שו"ת די השב סט

והנה מור"ם בהגהה בסי' מ"ב כ' וז"ל לקח יד האשה בחזק' שלא ברצונה וקידשה והיא לא זרקה הקידושי' הויא מקודש' וכו' וה' ח"מ תמה מזה למ"ש הרמ"ה ופסקו מור"ם עצמו בסי' כ"ח ס"ד דזריק' לתוך חיקה אע"פ ששתקה כל שלא נתרצית בתחלה לא הוו קידושי' ע"ש ואפש' לחלק דש"ה דמ"מ נתן הקידושי' בידה ומש"ה מקודש' דאי לא ניחא לה הי"ל לזורקה משא"כ התם שהזריק' היתה לתוך חיקה ואע"פ שלא השליכה אותם י"ל דלא חיישי' להו ולא איכפת לה כיון דמ"מ לא היו ביד' ועמ"ש ה' בית שמואל

סימן ז'

שאלה עובדא הוה באשה פנויה שהלכה מעירה אל עיר אחרת עם איש א' ובבואם לשם זאת אומרת שהיא מקודשת והוא ג"כ היה אומר כן שהיא מקודשת לו באופן שיחדו להם מקום לשבת יחדיו כדרך איש ואשה ואחר ימים נסע האיש לבדו משם ובהיותו בדרך שאלו אותו למה הנחת את האשה אשר לקחת והשיב שלא קידשה מעולם וגם היא אמרה שלא נתקדש' לו ואמרו לה למה אמרת בתחלה מקודשת לו אף היא תשיב אמריה ונתנה אמתלא לדבריה שכן צוה לה לאמר לאחרי' שהיא מקודש' לו והבטיחה ונתן לה דיבור ע"ז שיקדש אות' ותהי' לו לאשה ועוד אמרה אמתלא אחרת יען שבעיר ההיא כשהיא אומרת שהיא פנויה היא נחשבת בכלל הזונות ובושה היא לכך תלת' עצמה לאיש זה כדי שלא יחשבוה לזונה ועתה רוצה אשה לקבל קידושי' מאיש אחר וקצת מהמורים עכבו עליה עד שיורו ב"ד הנה כי כן באה האשה מן המקום אשר הית' שמה ושאלה אשה כדת מה לעשות אם מותרת היא לינשא לאחר

תשובה הנה עיקרא דהאי מלת' באומרת מקודש' סתם כנ"ד שלא אמרה מקודש' בפני ב' עדים מחלוקת הראשונים הנה מרן הב"י בא"ה ס"ס מ"ז הביא תשו' הרא"ש ריש כלל ל"ב שכ' אם יש עדים ששמעו מפי האשה שאמרה קדשני ר' בפני ב' עדים והלכו למ"ה נאסרת בקרובי ראו' ע"פ דיבורה אבל אם אמרה קרשני בסתם ולא אמרה בפני ב' עדים אין בדיבורה כלום דקידושי' שלא בפני עדי' לאו קידושי' נינהו ע"כ והנה הנר' דראיית הרא"ש היא מדאמ' בפ' האומ' דס"א ע"א אמתני' דהאומ' לאשה קדשתי' והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה וכו' ופריך עלה אי דאיכא עדים אמאי מותרת בקרוביו ואי דליכא עדים אמאי הוא אסו' בקרובותיה ומשני הב"ע כגון דא"ל קידשתי' בפני פ' ופ' והלכו להם למ"ה ע"ש משמ' דכל שלא אמ' בפי' שהקידושי' היו בפני ב' עדים לא חשיבי קידושי' דאל"כ מאי פריך דאימא דמיירי באומ' שקידש' סתם ואפ"ה אסור בקרובותיה אשר מזה יליף לה הרא"ש דבאומרת קדשתני סתם לא הוו קידושי' כלל דקידושי' שלא בפני עדים לאו קידושי' נינהו ונר' שלזה כיון מרן בב"ה ר"ס מ"ח שאחר שהביא סוגיית הגמ' הלזו כתב עלה ועיין בתשו' הרא"ש שכתבתי בס"ס שקודם זה ע"ש

