' דלמ"ד פלגש דוקא בקידושין א"כ היך התיר אחיתופל לבוא אל פלגשי אביו וכ' ליישב כי אחיתופל היה יודע שהיו לדוד פלגשי' בלא כתובה ובלא קידושי' ועליהם יעץ לאבשלו' אע"פ שיש קצת דוחק שלקח דוד פלגשי' בלא קידושין אפש' בלא קידושי' נמי הוי פלגש ומותרת למלך אבל לא קי"ל הכי ע"ש והן דברי תימה דאיך אפשר לומר דדוד המלך ע"ה עשה שלא כדין במקום שאמרו וה' עמו שהלכה כמותו. עוד הק' הרדב"ז שם למ"ד פלגש בקידושי' מאדוניה ששאל אבישג דהא ודאי אסורה לאדוניה ובמה שתירצנו לעיל ניחא דדוד היה סובר דפלגש בלא קידושי' ע"ש וצ"ע שהרי בפ"ב דסנהדרין דכ"ב אמרי' ארשב"א בא וראה כמה קשי' גירושי' שהרי דוד המ' התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש וא"א דהית' אבישג אצלו בתורת פלגש א"כ היה מותר לדוד להתייחד עמה כמו שאר פלגשי' שהי"ל ודו"ק

באופן דלענין נ"ד באשה זו שאמרה מקודשת לזה אף לדעת הסוברים דמקודש' גמורה י"ל דה"ד היכא דאמרה מקודש' אני סתם שהתפיסה עצמה באיסור אבל באומרת זה קדשני דהוי סיפור מעשה אף הרשב"א יודה דלא הויא מקודש' כמ"ש ה' כסא דהרסנא שם ע"ש. ועוד נר' דיש להקל בנ"ד משום די"ל דמשום כיסופא שהיא מתיחדת עמו כמו אשה עם בעלה אמרה כן והיא ג"כ מטעם זה אמ' כן כדי שלא יאמרו העולם שהיא עמו בזנות ולכ"ע בכה"ג לא הוו קידושין ובר מן דין יש להתיר בנ"ד ע"פ מ"ש בכתובו' דכ"ב דאפי' אמרה מקודש' אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת ופסקה מרן ס"ס מ"ז וה"נ בנ"ד הרי נתנה אמתלא לדבריה ואמר' האשה כי כן ציוה לה האיש ההוא שהיה עמה לומר כן שהיא מקודש' לו והבטיחה ליש' אות' והיא ג"כ אמרה כן לשמוע בקול דברו ע"פ הבטחתו ועיד בה שנתנה אמתלא אחרת יען כשהיא אומרת שהיא פנויה היא נחשבת לזונה בכלל הזונות ויש לה בושה גדולה בזה ולכך תלתה עצמה בזה האיש מקודש' לו ומש"ה נאמנת היא לומ' שלא קידש' ע"י אמתלאות אלו כי יש בדבריה ממש ודברי טעם הם כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מה' אישות וז"ל אמרה מקודשת אני וכו' אם נתנה אמתלא לדבריה וכו' וראינו בדבריה ממש ה"ז מותרת ע"ש. אלא דלכאורה י"ל דדוקא היכא דהויא אמתלא במלתא דהתירא כההיא דכתובות אבל הכא בנ"ד דהני אמתלאות הויין במלתא דאיסורא מה שהיא מתיחדת עמו בזנות למלאת תאותם ולהשביע יצרם אפש' דלא חשיבי אמתלאות משום דע"י אמתלאות אלו קמשויא נפש' רשיע' וכמ"ש מהריב"ל ח"א סי' מ"א בתשו' דבני פרובינצא במעש' שהיה על איש א' שהוציא קול שקידש את בתו בעודה קטנה ונשבע שקידש' לפ' ואח"כ עמד' זאת האשה ונשאת לאחר והיו אוסרים מטעם שנשבע ולא יועיל אמתלא לשוויי נפשי' עבריינא וכך עלתה הסכמה ביניהם ע"ש וכ"כ מהרנא"ח בתשו' ח"א סי' ל"ז על א' שקיבל חרם על נזירותו ואח"כ נתן אמתלא לדבריו דאינו נאמן מהך טעמ' דלא משוי נפשיה רשיעא לעבור על החרם ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד י"ל דאינה נאמנת באמתלא זו לשוויי נפשה עבריינה

אמנם נר' דהא ודאי ליתא דהכא לא ע"י אמתלא של עכשיו הוא דקא משויא נפשה רשיעה דהא אפילו נימא דמה שאמרה מקודשת אמת הוא מ"מ הרי היא הפקירה עצמה להתיחד עמו בלא כתובה וגם היא בנדות' ודעת התו' בפ"ד דסנהדרין דל"ז ע"א בד"ה התורה העידה דאיסור יחוד דנדה הוא מדאוריית' ודוק' באשתו נדה הוא מותר להתייחד עמה וע"ש במהר"ם מלובלין הא ודאי דבושה היא לטבול כיון שאינה נשואה בכתובה ומטעם זה אסרו חכמים פלגש להדיוט משום דבושה היא לטבול כמ"ש הרדב"ז בתשו' בס' דברי דוד שזכרנו לעיל ע"ש וא"כ ע"י אמתלא זו לא הוסיפה על חטאתה פשע וכיוצא בזה כ' ה' חוות יאיר בתשו' סימן קל"ח דחשיבא אמתלא דמ"מ מפני חמדת הממון והנאת הגוף מקרי אמתלא מקובלת ע"ש

איברא דחזינא לה' ט"ז בי"ד סי' קפ"ה שכ' בשם מהר"ל מפראג דהוחזק' נדה בשכנותיה ה"ט דלא מהני אמתלא משו' דלאו כ"ע ידעי מן האמתל' וא"כ על מה סמכה להחזיק עצמה נגד כ"ע משא"כ באומרת לבעלה טמאה אני אפשר שסמכ' עצמה שאח"כ תאמר לו האמתלא ותי' נכון הוא ע"ש וא"כ לפ"ז הכא