אמנם נר' דלא מכרעא דע"כ לא קאמ' תלמודא הכי אלא היכא שטועני' זה על זה זו אומרת קדשתני וזה אומ' לא קדשתי' א"נ אפכא זה אומ' קדשתי' וזו מכחישתו ואומרת לא קדשתני דע"ז פריך תלמודא אי דאיכא עדים וכו' דכיון דהיא מכחישתו ובאו לב"ד יד ע"כ דשיילי' לי' אי דאיכא עדים ואי דאיכא עדים פשיט' דגם היא נאסרת בקרוביו ואי דליכא עדים כיון דהאשה מכחישתו ולא מצא עדים כלל אע"ג דאמ' קדשתני עכ"ל קדשתי' בלא עדים קאמ' דהענין מוכיח ורגלים לדבר שהרי לא מצא עדים ואמרי' דאדם זה אינו יודע דין זה דאין קידושי' בלא עדים וכיוצא בזה כ' מהריב"ל ח"ג סי' פ"ו עש"ב וא"כ אמאי מתסר בקרובותיה ומסיק דאמ' קדשתי' בפני עדים והלכו למ"ה דלפי דבריו הו"ל קידושי' בעדים ולכך נאסר בקרובותי' דשוי אנפשי' חתיכה דאיסורא והיא מותרת כיון דמכחישתו ואין העדים מצויין אמנם בדעלמ' כל דאמרה קדשני סתם וליכא מאן דמכחיש לה הו"ל כמו אמרה קדשני בפני עדים והלכו להם למ"ה דמן הסתם אמרי' אדם יודע דאין קידושי' בלא עדים

ומן האמור י"ל שזוהי דעת הרשב"א ושאר פוסקי' שהביא מהריב"ל ח"ג סי' פ"ה דאפי' נשי הך דינא גמירי דאין קידושי' בלא עדים ואין חוששי' לקידושי' וכתב עלה מהריב"ל דנר' לכאור' דפליגי על תשו' הרא"ש ע"ש ודברי הרשב"א הללו הביאם הרב שם ס"ס פ"ו דלדבריהם צריך ליישב הסוגייא כמו שכתבנו. ויש להביא ראיה לרעת הרשב"א מאות' שאמרו בפ"ב דכתובות דכ"ב מעשה באשה אחת שהית' גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה וא"ל מקודשת אני לימים עמדה וקידש' את עצמה א"ל חכמים מה ראית לעשות כן א"ל בתחלה שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים אמרתי מקודש' אני עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים קדשתי את עצמי וזו הלכה העלה ראש"ה אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת אלמ' אע"ג דלא אמרה אלא מקודש' ס' ולא אמרה בפני עדים אפ"ה בעינן אמתלא. ולדעת הרא"ש צ"ל דמיירי בדאמרה מקודש' בפני ב' עדים דנאסרה דומיא דריש' דקתני א"א אני דע"כ א"א היינו בעדים גמורים

והנה ראינו לה' חלקת מחוקק סי' מ"ח שכ' וז"ל האומר לאשה קדשתי' בטור כתב קדשתי בפני פ' ופ' משמ' אם אמ' סתם יכול לפ' דבריו שלא בעדים וכן כ' הרא"ש על פלגש ראו' שאמרה קדשני ראו' אין בדיבורה כלום עד שתאמ' קדשני ראו' בפני ב' עדים א"ד ע"ש. והן דברים תמוהים דמשמע מדבריו דדוקא היכא דפי' דבריו אח"כ שהוא בלא עדים אמנם כל שלא פי' דבריו ואמ' קדשתיך סתם מידי ספקא לא נפק' והויא ס' מקודש' ואלו מדברי הרא"ש דמייתי מבואר להדיא דכל שאמרה סתם קדשני אין בדיבורה כלום ואפש' דט"ס נפל בדברי הח"מ וצ"ל ולא כ"כ הרא"ש ועיין לה' ב"ש שם שאחר שכ' דברי הח"מ דאם אמ' סתם יכול לפרש דבריו שקידש בלא עדים סיים עלה ועיין תשו' הרא"ש וכו' נר' דכונתו דתשו' הרא"ש היא הפך זה. מיהו אעיקר' צ"ע מהיכא משמ' מדברי הטור כן שהרי י"ל אפכא דדוקא היכא דאמ' קדשתי' בפני פ' ופ' הוא דשוי' נפש' ח"ד הא אם אמ' סתם קדשתי' אין בדבריו כלום וכמ"ש הרא"ש. באופן דלדעת הרא"ש אם אמר קדשתי' סתם אין בדבריו כלום אבל דעת הרשב"א אפי' היכא דאמר סתם ואפי' נשי ידעי דאין קידושי' בלא ערים

ומצאנו בס' בשמים ראש סי' ל' שכתוב שם תשו' הרא"ש שבכלל ל"ב ובסוף דבריו כ' וז"ל ואפי' אמרה אז קדשני סתם אינה נאמנת תו לומ' שלא בעדים או בעד א' היה וחשבתי שזה די דסתם קידושי' בפני עדים והכל יודעים וכו' ע"ש הרי מבואר כדעת